איך לטייל עם ילדים במדינות אקזוטיות בלי שיחלו

טיול ממושך עם ילדים, בעיקר לאזורים טרופיים ואקזוטיים יכול להיות חויה נהדרת לכל המשפחה, אך ללא הכנה מתאימה יכול להפוך לאירוע מתסכל ולא נעים. ילדים נמצאים בסיכון מוגבר לחלות במחלות האופייניות למטיילים כיוון שהמערכת החיסונית שלהם לא מכירה הרבה מהמזהמים הנמצאים בארצות הללו. מטרת הסקירה הזו הינה לצייד את המשפחה בעצות מעשיות שבעזרתן ניתן יהיה להפוך את הטיול לאזורים כאלו למהנה, נעים ובעיקר בריא.

כחלק מתכנון הטיול וההכנות לנסיעה מומלץ לפנות לייעוץ מסודר במרפאת מטיילים לפחות 6-4 שבועות לפני הנסיעה.

צילום: jupiter 

לקראת הטיסה

כיום מוסכם כי כל תינוק בריא שנולד במועד יכול לטוס בביטחון בטיסות מסחריות רגילות.

לגבי פגים וילדים הסובלים מבעיות לב או ריאה יש להיוועץ ברופא מומחה כדי לקבוע אם ניתן לטוס.

ככלל, רצוי לא להשתמש בתרופות להרגעה. התרופות היחידות שניתן להשתמש בהן בביטחון יחסי הינן ממשפחת האנטי היסטמינים כמו אהיסטון או פניסטיל. כדאי לנסות את מתן התרופה בבית לפני הנסיעה מכיוון שכ-3% מהילדים יגיבו באי שקט בולט לתרופות אלו.

יש להימנע ממתן תרופות כמו טריכלונם או כלורל הידרט שעלולות לגרום לתופעות לוואי חמורות כמו דיכוי נשימתי.

ילדים ומבוגרים עלולים לסבול מכאב אוזניים, בעיקר בזמן הנחיתה אך גם בהמראה. הסיבה לכאב היא הפרשי הלחץ המהירים בין פנים האוזן לבין הסביבה החיצונית. אצל ילדים יכולת איזון הלחץ פגועה ואז התופעות בולטות יותר בעיקר בעת הצטננויות או דלקות אוזניים.

התופעה העיקרית היא כאב עז אך יתכנו גם תחושת "אוזן סתומה", ירידה בשמיעה, סחרחורת בעת קימה מישיבה לעמידה ואף צלצולים באוזניים. במקרים נדירים מאוד גורמים הפרשי הלחץ לנקב (חור) בעור התוף. הנקב נוטה בדרך כלל להחלים מעצמו.

רצוי לטוס ללא סימפטומים של גודש בדרכי הנשימה וכן לא בעיצומה של דלקת אוזניים, ועל כן מומלץ לטפל במצבים הללו לפני הנסיעה.

אצל מבוגרים נמצא כי מתן תכשירים נוגדי גודש כמו פסוידואפדרין חצי שעה לפני ההמראה מקטין במידה מסוימת את הסימפטומים הללו. אבל אין שום מחקרים שבדקו זאת בילדים כך שטיפול כזה לא מומלץ עדיין עבורם. 

אצל תינוקות מומלץ להניק או לתת מוצץ בזמן ההמראה והנחיתה. אצל ילדים גדולים ניתן לנסות אמצעים עצמיים כמו סוכריות מציצה, ביצוע תנועות לעיסה או נשיפה חזקה תוך כדי סתימת האף באצבעות. 

לטיול יצאנו

סקרים העלו שכ-58% מהילדים סבלו מאפיזודות של מחלת הנסיעה המתבטאת בדרך כלל בחולשה, חיורון, בחילות והקאות. בקרב ילדים בני פחות מחמש המחלה יכולה להתבטא גם בהפרעות בשווי המשקל והליכה לא יציבה.

