"כבר לא מוכרים את זה פה". על מוצרים שאינם

היעדרות כרונית של מוצרים ממדפי הסופר היא בדרך כלל תולדה של ביקושים נמוכים, אסטרטגיה לחיזוק מותג אחד על חשבון מותג מתחרה, או הזמנות מוצרים שאינן מתבצעות במועדן.

בסניפי שופרסל, למשל, מדירים מוצרים מסוימים מהמדפים למרות שהם נמכרים בשלווה בכל הרשתות האחרות. צרכן הדואג לשריריו דיווח לנו שבשופרסל כבר לא מוכרים את החלבון האהוב עליו: טונה פוסידון במי מלח. המוצר, שנמכר גם נמכר במגה וברשתות קטנות יותר, נעדר ממדפיה של שופרסל. צרכנית אחרת, שמחוברת למרק תירס לייט של קנור במלוא ורידיה, מספרת שהוא נמכר בכל הרשתות שהיא מכירה, מלבד שופרסל.

שרירנים: אל תחפשו אותה בשופרסל. טונה פוסידון במי מלח

צרכנית נוספת מדווחת על מחסור בקרם הידיים הקלאסי והקאלטי: ענוגה גליצרין, בסניף "שופרסל שלי" שליד ביתה.

"אני משתמשת בענוגה גליצרין כבר שנים", היא אומרת, "שאלתי את הקופאית מדוע הקרם הזה אינו בנמצא, והיא השיבה שהוא מבוקש ולכן אוזל מהר. אמרתי לה שזה קורה משום שהם לא מזמינים מספיק ממנו.

"זמן מה לאחר מכן, כששוב פקדתי את הסניף, הקופאית בישרה לי שמסומן לה במחשב שלא להזמין יותר את הקרם. ניגשתי לניו פארם, ושם כמובן, היו כמויות מספקות מאוד ממנו".

מפנים מקומם למותג הפרטי

וישנם גם מוצרים מובנים מאליהם, לכאורה, שמשום מה אפשר להשיגם בשנים האחרונות רק בחנויות ייעודיות. למשל ספוגי ניקוי כלים או סקוץ' ברייט של חברת סקוץ' ברייט. בשופרסל מוכרים כיום רק כריות יפניות וסקוצ'ים של חברות אחרות. 

שופרסל לא לבד. צרכנית אחת טוענת כי ברשת מגה קשה מאוד למצוא ערמונים קלויים, ולטענת צרכנית אחרת, בסניף שלה יש מחסור בגרעיני תירס פופלי. בסניפים מסוימים בירושלים - מוצרים מפנים את מקומם למותג הפרטי של הרשת, וחוסים בצילו על המדפים התחתונים, עד לגירושם בתואנה של ביקוש ירוּד.

וישנם גם מוצרים שאחיהם הגדולים נמכרים בגאון ברשתות הגדולות, ואילו עליהם נגזר להסתפק באכסניה צנומה יותר. במגה ובשופרסל אי אפשר למצוא קיטקט שוקולד לבן, למרות שהוא נמכר בארץ ולמרות שקיטקט שוקולד חלב מככב שם בכל מאודו.

אם התמזל מזלכם, תוכלו למצוא ברשתות הללו את הקורנפלקס קפ'ן קראנץ' בטעם חמאת בוטנים, אבל הסיכוי שתמצאו בו את קפ'ן קראנץ' הרגיל השמימי (באריזה האדומה), שווה לסיכוי שלכם לזכות בלוטו, ועדיף שתחפשו את מזלכם ברשתות קטנות יותר. ואחרי שמסטיק טרידנט סוף סוף הגיע ארצה, הוא לא חלחל למגה ושופרסל מפני שאין לו כשרות.

משופרסל נמסר בתגובה: "שופרסל מציעה בחנויותיה את מגוון המוצרים הגדול ביותר".

ממגה לא נמסרה תגובה עד למועד פרסום הכתבה.

"זהו מצרך נדיר המציאות במדינתנו הקטנה", היא מתלוננת, "לרוב האוכלוסייה זה לא מפריע, אבל לאנשים המחויבים במשטר תזונתי דל/נטול מלח - הניסיון להשיג בשר למאכל הוא אתגר לא קטן. עברתי אינספור קצבים ובכל פעם גיליתי לאחר מספר רכישות שהבשר כן מומלח, למרות שנאמר לי אחרת".

הנחייה של הרבנות הראשית

בשר שלא עבר המלחה הוא בשר לא מוכשר, אבל יכול להגיע משחיטה כשרה לגמרי. כלומר, הפרה עוברת שחיטה כהילכתה, אבל על הבשר לעבור הכשרה לפני שיהיה ראוי להיכנס למערכת עיכול יהודית. בשנים האחרונות, בשר כשר שאינו מוכשר הולך וכלה מן הארץ.

