השוואה בינלאומית: ההשקעה בחינוך עדיין עלובה
ישראל מוציאה על חינוך יותר מרוב המדינות, אבל הכיתות כאן גדולות ושכר המורים הוא מהנמוכים במערב גם אחרי הרפורמה. הסיבה: יש לנו יותר ילדים. הפרופסור לחינוך, גבריאל סלומון: "או שהתקציב יוגדל לפי מספר הילדים, או שהחינוך ימשיך לדעוך"
| העולם המערבי: יותר מורים עם יותר שכר |  | ישראל: הרבה כסף לחלק להמון ילדים | | המזרח התיכון: עוד יותר גרוע | | "התקציב נראה כמו היחס לחינוך" |
כמיליון ושמונה מאות אלף ילדים במדינת ישראל יחזרו ביום שלישי הבא לגנים ולבתי הספר. הימים הקרובים יעברו על הילדים - וגם על הוריהם - בהתרגשות, מתח, ציפייה, וחשש, שילכו ויגברו ככל שהיום הגדול יתקרב. בכך הם דומים למיליארדי הורים וילדים בכל רחבי העולם.
אבל בארץ, לתחושות הללו מצטרפת גם תחושה נוספת. החזרה לבית הספר מעוררת בקרב ההורים ותלמידי הכיתות הגבוהות תסכול הולך וגובר, שכעס ובושה לצידו, וישנה תחושה שמשהו במערכת החינוך הישראלית, שאמורה להתוות את פרצופה העתידי של המדינה, אינו כשורה. מאוד לא כשורה.
עד לפני כשנה היה זה כמעט מובן מאליו: מערכת החינוך בישראל מוזנחת. החינוך כאן מקבל פחות מהמקובל בעולם המערבי. וכשבודקים את ביצועי התלמידים במבחני ההערכה השונים, ומשווים אותם למערב, קשה להיות מופתעים: התוצאות מבישות. לא יגעת ולא מצאת - תאמין.
האם האופק באמת חדש?
בתחילת שנת הלימודים הקודמת השיק משרד החינוך תוכנית גרנדיוזית לרפורמה במערכת החינוך - "אופק חדש" - שהגדילה את תקציב החינוך היסודי ב-2.3 מיליארד שקלים לשנה. שכר המורים גדל בעשרות אחוזים; יום הלימודים הוארך; הכשרת המורים שופרה; סינון המורים החדשים נעשה קשוח יותר; והיקף המטלות המוטלות על המורים גדל - במטרה לשפר את מעמדם החברתי ולתת להם יותר תמורת שירות טוב יותר.
כיצד נראה תקציב החינוך של ישראל בהשוואה למדינות אחרות אחרי הרפורמה? האם היא באמת שינתה את המצב? איך נראה כיום שכר המורה הישראלי ביחס לזה שבחו"ל? האם התלמיד הישראלי מקבל כיום מספר דומה של שעות לימוד, והאם הוא לומד בכיתה קטנה או גדולה יותר?
| מדינה | הוצאה (פרטית וציבורית) על חינוך - כחלק מהתוצר | הוצאה מצטברת על תלמיד במשך 12 שנה | שכר מורה לשנה | שכר ממוצע למורה ביחס לתמ"ג לנפש | מספר תלמידים ממוצע בכיתה |
| ישראל לפני "אופק חדש" | 8% | 61 אלף דולר | 13-21 אלף דולר | 0.68% | 26.7 |
| ישראל אחרי "אופק חדש" | 8.5% (אומדן) | 64 אלף דולר (אומדן) | 13-31 אלף דולר | 0.8% (אומדן) | 26.7 |
| שווייץ | 5.6% | 136 אלף דולר | 40-82 אלף דולר | 1.5% | 20.1 |
| ארצות הברית | 7.1% | 118 אלף דולר | 33-43 אלף דולר | 1% | 25, בקירוב |
| אוסטרליה | 5.8% | 92 אלף דולר | 31-43 אלף דולר | 1.2% | 25 |
| ספרד | 4.6% | 94 אלף דולר | 33-55 אלף דולר | 1.5% | 21.1 |
| בריטניה | 6.2% | 85 אלף דולר | 29-43 אלף דולר | 1.3% | 26.8 |
| יפן | 4.9% | 68 אלף דולר | 26-65 אלף דולר | 1.5% | 29 |
| צ'כיה | 4.6% | 53 אלף דולר | 18-60 אלף דולר | 1.1% | 20.3 |
| איחוד האמירויות הערביות | 1.5% | 28 אלף דולר (אומדן) | 10-60 אלף דולר | 0.7% | 26 |
| איראן | 5.5% | 16 אלף דולר (אומדן) | 3,000-3,600 דולר | 0.2% | 31 |
| מצרים | 4% | 2,500 דולר (אומדן) | 600-3,000 דולר | 0.2% | 30 |
| הרשות הפלסטינית | 2.5% | 1,800 דולר (אומדן) | 6,000 דולר | 2% | 40 ביהודה ושומרון, 55 ברצועת עזה |
תקציב החינוך נחשב לסעיף החשוב ביותר בתקציבה של כל מדינה בעולם. וכגודל הציפיה - גודל האכזבה והזעם כשהתקציב אינו עונה על הציפיות.