כדי למנוע את התופעות הללו כדאי לאכול ארוחה קלה לפחות שלוש שעות לפני הנסיעה, למקד את המבט באופק או בחפץ קבוע במכונית ולהימנע ממשחקי וידאו וקריאה. ישיבה במושב הקדמי של הרכב נחשבת אף היא כאמצעי למניעת התופעות האמורות, אך יש לעשות זאת רק בהתאם לכללי הבטיחות. בנוסף, מומלץ לשאוף מדי פעם אויר צח וקריר ולהימנע מטלטול הראש בעת הנסיעה.

התרופות למניעת מחלת הנסיעה בילדים בני פחות מגיל 12 שנים כוללות תכשירים ממשפחת האנטי היסטמינים כמו אהיסטון וכן התכשיר טרבמין (dimenhydrinate). בילדים גדולים יותר ניתן לתת את תכשיר הסקופולאמין הניתן בין היתר במדבקות לעור.

החשש בנסיעה או בטיפוס למקומות גבוהים הינו מחלת הגבהים (AMS, Acute mountain sickness). המחלה עלולה להופיע כבר בגבהים של 1,700-2,000 מטר וככל שעולים לגובה רב יותר ובקצב מהיר יותר גובר הסיכון לפתח את המחלה.

הסימנים המוקדמים בילדים הם אי שקט, פגיעה בתיאבון ובדפוסי הפעילות והשינה. במקרים קשים עלולים להופיע קוצר נשימה ואף בצקת ריאות. הדרך

 הפשוטה ביותר למניעת המחלה היא עלייה איטית והדרגתית לגובה.

התכשיר אורמוקס (אצטזולמיד) הוכח כיעיל במבוגרים. אין מספיק נסיון בשימוש בו בילדים למטרה זו אולם מניסיון בשימוש בתכשיר במצבים אחרים בילדים נראה כי מדובר בתכשיר בטוח יחסית ויש לשקול עם רופא את השימוש בו.

שלשולים הינם אחת התופעות השכיחות הקורות תוך כדי טיול לאזורים טרופיים ואקזוטיים. ילדים נוטים יותר להיפגע משלשולים ומעריכים כי כ-40% מהילדים המטיילים סובלים מכך. בנוסף, המחלה בילדים נוטה להיות חמורה יותר והחום המתלווה אליה יהיה גבוה יותר אצל ילד מאשר אצל מבוגר. הגורמים העיקריים לשלשולי מטיילים כוללים חיידקי מעיים כמו קולי, קמפילובקטר, שיגלה, סלמונלה, נגיפי מעיים כמו נגיף הרוטה ופרזיטים כמו קריפטוספורידיום, גיארדיה, אמבה וציקלוספורה.

מניעת המחלה היא בעיקרה שמירה על כללי היגיינה נאותים הכוללים: רחיצת ידיים (בעיקר אחרי החלפת חיתול), שימוש בתכשירי אלכוהול באם אין סבון ומים זורמים בהישג יד לשם חיטוי הידיים, שימוש באבקות חלב מוכנות וארוזות לשם הכנת דייסות חלב לתינוקות. אם לא ניתן להרתיח מים להמסת אבקות החלב מומלץ להשתמש בתמיסות ארוזות ומוכנות מראש (ready to feed). יש להימנע מצריכת קרח מאחר שמקור המים שלו אינו ידוע. מומלץ גם להימנע מצריכת מוצרי מזון הנמכרים בדוכני רחוב.

בנוגע למאכלים: הכלל המקובל הוא: "peel it, boil it, cook it, or forget it". כלומר, לקלף או להרתיח או לבשל מאכל מסוים לפני אכילתו, כדי להבטיח תנאי היגיינה סבירים.

הטיפול החשוב ביותר בשלשולים המיועד להחזרת הנוזלים ולמניעת התיבשות הינו התמיסות הייעודיות לכך המכילות איזון רצוי של סוכרים ומלחים (solutions oral re-hydration (ORS. דוגמאות לכך הינם תכשירים כמו הידרן, רההידרט,

 אורסט או מינרלי. במקרים של הקאות מומלץ להימנע ממאכלים אחרים ולתת לפחות בשעות הראשונות את תמיסות ה- ORS בלבד. הדרך הטובה ביותר להחזרת הנוזלים במקרי הקאות היא לתת כמויות קטנות של נוזלים לעתים תכופות. באם הילד ממשיך להקיא או אינו מתאושש במהירות יש להביאו למוסד רפואי על מנת שיטופל בנוזלים דרך הוריד.