מסתבר שזו בעיה מוכרת. מועצת הבקר והחלב והאגודה למלחמה ביתר לחץ דם ניסו בעבר להוביל מהלך לשיווק בשר שיומלח באמצעים שאינם נתרן, או יומלח הרבה פחות. המהלך כשל.

הרב זאב וייטמן, מומחה לכשרות, מסביר: "בעבר היו מייבאים לארץ הרבה מאוד בשר כשר לא מוכשר, וכל אחד היה יכול להכשירו בבית או לצלותו על האש. אבל הרבנות הראשית הוציאה הנחייה לשווק בשר מוכשר, כי היא מנסה להמעיט הבאת בשר לא מוכשר, מתוך תפיסה שחלק מהצרכנים עשויים שלא להכשיר אותו אותו בבית.

"בנוסף, הרבנות מנסה לאשר מפעלים לעיבוד בשר, רק אם יש בהם מפעלי הכשרה. זה לא אומר שאי אפשר למצוא בשר לא מוכשר, זה פשוט קשה יותר.

"זו בעיה של רבים הסובלים מיתר לחץ דם, והבעיה אף חמורה יותר בעופות. היום אין כמעט חלקי עוף לא מוכשרים בארץ חוץ מכבד. ניסתי בעבר לארגן שחיטת עופות שלא תכלול המלחה בנתרן אבל לשווא. לדעתי זה מאוד חסר לצרכנים האלה, כי היום אם צרכן דל מלח רוצה לקנות עוף, האופציה הכמעט יחידה שלו היא ללכת למקומות לא כשרים".

ואיך מכשירים בשר בבית?

"מכשירים עם מעט מלח. בהכשרה תעשייתית מטביעים את הבשר בהרבה מאוד מלח. אפשרות נוספת היא לצלות אותו על הגריל בצורה שלא מחייבת הכשרה".

"הצרכנים הם שהביאו לכך"

לדעת עזרא רפול, מנהל מחלקת שחיטת חו"ל ברבנות הראשית, מדובר בעניין של היצע וביקוש.

"הצרכנים הם שהביאו לכך", הוא אומר. "הם היו אלה שדרשו בשר מוכשר ברמת כשרות מהודרת יותר והיבואנים הגיעו למסקנה שזה עדיף להם מבחינה מסחרית".

אבל ישנה הנחייה כזאת מטעם הרבנות?

"הרבנות הראשית הוציאה הנחייה כזאת ליבואנים, אבל זו אינה הוראה. ולאט לאט, ב-15 השנים האחרונות, הבשר הנמכר בארץ הפך למוכשר יותר ויותר, וזה תהליך שמתחזק בהדרגה. הרבנות העדיפה, השוק הגיב בחיוב ובדרישה - והמשווקים התיישרו בהתאם.

"אבל אפשר לרכוש בשר לא מוכשר כמעט בכל רשתות השיווק. אפשר למצוא גם בשווקים ובאיטליזים בשר טרי כשר שאינו מוכשר. כיום למעלה מ-70% מהבשר מגיע ארצה מוכשר ופחות מ-30% הוא בשר לא מוכשר. זה עדיין המון בשביל אותם שרוצים לאכול בשר לא מוכשר.

בשביל התפוח הזה, היה שווה לוותר על גן העדן. ואם גן עדן עוד קיים אי שם - זה התפוח שוודאי גדל בו. נכון, יש לו שם של דראג קווין, אבל כמו שאמר ביאליק: 'אני אהבתי בשל תפוח'. וכמו שאמרתי אני אחרי שטעמתי מתפוח הפלאים: אני אוהבת פינק ליידי. ואף הכרזתי שתפוח בשבילי זה רק פינק ליידי, מעתה ועד עולם.

אולם מהר מאוד הפרתי את שבועתי זו. למרבה העלבון: התחוור לי שהפינק ליידי לא אוהב אותי בחזרה באותה עוצמה. זהו זן חמקמק ומסתורי ביותר, שבוע הוא פה, שבועיים הוא לא פה. פתע הוא מתגלה בחנויות אורגניות, פתע הוא שב לסופרמרקט אבל בשם אחר: פינק קריספס, וביולי, הוא נגוז מעולמי.