רפרוף בכותרות התקשורת האמריקנית מגלה כי הורים רבים בארה"ב אינם מרוצים מתקציבי החינוך האמריקניים - שעברו בשנים האחרונות קיצוצים רבים. "לילדים שלנו מגיע יותר", זעקה כותרת ה"ניו יורק פוסט" לכתבה שעסקה בקיצוצים בתקציב החינוך הפדרלי בשנת 2006. "מצב החינוך באריזונה יהפוך מרע לגרוע", בישרה כותרת של עיתון מקומי באריזונה על קיצוץ של 5% שביצעה המדינה לאחרונה בתקציב החינוך שלה.
המורים בארה"ב משתכרים "רק" 3,000 דולר בחודש
על מה כועסים האמריקנים? חוק חינוך חובה חינם בארה"ב משתנה ממדינה למדינה. לימודי חובה חינם מתחילים בחלק מהמדינות בגיל חמש, ובחלקן בגיל שש, ומסתיימים בין גיל שש-עשרה לשמונה-עשרה. שבוע הלימודים האמריקני נמשך חמישה ימים - מיום שני עד יום שישי, אבל מספר החופשות הוא קטן יחסית - כ-70 ימים בשנה. תלמיד אמריקני בבית ספר יסודי לומד בממוצע 1,080 שעות בשנה.
מנתוני ארגון המדינות המפותחות (OECD) עולה כי מורה מתחיל בבית ספר ציבורי רגיל בארה"ב השתכר בשנת 2008 כ-33 אלף דולר - 2,750 דולר לחודש. מורה ותיק בבית ספר טוב השתכר יותר כ-43 אלף דולר בשנה -3,500 דולר לחודש.
האומה האמריקנית הוציאה בשנת 2008 על חינוך ילדיה טריליון דולר - 7.1% מהתוצר הלאומי הגולמי של ארצות הברית. 4.8% מהתמ"ג האמריקני מופנה לתקציב החינוך הפדרלי ולתקציבי החינוך של המדינות והרשויות המקומיות, ועוד 2.3% להוצאות פרטיות של הורים, כמו ספרי לימוד, חוגים, קייטנות, שיעורים פרטיים ובתי ספר יוקרתיים. כשמחלקים את כלל ההוצאות על חינוך במספר התלמידים בארה"ב, מגלים שהאמריקנים משקיעים בכל תלמיד, במהלך 12 שנות הלימוד שלו, הרבה מאוד כסף: 118 אלף דולר.
שווייץ ואנגליה: חינוך חינם מגיל שלוש
אבל להורים האמריקנים יש למה לשאוף, כיוון שמערכת החינוך במרבית מדינות אירופה נדיבה עוד יותר. מנתוני OECD עולה כי שווייץ משקיעה בכל ילד כ-136 אלף דולר - יותר מפי שתיים ממה שמקבל ילד ישראלי. בית הספר בשווייץ נמשך 13 שנים - מגיל 6 עד גיל 19, והחינוך הוא חינם מגיל 3 ועד סוף בית הספר. חוק חינוך חובה חינם נמשך בבריטניה מגיל 3 עד גיל 18. הילדים היפנים לומדים בחינם מגיל 6 עד גיל 18.