במצבים של שלשולים מרובים או שלשול המלווה בחום גבוה או בדם, מומלץ לתת טיפול אנטיביוטי. הטיפול המומלץ הינו התכשיר אזיתרומיצין (אזניל). ככלל, תכשירים לעצירת השלשולים אינם מומלצים בילדים.

למחלות המועברות על ידי חרקים השפעה עצומה על תחלואה בכלל ובמטיילים בפרט. מעריכים כי 1 מכל 15 בני אדם בעולם נפטר עקב מחלות המועברת באמצעות חרקים. דוגמאות למחלות כאלו הן מלריה, מחלת דנגה, קדחת המוח היפנית ועוד.

כללי המניעה דומים וכוללים: לבישת בגדים מחוברים והדוקים שמכסים את רוב שטח הגוף, הימנעות מלבישת בגדים מבריקים ופרחוניים המושכים את החרקים, הימנעות משימוש בסבון ריחני או ממריחת בשמים. כאשר נמצאים באזור עם סכנת מלריה מומלץ להימצא בסביבה מוגנת מעקיצות מתחילת החשיכה עד הזריחה מאחר שאלו שעות הפעילות העיקריות של היתוש המעביר את המחלה.

אחד האמצעים החשובים הינו מריחת העור בחומר דוחה יתושים. תכשיר הבחירה הינו החומר DEET. הריכוז המומלץ הינו 25%-35%, ומשך ההגנה לאחר מריחה הינו 4 שעות. אמצעי נוסף למניעת עקיצות הוא מריחת הבגדים וכן גם הכילות בתכשירים הכוללים את החומר פרמתרין. מומלץ להשתמש בציוד רק כעבור ארבע שעות לפחות מזמן הטיפול בפרמתרין. האפקט המגן נמשך 2-6 שבועות אפילו לאחר כביסה, והשילוב בין תכשיר הכולל DEET כל 8-12 שעות וטיפול בפרמתרין אמור למנוע 99% מהעקיצות!

מניעת המלריה מבוססת על שני שלבים: מניעת עקיצות וטיפול תרופתי מונע.

הטיפול המונע למלריה בילד דומה לזה הניתן למבוגר. המינון כמובן שונה ומותאם למשקל הילד, אך התכשירים הבסיסיים (מפלוקווין - לריאם, מלרון וכלורוקוין) ניתנים גם לילדים.

מפלוקווין אינו מומלץ לשימוש בילדים עם הפרעה פירכוסית או עם מחלה נוירופסיכיאטרית. הוא גורם לשיעור קטן יותר של תופעות נוירו-פסיכיאטריות בילדים מאשר במבוגרים, אך עלול לגרום לתופעות במערכת העיכול כמו שלשולים והקאות.

התכשיר דוקסילין אינו מומלץ למתן ממושך בילדים בני פחות מ- 8 שנים בשל חשש לצביעת השיניים.

צורת מתן התכשירים: מאחר והתכשירים ניתנים בהתאם למשקל הילד, יש צורך לתת חלקי כדורים על ידי ריסוקם והפיכתם לאבקה. הצורה הטובה ביותר לאחסן את האבקה היא אריזת המנה בתוך קפסולות ג'לטין וכאשר מגיעה העת לתת את הטיפול לפתוח את הקפסולה ולתת את המנה שהוכנה מראש.

באופן כללי: דברים שכדאי לדעת לפני הטיול

הנושא החשוב ביותר בחיסון הילד המטייל הינו הקפדה על חיסוני השגרה מאחר והמחלות שכנגדן מחסנים בחיסוני השגרה כמו שעלת, דיפטריה, פוליו, חצבת, צהבת A, צהבת B ודלקת קרום המח נפוצות במידה זו או אחרת באזורים

 הטרופיים/אקזוטיים. על כן, יש להקפיד כי הילד יקבל את החיסונים המומלצים על פי שגרת החיסונים.

