הפילוג כאן מזמן

בוקר טוב - פילוג! הפילוג בציונות הדתית התחיל עם חשיפת ארגון הטרור שכונה אז "המחתרת היהודית". הייתי שם, בעפרה, ביישוב שהרב יהושע שפירא גדל בו, והפילוג האלים קרע את בשרי עד נשמתי: גם העמידו אותנו בפני עובדות אלימות, וגם דרשו שנשתוק וניתן גיבוי ל"טובי הבחורים". הרגשתי ידיים אכזריות כאילו מושכות שתי אצבעות ביד ימיני וקורעות את הזרוע לשניים. עד היום עיניי דומעות בזוכרי את כאבי התופת בגוף הקרע, ויותר מזה בנשמה. משפחת שפירא ומשפחתנו היו כגוף אחד בעפרה – עד אז. אחר כך כבר ניצבנו משני עברי תהום.

• המתקפה החרד"לית: "צומחת אצלנו תנועה רפורמית"
• הרב שפירא מבהיר: "הניאו-רפורמה עוד לא כאן"
• אכן ניאו רפורמה/ פרופ' אשר כהן
• קבלת האחר - גם אם הוא רב/ דב ליברמן
• הרבנים איימו - מינוי נשיא המכללה בוטל
  

כל מה שבא אחר כך, העצים את הפילוג. הטבח במערת המכפלה והתגובות, רצח ראש ממשלה בישראל והתגובות, חורבן היישובים – האלימות וסירובי הפקודות, ועוד הרבה אירועים קטנים. רבנים חשובים בארץ ובחו"ל אמרו לי בשנים האחרונות כי תמיכתם ב"מחתרת" היתה השגיאה הגדולה ביותר בחייהם!

הפילוג השפיע מייד על החינוך. אלו פרשו מן החינוך הדתי והקימו מערכות חינוך עצמאיות, שחוזרות ומתפלגות בתוכן ברוח קנאית "לשם שמיים"; פרשו מ"בני עקיבא" (ומנסים לחזור כדי לכבוש אותה מבפנים); פילגו יישובים (את עפרה, עם החברה המעורבת לכתחילה, לא הצליחו לפלג) וגם ישיבות; ובכל פרק זמן מוצאים דמות רבנית מתאימה מאלה שכנגדם ו"מעלים אותה על המוקד" למען יראו צעירי הצאן וייראו.

וכך יקבלו כולם את שלטונם של רבני הקנאים – שאם לא יעשו כדבריהם הם לא ישלחו את תלמידיהם למוסדות שבדרך כלל אינם שולחים אליהם בין כך ובין כך (אלא בלית ברירה ולשם פרנסה); ואם יפרסמו מאמרים של רב זה או אחר הם יחרימו את הביטאונים שאינם קוראים ממילא, ואף מזלזלים בהם בגלוי, ועוד.

הפילוג הוא העיקר

אחרי שסיימו לאכול את בשרי, לשתות את דמי ולמצוץ את ליח נפשי, עברו לטפל ברב שלמה אבינר (שאיננו ממש מן ה"שמאל הדתי", ואף שנינו לא תמיד באותה דעה), ועשו זאת בדרך המכוערת והבלתי צנועה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. אחר כך "הוקיעו נגד השמש" את הרב יובל שרלו (ועם כל הקירבה, אפילו שנינו לא תמיד באותה דעה, אך) הוא אחד המעטים שמתמודד באמת וביושר עם השאלות הקשות ביותר בחיי התורה והציבור.

אחר עמדו מן הצד וצפו איך דיינים "חרדים" משתמשים בחומרים עסיסיים "מתוך המחנה" ועושים שפטים ברב חיים דרוקמן בנושא הגיור. אינם פוצים את פיהם כאשר דווקא אותם דיינים "חרדים" מחוללים ניאו-ריפורמה מובהקת נגד ההלכה, נגד פסק הרמב"ם ונגד ה"שולחן ערוך", ומבטלים גיור לאחר מעשה, מבטלים גיטין למפרע ויוצרים במזיד ממזרים בישראל, מתוך פריקת עול התורה והאחריות לעם ישראל כאחד.

מול הניאו-ריפורמה ה"חרדית" הזאת מנסים לעמוד דווקא אותם הרבנים המותקפים כעת, אבל די בכך שרבנים אלה מטים כלפי חסד, מנסים להציל נשים עגונות ונשים ללא בית ומשפחה, ולמנוע את חילול השם של הונאת הגרים (שהתורה הזהירה על כך ב-36 מקומות), כדי שיוכרזו הרבנים הליברליים האלה בציבור הציוני-דתי כ"מסוכנים" ומובילים "במדרון חלקלק". הקנאות היא פוסט-ציונית וניאו-חרדית.

כמובן, הטענות הספציפיות משתנות בכל פעם, ותמיד יש תמימים כאלה שחושבים שהפעם זה באמת רציני ועקרוני – עוד זמן רב יעבור עד אשר יבינו גם צעירי הצאן וגם הוריהם, שהעיקר כאן הוא הפילוג, וכי מוליכים אותם בשטיפת מוח אלי תהום.

המאבק מחזק את הקנאים

הציבור הציוני-הדתי נחלש והולך. הנהגתו מפוצלת ומפולגת, וזה מחליש את מדינת ישראל כולה, ומקטין את הסיכוי של כולנו לשמור על המפעל הציוני במלוא כוחו.

חלק מרכזי ממפעלי הפאר של הציבור הציוני-דתי – ההתיישבות ביהודה ובשומרון – ממשיך להתקיים רק ברשעת הגויים ובטיפשותם. הן זה עתה אמר ראש הממשלה שהישגנו הסכמה לאומית על התנאים ההכרחיים ל"שתי מדינות לשני עמים", ואין פוצה פה במחננו, כי בוטחים ברשעת הגויים ובטיפשותם, יותר ממה שבוטחים בה' ובתורתו.

עכשיו קמים ארגונים וקבוצות למאבק נגדי, ונופלים בפח טמון – כל מאבק פומבי בין שני הקצוות בציבור הציוני-דתי יחזק את הקנאים, יאפשר להם להגדיר היטב את קווי המלחמה, לסמן עוד ועוד דמויות שצריך "להעלות על המוקד", ויעזור להם להלהיב עוד ועוד צעירים באש הפילוג. חבל.