פינק ליידי נחים בשלווה באתר האינטרנט של המשווק האמריקאי. ובישראל אין

לפרי הוורוד-צהוב הזה יש טעם יוצא מגדר הרגיל. כשעוד היה עמנו, המשחק האהוב עלי היה להציע לחברים לנגוס בתפוח, ובטרם נגסתי - להישבע להם שהם עומדים לטעום תפוח לראשונה בחייהם. הייתי צופה בהם מזלזלים בפרי ורוד הלחיים, והופכים ורודים מאושר אחרי טעימה ממנו.

ואז הוא הסתלק מהשווקים. ההיה התפוח המכשף הזה או שחלמתי חלום?

חיפשתיו באינטרנט והסתבר לי שהוא שריר וקיים, וכפי שחשדתי, מוצאו אוסטרלי כי רק האומה שהכליאה את גראני סמית' יכולה להמציא לתפוח שם שכזה. עוד נתגלה לי כי מדובר בזן פטנט - הכלאה של התפוח האדמוני ליידי וילימאס עם גולדן דלישס, התפוח הצהוב המעולה עם הנמשים. אפילו שקלתי בחיוב לרכוש עץ שלו דרך האינטרנט מחברת Brandt's Fruit Trees האמריקאית.

באוקטובר הוא ישוב בחזרה

"זה אחד מזני התפוחים היותר טובים שפותחו בעולם", אמר לי גבי הורוביץ, מנהל ענף הפירות במועצת הצמחים, אלי פניתי בייאושי. "הוא מאוד מבוקש בעולם בגלל הטעם הטוב שלו והצבעים הנחמדים. לזן קוראים פינק קריספס אבל הוא נמכר בכל העולם תחת השם המסחרי פינק ליידי. זה מותג בדיוק כמו מותג הקולה קוקה קולה".

"לפני 5-6 פנינו למשווק הצרפתי של חברת סטאר פרוט, שהיא הזכיינית של המשביחים האוסטרלים, והבאנו את הזן לארץ. בתחילה נטענו אותו בחלקות מבחן. בין הנטיעה לייבול עוברות 3-4 שנים. הוא שוחרר מחלקות המבחן וניטע בעיקר בקיבוץ ברעם, במרום הגליל ובבראשית. רק לאחרונה החלו לגדל אותו בקצב מסחרי בארץ, למרות שהוא נשמר בקירור עד 12 חודשים, אבל ההיצע המוגבל שלו בארץ, מחד, והביקושים הגדולים, מאידך, גרמו לו לאזול מהשווקים, ולכן את חווה עכשיו מחסור בזן הזה. אני מעריך שבאוקטובר נוכל לטעום מקטיף 2009 והביקושים יעודדו נטיעה של מטעי תפוח נוספים מהזן הזה. אין ספק שזה תפוח מצוין".

בין טבליות שוקולד הפרה הבנאליות, חבוי אוצר ייחודי: שוקולד פרה חלב עם סוכריות קופצות. ישנם מותגים רבים החביבים עלי בהרבה מטבליותיה של הפרה האדומה, אבל לא כשמדובר בזו עם הסוכריות הקופצות - שילוב אלמותי ואנין של מתוק עם עוד קצת מתוק.

לדעתי, מדובר בנזר הבריאה. 85 גרם של שוקולד, שכל פצפוץ קופצני וזהוב הטמון בו כמו נוצק מטל הבוקר שירד על פרחים בהרי האלפים, ואז נישא על ידי היידי ושאר בנות הרים הישר אל המטוס בדרכו לארץ הקודש, כדי להעשיר את עולמה הפנימי של טבליית שוקולד פרה סתמית.

היעלמות פתאומית

ומה רבה היתה פליאתי על כך שבמהלך חודש יוני הוא נמנע פתאום מלהיערם על מדפי סניף השופרסל שלי, וכן ממדפי סניפי ה-AMPM הקרובים לביתי. הבוּטל וחוּסל השוקולד הקופצני מכל? האם נחטף שוב למעבדות כדי להחסיר ממשקלו כבעבר?

נעלם וחזר. בתקווה שהוא פה כדי להישאר. שוקולד פרה עם סוכריות קופצות

בשיפולי יולי הוא התגנב בחזרה אל המדפים כאילו כלום לא קרה. הוא לא הוסיף או החסיר אף לא סוכריה אחת ל-85 גרמיו ומראהו נותר פיצוצי כמימים ימימה. אמנם רווח לי, אבל מחשש שמא יהפוך למוצר עונתי קשה להשגה, פניתי אל דובר קבוצת שטראוס, רני רהב, כדי שיבטיח לי שהשוקולד חזר כדי להישאר, וזוהי תגובתו:

"מירב יקרה, 'שוקולד פרה עם סוכריות קופצות' הינו מוצר קבוע ואחד מהמוצרים המובילים והפופולרים, המיוצר לאורך כל השנה באספקות מלאות. כך שאם הוא לא נמצא במקום מסוים, זו תופעה נקודתית בלבד".

