שתף קטע נבחר
 

היכונו לטלטלת ספטמבר

טיסה בשמי סעודיה, גישושים עם סוריה, הכרעה בעניין איראן ואולי אולי גלעד שליט בבית - בוושינגטון ובמזרח התיכון נטרפים עכשיו הקלפים המדיניים, לקראת תהליך מרכזי אחד שבו "הכל כלול". חזון או מציאות? עד סוף הקיץ נדע את התשובה

בספטמבר 2009 תהיה כנראה טלטלה רבתי במזרח התיכון. אם הכל יתנהל כמתוכנן, זה יהיה החודש בו כמעט כל הגורמים הפועלים בזירה יטרפו מחדש את חפיסות הקלפים המדיניות, ויישבו לשולחן לגבש תהליך סימולטני שבו "הכל כלול" - משחרור גלעד שליט ועד לטיפול בתוכנית הגרעין האיראנית. ממשל אובמה אמור אמנם להניע את התהליך, אבל התפקידים הראשיים שמורים לשחקנים האזוריים. אלה אמורים, על פי תיאום מוקדם עם וושינגטון, להפגין יוזמות ויצירתיות בערוצים נפרדים, שבהתלכדם ישברו את הקיפאון בו נתונה כעת הזירה המזרח-תיכונית. שלב תיאום התוכניות והציפיות מתבצע בימים אלה, וכבר מסתמנת בו התקדמות ניכרת. ההשקה הרשמית תתבצע לקראת, בעת ואחרי כינוס העצרת הכללית של האו"ם, ב-23 בספטמבר. התהליך יתחיל בעיקר בשלושה ערוצים וחצי.

 

בערוץ העזתי - מתמקדות כעת מצרים, ישראל והמתווך הגרמני בפריצת המבוי הסתום בפרשת גלעד שליט. אם וכאשר תתגבש ותבוצע עסקת חילופים, תיפתח הדרך להסדרה כוללת: פתיחת המעברים בין ישראל לרצועה, פתיחת מעבר רפיח בין הרצועה למצרים, "רגיעה" (שביתת נשק ארוכת טווח) בפעילות הטרוריסטית והצבאית, שיקום עזה בפיקוח וסיוע בינלאומי ופיוס בין חמאס לפתח. מ"מגה הסדרה" כזו, שקהיר מנסה לקדם כבר זמן רב, כולם עשויים להרוויח. בעיקר חמאס, המעוניין מאוד לשקם את הרצועה ומודאג ממצוקת תושביה, אשר עלולה עוד להחמיר בחורף הקרב. ישראל תרוויח שקט והקלת הלחץ הבינלאומי עליה להסיר את המצור. אם מצרים תשיג גם פיוס פנים-פלסטיני, יהיו בחירות כלליות בינואר 2010 בגדה ובעזה, שאחריהן יהיה ברור - לטוב או לרע - מיהו הגורם הלגיטימי המייצג את העם הפלסטיני.

 

אבל חשוב לזכור: התנאי המוקדם לכל זה הוא הצלחת המגעים לשחרור שליט. אלה נותנים מקום לאופטימיות זהירה. בין היתר, משום שמדינות זרות, אירופיות וערביות, מוכנות לקלוט בשטחן כמה מהאסירים הפלסטינים, שישוחררו מבתי כלא בארץ. אמנם, כרגיל בעסקאות מסוג זה - דבר לא גמור עד שהכל סגור. אבל פרסומים ערביים לא מוציאים מכלל אפשרות את ביצוע העסקה במהלך חודש הרמדאן, אולי אפילו עד ראש השנה היהודי.

 

מפת הדרכים של אובמה

הערוץ השני הוא הליבה המדינית של המהלך כולו. הממשל האמריקני יציג סוף-סוף מתווה לפיתרון קבע לסכסוך. זו תהיה "מפת הדרכים של אובמה", שמלבד מימוש העיקרון של שתי מדינות לשני עמים - אמורה להביא גם לנרמול היחסים בין ישראל למדינות ערב המתונות. השקת התוכנית תיעשה ברוב טקס בפגישת פסגה בין אובמה, נתניהו ואבו-מאזן, כנראה בשולי דיוני העצרת הכללית של האו"ם.

 

התוכנית האמריקנית תכלול כנראה שני מרכיבים עיקריים: האחד - מתווה לניהול המו"מ; האחר - שרטוט כללי של מרכיבי הפתרון, שארצות-הברית רואה כנכון וצודק. כצעד בונה אמון וכנדוניה להשקת המהלך, תצטרך ישראל לספק התחייבות להקפאה של ההתנחלויות (שפרטיה לא סוכמו עדיין); את הנדוניה הפלסטינית אמורות לספק המדינות הערביות, שאמורות להודיע על נכונות-מותנית שלהם לצעדי נרמול. למשל, הסכמה למעבר מטוסים אזרחיים בשמי סעודיה בדרכם מישראל למזרח הרחוק. לפי שעה, מתנים הערבים את נכונותם לכך בהתחייבות ישראלית להקפיא באופן מוחלט את כל פעולות הבנייה וההתנחלות, כולל במזרח ירושלים. מיד אחרי מפגש הפסגה המשולש והצגת ה"מפה" של אובמה, יתקיים מפגש ישיר ראשון בין נתניהו לאבו-מאזן, שבו יושק המשא-ומתן הישיר. כל זה אמור לקרות בשבוע האחרון של ספטמבר.  