חלק ממדינות המערב אינן כה נדיבות. חינוך חובה חינם באוסטרליה נמשך מגיל 5 עד גיל 17, חינוך חובה בספרד נמשך מגיל 6 עד גיל 16, ובצ'כיה - מגיל 6 עד גיל 15 בלבד.
גם שנת הלימודים במדינות הללו קצרה יותר מאשר בארה"ב ובבריטניה, ודומה יותר לשנת הלימודים הישראלית. התלמיד האוסטרלי הממוצע לומד 850 שעות בשנה. והתלמיד הספרדי לומד כ-900 שעות בשנה בבי"ס יסודי וכ-700 שעות בתיכון. שנת הלימודים הצ'כית אורכת 740 שעות בלבד, והטורקית - כ-600 שעות בלבד.
מורה, רוצה להרוויח? רד מהארץ
שכר המורים בכל מדינות המערב, ביחס לישראל, הוא מדהים. מנתוני ה-OECD עולה כי שכר המורים בשווייץ נע בשנת 2008 בין 40 אלף ל-82 אלף דולר לשנה, או בין 3,300 ל-6,000 דולר לחודש. שכר המורים בבריטניה נע, לפי נתוני ה-OECD, בין 2,500 ל-3,400 דולר לחודש. שכר המורים באוסטרליה נע בין 2,700 ל-3,400 דולר אמריקני לחודש. ביפן הוא עומד על בין 2,200 ל-5,400 דולר לחודש.
השכר ויוקר המחיה בארצות הברית, שווייץ, בריטניה, אוסטרליה ויפן הם גבוהים מאלה שבישראל. אבל המורים נהנים משכר גבוה גם במדינות עם רמת חיים דומה לזו שלנו, או אף נמוכה יותר: שכר המורים בספרד בשנת 2008 נע בין 2,700 ל-4,500 דולר לחודש. שכר המורים בצ'כיה נע בין 1,500 ל-5,000 דולר לחודש. שכר המורים בטורקיה נע בין 1,000 ל-1,300 דולר לחודש.
כדי להשוות בין היחס למורים במדינות שונות, מקובל להשוות את שכר המורים במדינה לתמ"ג לנפש - סך כל הסחורות והשירותים במדינה, לחלק למספר התושבים. לפי נתוני OECD, שכר המורים בארה"ב דומה לתמ"ג האמריקני לנפש; שכר המורים בצ'כיה גבוה בכ-10% מהתמ"ג לנפש בצ'כיה; שכר המורים באוסטרליה גבוה בכ-20% מהתמ"ג לנפש; בבריטניה יש פער של 30% לטובת המורים ואילו המורים בשווייץ, יפן, ספרד וטורקיה מקבלים שכר שגבוה מהתמ"ג לנפש ב-50% ויותר. התגמול למורים, בהשוואה לתמ"ג לנפש, הוא טוב יותר בכל המדינות השונות והמגוונות הללו מאשר במדינת ישראל.
גם הכיתות במערב מרווחות יותר
עיון בנתוני ה-OECD מגלה גם שמרבית הילדים בעולם המערבי לומדים בכיתות קטנות יותר מילדי ישראל. בכיתה שווייצרית ממוצעת לומדים 20.1 תלמידים (כולל כיתות רגילות וכיתות חינוך מיוחד שהן קטנות יותר). בכיתה צ'כית ממוצעת לומדים 20.3 תלמידים (כולל חינוך מיוחד). בספרד לומדים 21.1 תלמידים בכיתה, ובאוסטרליה - 25. מספר הילדים בכיתה בריטית ממוצעת דומה לכיתה ממוצעת בישראל - 26.8 (כולל חינוך מיוחד), אך הכיתות הבריטיות הולכות וקטנות, בשעה שהכיתות בישראל גדלות. ביפן, לעומת זאת, מצטופפים 29 ילדים בכיתה, ובטורקיה - 30.
כדי להקטין את הכיתות ולהוסיף שעות צריך להעסיק יותר מורים. שכר המורים אינו צומח על העצים. מרבית תקציבי החינוך בכל מדינה בעולם מוקדשים, באופן טבעי, לשכר, וכל שיפור בתנאי עבודתם של המורים, הקטנה של הכיתות או הגדלת מספר שעות הלימוד עולה הרבה כסף.