הם נמצאים בכל מקום, אבל אינם מתרבים עוד משום שסירסו אותם. נוקיה הפסיקה לייצר את מכשירי ה-3100 אבל הם עדיין כאן בינינו, רבים ופעילים כאילו הזמן קפא בשנת 2005.

כמו כל מוצר שהחזיק פעם 30 שנה והוחלף על-ידי מכשירים שמחזיקים בקושי 3 שנים, כך הוא ה-3100 - זן נכחד של טלפון סלולרי אמין במיוחד. המכשיר, הפעיל ברשתות אורנג' וסלקום, זוכה לקהל מאמינים אדוק, שדבק בו ולא מרפה.

כבר לא מייצרים אבל כן משתמשים, מוכרים וקונים. נוקיה 3100

"אני לא רואה סיבה להחליף אותו", אומר ד', משתמש כבד. "אני לא צריך מצלמה ואינטרנט בנייד שלי, רק שיחות וזה המכשיר הכי פשוט וידידותי שנתקלתי בן. אני מחזיק בו מ-2001 ולמרות שהוא חטף הרבה מכות, לא נאלצתי לתקן אותו אפילו פעם אחת, בעוד שהנייד של אשתי, אותו היא קנתה לפני חצי שנה, כבר הספיק לבלות במעבדת תיקונים פעמיים.

"אני יודע שזה לא מאוד מציאותי, אבל אני ממש מאמין של-3100 שלי יש חיי נצח. הוא אמין יותר מכל בן אדם שאני מכיר, ובטח מכל חבר כנסת שאני לא מכיר. בעולם של אי-יציבות, אני חושב שזה נחמד שיש משהו שאפשר לסמוך עליו".

"אפשר לקנות 3100 מחודשים"

אז איך אפשר לקנות טלפון שנוקיה כבר לא מייצרים? מוזס אברהם מהחנות מילניום ברחובות מסביר: "אני עדיין מוכר את ה-3100 אבל רק מכשירים מחודשים".

מה זה "מחודשים"?

"מכשירים שהיו פעם בשימוש, וחברות הסלולר 'משפצות' אותם - הן מתקנות את המכשיר אם צריך, מחליפות לו פאנל, מוסיפות לו מה שאפשר. האחריות על מכשיר כזה קטנה תקפה ל-3 חודשים בלבד.

"אנשים מאוד אוהבים וסומכים על המכשיר הזה. נדבקים אליו. מי שרגיל אליו מתקשה לעזוב אותו. הרבה אנשים השתמשו בו כי הדיבוריות ברכב התאימו לדגם הזה. אבל בחודשיים האחרונים יש ירידה בביקוש כי היום כולם עוברים לבלו-טות'. אז אני אני עדיין מביא אותו, אבל הרבה פחות".

מיורוקום נמסר בתגובה: "מדובר במכשיר מיושן שכבר מספר שנים שאינו מיוצר על-ידי נוקיה. הטכנולוגיה מתקדמת, ובהתאם לכך, נוקיה מייצרת מכשירים נוספים, חדשים ואהובים, לרווחת לקוחותיה".

חובבי האופנה מכירים את התופעה: קיים מחסור חמור בווגים בשטחי מדינת ישראל.

ברוב חנויות הספרים אפשר לאתר ווג אמריקאי ובריטי, וגם המלאי שלהם מוגבל. ווג צרפתי הוא נדיר יותר ונדיר ממנו, כך נראה, הוא ווג איטליה, שלדעתה של נועה - פאשיניסטה שחובבת מגזינים, בגדים, ואיטלקים - הוא הווג האמנותי והיצירתי מכולם.

"גם ווג רוסיה נפוץ כאן יותר מווג איטליה", היא מתייאשת. "זה לא מאוד מקורי, אבל את המגזינים שלי אני קונה בדרך כלל בסטימצקי. אני מבינה שיש מעט חנויות ברשת שמחזיקות אותו, אבל לא ברור לי מתי הוא מגיע אליהן. שמתי לב שהווגים האחרים צוברים אבק במהלך כל החודש, ואילו הוא צץ לעיתים נדירות ונעלם, או לא מופיע בכלל. הפיתרון שלי הוא הזמנה דרך אמזון".

מסטימצקי נמסר בתגובה: "המגזין מגיע לחנויות בין אמצע לסוף חודש והוא מופץ בכ-30 נקודות מכירה".