 

בערוץ השלישי - האיראני - תתייצב ארצות-הברית בסוף ספטמבר בצומת, בו יהיה עליה להחליט אם לעלות על מסלול של עימות חזיתי - או להמשיך במאמץ לנהל דיאלוג דיפלומטי. הדבר תלוי במידה רבה בשתי התפתחויות: האחת - תשובתה של טהרן להצעת ממשל אובמה לפתוח בדיאלוג; השנייה - דו"ח שעומדת לפרסם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. ההערכה בישראל ובארה"ב היא שאיראן לא תסרב במפורש לדיאלוג, אבל תמשיך בתרגילי השהייה דיפלומטיים ותקשורתיים, שיבלבלו את האמריקנים ובעלי בריתם, יעכבו את פתיחת הדיאלוג ובה בשעה יאפשרו לאיראן להתקדם בהעשרת האורניום ובבניית צנטריפוגות. כך יוכל המשטר לקבוע עובדות ולהתייצב במעמד של "מדינת סף-גרעינית". במצב זה, ה"דיאלוג" כבר יהיה ריק מתוכן מנקודת ראותו של המערב. כמו כן מעריכים כי סוכנות הגרעין הבינלאומית תאשר סוף-סוף כי פקחיה מצאו סימנים מובהקים, לפיהם איראן אכן מנסה לפתח נשק גרעיני.

 

שובה של האופציה הצבאית

אם הערכות אלו יתממשו, יבצע ממשל אובמה "הערכה מחדש" של מדיניותו, במסגרתו יקיים מגעים אינטנסיביים עם שאר המעצמות ועם מדינות המפרץ הערביות במטרה לגבש הסכמה על סנקציות חמורות. זה יכלול אמברגו על דלקים ותזקיקי נפט, לצד הגבלת יכולתם של בנקים וחברות באיראן לגייס מימון ולעשות עסקאות בשוק הבינלאומי. ההערכה היא שסנקציות כאלה יסכנו את יציבות המשטר - ולכן יהוו לחץ אפקטיבי. הבעיה תהיה לשכנע את רוסיה וסין לשתף פעולה.

 

גורמים מדיניים במערב אומרים כי ה"הערכה מחדש" האמריקנית תכלול גם בחינה מחודשת של מה שמכונה "האופציה הצבאית". אותם גורמים מבחינים כבר היום בהבנה גוברת בממשל אובמה, לפיה האופציה הצבאית חייבת להיות על השולחן ברגע שיוטלו הסנקציות. בלי נכונות אמיתית מצידה של ארה"ב לשקול הפעלת כוח באיראן (בעוצמה או בשיתוף פעולה עם בעלי ברית אחרים), נידונו גם הסנקציות לכישלון, כיוון שאיראן תנסה להסירן או לבטלן באמצעות שימוש בכוח. "אפילו מעצמה אינה יכולה להשיג את יעדיה המדיניים, אם אינה מוכנה בסופו של יום להטיל למערכה את עוצמתה הצבאית" - אומר גורם מדיני מערבי משפיע.

 

לבסוף, ישנו ה"חצי ערוץ" הסורי. במהלך ספטמבר יימשכו מגעי הגישוש הסבלניים והאיטיים בין וושינגטון לדמשק על אפשרות של שינוי במדיניות האחרונה ביחס לעיראק; על התנתקותה מהברית עם חיזבאללה, חמאס ואיראן; ועל הסיכוי לחידוש המו"מ עם ירושלים.

 

"תהליכי ספטמבר" יעמידו במבחן את הקונספציה של הצוות המזרח-תיכוני בממשל אובמה, לפיה "הכל קשור בכל", והצלחה בכל אחד מהערוצים תסייע לקידום האחרים. קונספציה הוליסטית זו מקובלת גם על ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק, שהוא אחד האידיאולוגים הראשיים העומדים מאחוריה; היא מקובלת גם על הנשיא מובארק. השאלה היא אם המספר הרב של גורמים אחרים, שצריכים לתרום את חלקם, לא יטרפד את הקונספציה ואת מה שהיא אמורה להשיג. בסוף ספטמבר נדע, פחות או יותר, את התשובה.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לפני הכל: עסקת שליט
צילום: גיא אסיאג
נקודת הקיפאון: מיטשל ונתניהו
צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ
יפתח את השמיים? עבדאללה מלך סעודיה
צילום: רויטרס
צילום: איי פי
אובמה מתחיל להבין: הכור בבושהר
צילום: איי פי
מומלצים