שכר המורים בספרד גבוה פי כמה מזה שבישראל, וגם הכיתות הספרדיות קטנות יותר, למרות שרמת החיים הספרדית דומה לרמת החיים שלנו. ספרד משקיעה בכל ילד 94 אלף דולר - פי אחד וחצי מההשקעה בילד ישראלי. לכאורה, היה תקציב החינוך הספרדי צריך להיות גבוה בהרבה מהתקציב הישראלי. אבל למעשה, הוא נמוך יותר: ספרד מוציאה על חינוך רק 4.6% מהתמ"ג שלה, וישראל - יותר מ-8%. מה הסוד של הספרדים?
כשמשווים את תקציבי החינוך של ישראל עם אלה של מדינות המערב, מגלים תופעה מעניינת: ישראל משקיעה בחינוך יותר מאשר מרבית המדינות במערב, אבל ההשקעה שמקבל כל תלמיד היא אחת הקטנות ביותר.
תרגיל בחשבון: קצת יותר כסף לחלק להרבה יותר ילדים
סעיף החינוך הוא הסעיף הגדול ביותר בתקציב מדינת ישראל, ועומד בשנת 2009 על 30 מיליארד שקלים. ישראל השקיעה בחינוך, עוד לפני רפורמת "אופק חדש", 8% מהתמ"ג, ואחרי הרפורמה היא תשקיע בחינוך בין 8.2% ל-8.5% מהתמ"ג - הרבה יותר מבריטניה, שהוציאה בשנת 2008 על חינוך רק 6.2% מהתמ"ג שלה; אוסטרליה, שהוציאה 5.8%; יפן, שהוציאה 4.9%; וצ'כיה שהוציאה 4.5%.
אבל הילד הישראלי מקבל פחות. ילד ישראלי ממוצע מקבל במשך 12 שנות הלימוד שלו רק 61 אלף דולר. בעידן שאחרי הרפורמה, הוא אמור לקבל 64 אלף דולר. זאת, לעומת הילד האוסטרלי, שמקבל 92 אלף דולר; הילד הבריטי שמקבל 85 אלף דולר; והילד היפני שמקבל 68 אלף דולר.
הילד הצ'כי מקבל פחות מהילד הישראלי - 53 אלף דולר, בגללל רמת החיים הנמוכה יחסית בצ'כיה, אבל זה בכל זאת מספיק כדי להחזיק כיתות קטנות יותר משלנו ומורים שמגיעים לשכר גבוה יותר.
ה"סוד", כמובן, הוא העובדה שבישראל יש יותר ילדים. שיעור הריבוי הטבעי בישראל - 1.7% - הוא הגבוה בעולם המערבי. הסיבה המרכזית לכך היא שיעור הילודה העצום אצל היהודים והמוסלמים הדתיים, אבל גם משפחה יהודית חילונית טיפוסית מולידה שניים או שלושה ילדים - יותר מהמשפחה הממוצעת בכל מדינה באירופה.
לפי נתוני ארגון הביון האמריקני CIA, כ-28% מהישראלים הם ילדים מתחת לגיל 14. זאת, לעומת 20% מהאמריקנים, 19% מהאוסטרלים, 17% מהבריטים, 16% מהשווייצרים, 14.5% מהספרדים ו-13.5% מהיפנים והצ'כים. מה הפלא שתקציב החינוך הגדול שלנו אינו מספיק?
המורים עדיין משתכרים פחות
החינוך חובה חינם בישראל נמשך מגיל 5 עד גיל 16. יש לציין כי בשנת 1984 הוארך חוק חינוך חובה חינם, ונקבע כי הוא יחול על כל תלמיד מגיל 3 עד גיל 18 - אבל פקידי האוצר קברו את התקנה בחוק ההסדרים שנה אחרי שנה, והיא מעולם לא יושמה. עם זאת, גם המצב הקיים הוא טוב יותר מאשר בספרד או בצ'כיה, למשל.