לעתים, בשל גילו הרך של הילד, הוא טרם הספיק לקבל במסגרת שגרת החיסונים כמות חיסונים כזו שתגן עליו מפני המחלות הללו. במקרה כזה מומלץ לפנות למרפאות החיסונים לבדוק אם ניתן לתת את החיסונים ברווחי זמן קצרים מהרגיל (תכנית חיסונים מואצת) על מנת להבטיח כי הילד יהיה מוגן בעת הנסיעה.

חיסון אחד שחשוב שלא לשכוח אותו הינו החיסון לשפעת. החיסונים הייעודיים למדינות טרופיות שהינם תוספת לחיסוני השיגרה כוללים את החיסון למנינגוקוק, חיסון לטיפוס הבטן, לקדחת המוח היפנית ולקדחת צהובה.

תרופות להורדת חום, טיפות לכאב אוזניים, תכשיר דוחה יתושים, תכשיר לטיפול בגרד מעקיצות ולטיפול באלגיה, תמיסה להחזרת מלחים במקרה של שלשול, אנטיביוטיקה למקרה של "שלשול מטיילים", משחה אנטיביוטית וטיפות עיניים.

למי שמתעתדים לטייל לגבהים מומלץ להצטייד בדיאמוקס למניעת "מחלת גבהים" ואם הילד נוטה למחלת נסיעות, כדאי להצטייד בטרבמין.  

במקרה של ילד הסובל ממחלה כרונית כלשהי יש להצטייד בתרופות בכמות שתספיק למשך הטיול.

השיבה הביתה

לאחר החזרה מטיול באזורים אקזוטיים ובמדינות מתפתחות חשוב לשים לב להופעת מחלות שמקורן בטיול. אחד המרכיבים החשובים באבחנה של מחלות אצל זרים ואצל אלה השבים מחו"ל הוא יעד הטיול והמקום בו שהו, כיוון שלכל אזור יש את המחלות האופייניות לו. כך למשל נמצא כי המחלות המופיעות בשכיחות הגבוהה ביותר אצל מטיילים השבים ממדינות הסאב-סהרה באפריקה (כלומר, דרומית למדבר סהרה) הן מלריה וקדחת הכתמים האפריקאית; בדרום-מזרח ובמרכז אסיה נמצאה שכיחות גבוהה של תחלואה בטיפוס הבטן, קדחת דנגה ומלריה; המטיילים באיים הקריביים הם בסיכון גבוה במיוחד לחלות בקדחת דנגה; ובקרב המטיילים בדרום אמריקה נפוצות המחלות מלריה וקדחת דנגה.

קבוצת מחלות האופייניות למטיילים בכל האזורים הללו היא מחלות פרזיטריות של העור והמערכות הפנימיות של הגוף. למשל, מחלת הלישמניה האופיינית יותר למטיילים במרכז ובדרום אמריקה, ומחלת הבילהרציה (סכיזטוזומה) אשר שכיחה בעיקר במטיילים מאפריקה. על כן, בעת פנייה לרופא בשל תלונה רפואית כלשהי לאחר שהות במדינות מתפתחות, חשוב לתת מידע מלא לגבי הטיול.

לסיכום: נסיעה לאזורים אקזוטיים ומתפתחים בלווי ילדים איננה מחזה נדיר כיום. מאחר וילדים הם בסיכון מוגבר לחלות במחלות מטיילים חשוב להיערך היטב ולהתגונן מבעוד מועד מפני הסכנות הנובעות מטיול כזה על מנת שהטיול הזה יהיה מקור לחויות ולהתנסויות מהנות לכל המשפחה.

• מתוך האתר חיסונים – כל מה שחשוב לדעת, שפיתחו ומנהלים פרופ' אלי סומך, מנהל חטיבת הילדים; ד"ר מיכל שטיין וד"ר דיאנה טשר - מומחיות למחלות זיהומיות בילדים, במרכז הרפואי "וולפסון" בחולון