שנת הלימוד הישראלית היא קצרה יותר. הלימודים בישראל נמשכים שישה ימים בשבוע, אבל יום הלימודים בישראל הוא קצר וחופשות בית הספר הן מהארוכות במערב. תלמיד בית ספר תיכון בישראל לומד 665 שעות בשנה - פחות מאשר בארצות הברית, באוסטרליה, בספרד, בצ'כיה ואף באיראן. תלמידי היסודי לומדים יותר, והרפורמה משווה את מספר שעות הלימוד שלהם למקובל במערב.
שכרו של מורה מתחיל בתיכון ישראלי עדיין עומד על כ-700 דולר לחודש - הנמוך במערב. שכרו של מורה מתחיל בבית ספר יסודי עלה, בזכות הרפורמה, ל-1,300 דולר לחודש. עדיין הרבה פחות משכרו של מורה מתחיל ביפן, בריטניה, אוסטרליה, ספרד, שווייץ וארצות הברית. שכרו של מורה ותיק בבית ספר שהצטרף לרפורמה עלה מ-1,800 ל-2,600 דולר לחודש - מגוחך אפילו ביחס לשכר מורה ותיק בצ'כיה.
מי שחושב שהמורים כאן משתכרים פחות כי "שם מרוויחים יותר" - טועה. שכר המורים בישראל עמד לפני הרפורמה על 32% פחות מהתמ"ג לנפש. אחרי הרפורמה הוא צפוי להיות נמוך מהתמ"ג לנפש "רק" ב-20%. זאת, ביחס לשכר המורה באירופה, יפן ואוסטרליה, שנע בין 10% ל-50% יותר מהתמ"ג לנפש.
הרפורמה כללה הבטחה מעורפלת לצמצם את מספר התלמידים בכיתות. משרד החינוך מקים מדי שנה כיתות חדשות, אבל קצב הגידול במספר הילדים הוא גבוה יותר. בכיתה ישראלית ממוצעת הצטופפו בשנה שעברה 26.7 ילדים, ובשנה הקרובה הם יצטופפו עוד יותר.
הערבים סובלים עוד יותר
המצב הקשה מאפיין את בתי הספר בכל המגזרים, גם אלה שמתאפיינים בריבוי ילדים וגם אלה שאינם. מנתוני מחלקת המחקר של הכנסת עולה כי שכר המורים בחינוך החרדי נמוך בהרבה ביחס לחינוך החילוני והממלכתי-דתי. מספר התלמידים בכיתה חרדית ממוצעת עומד על 23, לעומת 26 בכיתה בבית ספר ממלכתי-דתי ו-30 ילדים בבית ספר ממלכתי. זאת כיוון שמערכת החינוך החרדית מתעקשת לאפשר לתלמידיה ללמוד בכיתות קטנות יותר - במחיר של מחסור משווע בציוד ושכר מורים עלוב.
מערכת החינוך הערבית סובלת באופן כרוני ממחסור בכיתות לימוד. בכיתה ממוצעת במגזר הערבי, הדרוזי והבדואי מצטופפים 32 ילדים - לעומת 27 ילדים בכיתה במגזר היהודי.
אין מנוס מהמסקנה העגומה: כדי להחזיק מערכת חינוך ברמה מערבית, אנו זקוקים לתקציב חינוך כפול מתקציב החינוך הספרדי, הצ'כי או היפני. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. מי שרוצה שהילדים כאן ילמדו בכיתות קטנות אצל מורים איכותיים ומרוצים, צריך לבחור בין אחד הפתרונות האפשריים: הגבלת הילודה, קיצוץ בתקציבים בתחומים אחרים, הגדלת החוב הלאומי או העלאת מסים. מי ששולל את כולם, תומך במערכת חינוך ברמה של עולם שלישי.
מקובל לחשוב שהחינוך הזול והאיכותי, שמדינת ישראל העניקה בעבר לתושביה הציל אותנו מכלייה. החינוך נחשב לאחד הגורמים ליתרון האיכותי שלנו על המדינות השכנות, ולעובדה שישראל מחזיקה צבא וכלכלה שעומדים בתחרות עם כל שכנותיה גם יחד. מצב החינוך בימינו מעורר לעתים חרדות קיומיות: אם ישראל תידרדר, השכנים עלולים "לעקוף אותה בסיבוב".
ניתן אולי להתנחם בכך שהמזרח התיכון כולו סובל מבעיה דומה לזו שלנו: שיעור ילודה גבוה, שמגביל את התקציב שהמדינה יכולה לחלק לכל תלמיד. 21% מתושבי איראן הם ילדים מתחת לגיל 14, כמו 20% מתושבי איחוד האמירויות הערביות, 27% מתושבי טורקיה, 31% מתושבי מצרים ו-37% מתושבי הרשות הפלסטינית.
גם המיסוי במזרח התיכון הוא נמוך, תקציבי הממשלות מצומצמים, תקציבי הביטחון גבוהים ולחינוך נותר מעט. מנתונים שאספה עבורינו חברת המחקר אינפופרוד עולה כי איראן מוציאה על חינוך רק 5.5% מהתמ"ג שלה; מצרים מוציאה על חינוך 4% מהתמ"ג; ואיחוד האמירויות - 1.5% בלבד; הרשות הפלסטינית מקדישה לחינוך רק 2.5% מהתמ"ג שלה, שגם כך, כידוע, הוא מהזעומים בעולם.
בסך הכל, משקיע איחוד האמירויות בכל תלמיד במשך 12 שנות הלימוד שלו כ-40 אלף דולר בלבד; איראן משקיעה כ-20 אלף דולר; מצרים - משהו כמו 3,000 דולר; והרשות הפלסטינית - כ-2,000 דולר בלבד. למזלה של מערכת החינוך הפלסטינית, היא נהנית מסיוע של האו"ם וארגונים בינלאומיים, ולאחרונה גם מתמיכה איראנית באדיבות החמאס.
חינוך חובה חינם נמשך באיראן מגיל 5 עד גיל 15; באיחוד האמירויות - מגיל 6 עד גיל 15; במצרים - מגיל 4 עד גיל 17; וברשות הפלסטינית - מגיל 6 עד גיל 16. שיעור היעדרויות התלמידים הוא גבוה בהרבה מאשר במערב, הפיקוח על הנוכחות לקוי, ולא מעט תלמידים עובדים במקום ללמוד. מנתוני ממשלת מצרים עולה כי 20% מתלמידי התיכון אינם מגיעים לבתי הספר, וכך גם 75% מתלמידי היסודי. סביר להניח שהמצב בפועל גרוע עוד יותר.
המורה של השכן נדפק יותר
מנתוני אינפופרוד עולה כי המורים באיראן משתכרים בממוצע כ-250 דולר לחודש. המורים האיראנים, כמו עמיתיהם בישראל, מרבים להפגין ולשבות במחאה על גובה שכרם. שכר המורים במצרים נע בין 50 ל-250 דולר לחודש. המורים באיחוד האמירויות משתכרים בין 700 דולר בחודש בבתי הספר למהגרים מאסיה ל-5,000 דולר בחודש בבתי ספר פרטיים יוקרתיים. שכר המורים ברשות עומד בממוצע על 2000 שקל - כ-500 דולר לחודש.
רמת החיים באיראן, מצרים והרשות נמוכה מאוד ביחס לישראל ולמערב. כדי לבדוק כיצד המדינות השכנות מתייחסות למורים, צריך להשוות את שכרם לתמ"ג לנפש. מבדיקה כזו עולה כי המורה של השכן אכן דפוק יותר: מורה באיחוד האמירויות משתכר 30% פחות מהתמ"ג לנפש, ומורה באיראן ובמצרים משתכר 70% מתחת לתמ"ג.
דווקא הרשות הפלסטינית מעניקה למורים את הכבוד הראוי להם - המורים ברשות משתכרים 100% מעל התמ"ג הפלסטיני לנפש - אבל הרשות מלינה את שכרם במשך חודשים ארוכים - בכל פעם שקופתה מתרוקנת. בתי הספר הפלסטינים סגורים במשך חלק ארוך מהשנה, בשל שביתות מורים שאינם מקבלים שכר, ובגלל המצב הביטחוני.
בית ספר נוסח עזה: 55 ילדים בכיתה
מספר התלמידים הממוצע בכיתה באיחוד האמירויות הוא 26 - פחות מאשר בישראל. בכיתה מצרית, לעומת זאת, מצטופפים 30 ילדים - יותר מאשר בכל מדינה מערבית, ובכיתה איראנית - 31 ילדים. בכיתה פלסטינית ממוצעת ביהודה ושומרון לומדים 40 ילדים, וברצועת עזה, שחלק מבתי הספר שלה הופצצו במהלך ההתכתשויות עם צה"ל, לומדים 55 ילדים.
עד כמה משפיעים המשאבים המדולדלים של מערכת החינוך על תוצאותיה? האם שכר המורים העלוב והכיתות הצפופות הוא הסיבה לכך שתלמידי ישראל נכשלים במבחני ה-Timss, מתקשים לדקלם את "התקווה" ואינם זוכרים מי היא לאה גולדברג ומתי התחוללה מלחמת העולם השניה?
"תקציב ראוי הוא תנאי הכרחי אבל לא מספיק למערכת חינוך ראויה", אומר ל-ynet הפרופסור גבריאל סלומון, לשעבר דיקאן הפקולטה לחינוך של אוניברסיטת חיפה. "למערכת החינוך שלנו יש המון בעיות, שחלקן לא קשורות לכסף, אבל היא אינה יכולה לפתור אותן בלי להעלות את שכר המורים ולהקטין את הכיתות".
הכיתות ביפן, למשל, גדולות עוד יותר משלנו, ובכל זאת, לתלמידים היפנים יש הישגים טובים משלנו.
"אין שום דמיון בין כיתה יפנית לכיתה ישראלית. ביפן יש תרבות של משמעת ברזל. הייתי בכיתות ביפן, והתקשיתי להאמין איזה כבוד יש שם למורים ועד כמה מקפידים שם על כל דבר קטן. תלמיד ביפן לא יעלה על דעתו לשלוח SMS באמצע שיעור בכיתה. בטלפון הנייד הוא לא ידבר אפילו ברכבת. יש להם מוטיבציה עצומה. יש שם תחרות קשה ביותר כדי להגיע להישגים גבוהים, לרצות את ההורים ולהתקבל לתיכונים יוקרתיים".
לפי סלומון, קיים ויכוח על מידת ההשפעה של גודל הכיתה על ההישגים בלימודים.
כיתות גדולות - לתלמידים ממושמעים בלבד
"יש כאלה שטוענים שאפשר ללמוד טוב גם בכיתות גדולות. מרבית המחקרים שבדקו את הנושא מראים שלימוד בכיתות גדולות הוא בעייתי, בעיקר כשמדובר באוכלוסיות קשות עם בעיות משמעת. הבעיה היא שבישראל בעיות המשמעת הן נפוצות, וכיתות הלימוד הן גדולות גם בבתי הספר של האוכלוסיות הקשות ביותר".
"מספר התלמידים משפיע גם על שיטות החינוך. בסקנדינביה, למשל, עברו במידה רבה מלימוד פרונטלי ללימוד בקבוצות קטנות תוך שימוש רחב במחשבים. אלה שיטות שאי אפשר ליישם בכיתה של 30 ילדים. עדיין לא ברור עד כמה השיטות החדשות הללו הצליחו.
"יש מדינות, כמו גרמניה וצרפת, ששומרות על הישגים טובים בשיטות הוראה פרונטליות ומיושנות כמו שלנו. אבל אלה מדינות שיש בהן פחות בעיות משמעת, בגלל תרבות אחרת ויחס אחר למורים, וגם הכיתות שם קטנות יותר".
מה לגבי שכר המורים? האם הוא משפיע על רמת הלימודים?
"כמובן שהוא משפיע. הוא משפיע על הסלקציה שקובעת מי הולך להוראה, ועל הדינמיקה שקובעת מי נשאר בהוראה. לכך יש השלכות רציניות מאוד על תפקוד המורים ואופי החינוך. מורה שמשתכר פחות, נוטה, באופן טבעי, לא רק להשקיע פחות, אלא גם להיצמד לשיטות לימוד וחינוך מיושנות יותר, כי קשה ללמוד דברים חדשים".
האם העלאת שכר המורים במסגרת "אופק חדש" מספיקה כדי להבטיח חינוך איכותי?
"חשוב לי להדגיש שהעלאת שכר המורים היא לא תנאי מספיק להבטיח חינוך איכותי. יש כאן דברים שחייבים לשנות כדי שהחינוך כאן יפסיק להידרדר, כמו בחינת הבגרות המיושנת. אבל לגופו של עניין - שכר המורים בארץ עדיין לא רציני. הוא עלה לאט מדי ומעט מדי. מורה עם תואר ראשון עדיין מקבל כאן הרבה פחות מאשר מהנדס עם תואר ראשון במגזר הציבורי".
יש מדינות שבהן מורה ומהנדס מקבלים שכר זהה?
"כן. בשוויץ, בפינלנד ובמדינות נוספות שכר מורה שווה, בהגדרה, לשכרו של מהנדס במגזר הציבורי. הוראה היא המקצוע הכי קשה בעולם. מי שאף פעם לא עמד מול "כיתת ירי" של 30 ילדים זבי חוטם פשוט לא מבין את זה. יש מדינות שבהן מבינים את זה, ויש מדינות שלא.
"בעולם קפיטליסטי שבו מודדים דברים בכסף, שכר המורה משקף את מה שאנחנו חושבים על תפקידו של החינוך. אנחנו מזלזלים בהשכלה, אנחנו לא מתייחסים ברצינות לתפקיד ואנחנו לא שואלים את עצמנו מה דמות הבוגר שאנחנו רוצים לעצב. וככה אנחנו נראים".
אתה מדבר על סדר עדיפויות, אבל ישראל משקיעה בחינוך יותר ממדינות אחרות. הכסף פשוט מתחלק למספר ילדים גבוה יותר, אז בסוף כל אחד מקבל פחות. אולי המשאבים העלובים של מערכת החינוך לא נובעים מכך שמישהו מזלזל בחינוך, אלא פשוט מהעובדה שיש כאן הרבה ילדים?
"מדינה שיש בה יותר ילדים צריכה תקציב חינוך יותר גדול. התקציב צריך להתאים למציאות ולמספר הילדים במציאות. אם נשמור על אותו תקציב, מערכת החינוך תמשיך לדעוך".
מספר הילדים הגבוה נובע בעיקר משיעור הילודה הגבוה במגזר הדתי והחרדי ובחלק מהמגזר הערבי. יהיה מי שישאל: למה אני צריך לשלם יותר מסים כדי לממן אותם? למה שיקצצו לי ולא להם?
"זאת טענה מקוממת. מדינת ישראל חרטה על דגלה את השוויון. לפי מגילת העצמאות, כולם צריכים לקבל אותו דבר. גם מספר הנכים כאן גדול יותר מאשר ברוב המדינות, וגם זה על חשבוני ועל חשבונך. מי שזה לא מוצא חן בעיניו, מוזמן לעבור ל'מדינה מערבית "נורמלית" עם חינוך טוב כמו שבדיה, ושם הוא יגלה שהוא משלם פי אחד וחצי יותר מסים. על חינוך טוב צריך לשלם, בדיוק כמו שמשלמים על טנקים יותר טובים. אומרים שחינוך חיוני לביטחון מטנקים, וזאת קלישאה שיש בה הרבה אמת".
למה, לדעתך, מזניחים את החינוך? הפוליטיקאים והפקידים לא מפסיקים לומר שהוא חשוב. למה הם עושים ההיפך?
"אני חושב שמקבלי ההחלטות כאן רגילים להתייחס לחינוך כאל משהו מובן מאליו, שקורה מעצמו. באופן פרדוקסלי, זה קשור להצלחה של ההיי-טק. אנחנו אומרים לעצמנו, טוב, יש לנו היי-טק טוב, אז כנראה שאנחנו לא כאלה טיפשים.
"אבל ההיי-טק הוא שכבה דקה של אליטה, שקודמה, במידה רבה, במסגרת השירות הצבאי, וכך שאר העם נמצא קילומטרים מאחוריה. הפער בין ההיי-טק לשאר המדינה ובין החינוך האליטיסטי לחינוך שמקבלת שאר האוכלוסייה משתקף בפערים החברתיים הנוראים והמסוכנים. הקטר דוהר, והקרונות נשארו מאחור".
לפנייה לכתב/ת 
