האם "קנו כחול לבן" יסבך את ישראל עם האיחוד?
התעשיינים רוצים מאוד שתעדיפו תוצרת מקומית והתמ"ת כבר הכריז על קמפיין רחב היקף שיעודד רכישת מוצרים "כחול לבן", אך פעולות בכיוון הזה עלולות לסבך אותנו עם שותפות הסחר המרכזיות שלנו, בעיקר אם יגיעו לחקיקה או אפלייה במכרזים
שר התמ"ת, בנימין בן אליעזר, אפילו יצא בקריאה נרגשת לאזרחי ישראל לצאת ולרכוש דבר מה "כחול לבן". בימים אלה יוצא המשרד במסע פרסום, שבמסגרתו ינסו הממשלה והתאחדות התעשיינים לשכנע אותנו לקנות "כחול לבן", בנימוק שזה מעשה ציוני, פטריוטי ותורם לצמצום האבטלה.
לפי המשרד, "הממשלה תקצה תקציבים מתאימים לשם ניהולו של קמפיין רחב היקף, אשר יכלול את משרדי הממשלה, ובעיקר משרדי האוצר, התמ"ת והחינוך,
הקמפיין הזה עלול להרים את גבתו לא רק של הצרכן הישראלי הנבון, שרוצה לקנות מוצר טוב וזול - קריטריונים שלא כל תוצרת מקומית עומדת בהם. לרוב, מדינות שרוצות להמשיך ולסחור עם העולם מעדיפות להימנע מקמפיינים מסוג זה, בעיקר כאלו שמבטיחים בריש גלי "להעדיף תוצרת מקומית ברכישות מוסדיות", ומצהירים שיובילו לחקיקה בנושא.
זאת, משום שמדינה שחתומה על הסכמי סחר בינלאומיים, שרוצה להיות בעלת בסטה נחשקת בשוק הגלובלי, כלומר - לייצא לרווחת אוצרה ולייבא לרווחת תושביה - חייבת להעמיד פנים כאילו הלאומיות אינה במרכז מעייניה כשמדובר בכלכלה. מדינה שממשלתה מצהירה שיש לקנות את מוצרי הלאום, משום שיש "גאווה לאומית בקניית מוצר 'משלנו'", צריכה להיזהר מהשלכות של הצהרה כזו.
"כחול לבן" - סדין אדום לאיחוד?
ישראל היא חברה בארגון הסחר העולמי (WTO), וכן חתומה על הסכם אסוציאציה עם האיחוד האירופי, לפיו ישראל התחייבה לקיים חופש תנועה של הון וחוקי תחרות, וסחר חופשי בסחורות תעשיתיות. כמו כן התחייבה לנהל מו"מ על שקיפות בסיוע מדיני ושינויים במונופולים של המדינה. האם קמפיין ה"כחול לבן" עלול להפוך לסדין אדום עבור המדינות שעימן יש לנו הסכמי סחר, ובראשן האיחוד?
איזה מסר זה משדר לעולם הסוחר עימנו? קמפיין התמ"ת והתאחדות התעשיינים
לפי התמ"ת והתאחדות התעשיינים, אם נקנה מוצרים ישראלים בעוד מיליארד שקל, נוסיף 2,750 משרות למשק. נשמע כמו די הרבה כסף לתוספת עובדים קטנה מדי. לפי הודעת התמ"ת, כל זה יקרה "לאחר קיזוז המשרות מאובדן נתח יבוא". בנוסף, נאמר שם במפורש שמיליארד השקלים יופנו "מקניית מוצרי השקעה מחו"ל לקנייה מתוצרת הארץ". מה יחשבו על כך המדינות שמייצאות את מוצריהן לישראל?
"זה לחלוטין נוגד את רוח ההסכמים הבינלאומיים שישראל חתומה עליהם", אומר פרופ' אלפרד טוביאס, ראש מכון ליאונרד דייויס באוניברסיטה העברית ופרופסור בחוג ליחסים בינלאומיים. "אני לא חושב שההסכמים נוגעים בנושא הזה, כך שאם התמ"ת עושה את זה סימן שהם בדקו זאת קודם, אבל מה שלגאלי לא תמיד לגיטימי.
"אני לא חושב שזה לגיטימי שמצד אחד אנו מנסים להיות חלק מהשוק האחיד של האיחוד האירופי כחברים נלווים ואפילו בעתיד כחברים מלאים, ובמקביל אנחנו קוראים לקנות רק תוצרת הארץ. דמיינו שהאיחוד האירופי היה עושה דבר כזה: קנו רק מ-27 החברות ולא מישראל. מה היינו חושבים על זה? אקט עוין. אז האם 'קנו כחול לבן' זה לא אקט עוין כלפי חברינו?
"כל מדיניות החוץ של מדינת ישראל בנויה על יחסים מועדפים עם ארה"ב והאיחוד האירופי, אז האם כדאי להתגרות בארה"ב ובאיחוד האירופי עם קמפיין כזה? האם הם יבינו אותו ברוח הנכונה? האם הם לא יכולים לגמול לנו באותו אופן והאם לא נפסיד יותר מהגמול האפשרי?
"אקט עוין במיוחד לאיחוד האירופי"
"עוד שאלה היא מי התחיל עם זה? האם יש הוכחות שהאיחוד האירופי או ארה"ב הנהיגו קמפיינים דומים? אני מניח שלא. אולי בארה"ב, אבל בטוח שבאיחוד האירופי שלא. לכן אני רואה את זה כאקט עוין במיוחד לאיחוד האירופי.
"אם היעד של השר הוא לפגוע בייבוא שבא מסין או ממדינות העולם השלישי, זה כבר משהו אחר, מפני שכאן יש תמיד את החשד שכמה מהמדינות האלה מורידות את המחיר באופן שהורס את התחרות.
"אבל אני חושב שלא לזה הכוונה מפני שאנו מעט מתחרים מעט מאוד עם סין. לכן אני חושב שהיעד הוא מדיניות ה-OECD. עם ארה"ב והאיחוד אנו מתחרים במזל"טים ובנשק, אבל לא זאת כוונתו של השר. כוונתו היא למוצרי חקלאות, שירותים, היי-טק, נשק, מכשירי תקשורת, בגדים, נעליים, מהצריכה השוטפת שבאה בעיקר מאירופה.
"אני בטוח שבין היתר, איש כמו בנימין נתניהו לא יכול להיות בהסכמה על כך עם בן אליעזר, כי באופן פרדוקסלי הוא הרבה יותר ליברלי מבחינה זו מאשר בן אליעזר, שייתכן שעוד חושב כמו בזמני מפא"י. אני לא בטוח שאיש כמו נתניהו חושב באותה צורה, כי הוא יודע באיזה עולם אנחנו חיים".
האם ישראל היא כלכלה שמקבלת הוראות מלמעלה?
כשהאיחוד האירופי פתח חריץ בחומותיו למדינות אגן הים התיכון, במסגרת ה-European Neighbourhood Policy, לא מעט ארצות רצו אליו חסרות נשימה, ובראשן ישראל - שאינה חברה באיחוד אבל היא כן ידידת סחר, בתקווה להיות חלק ממנו מתישהו בעתיד. בהיותה חתומה גם על הסכם סחר בינלאומי, היא חבה חובות גם למדינות נוספות, כולן רבות השפעה כלכלית.
התרסה או שכך נוהגים כולם? קמפיין התמ"ת והתאחדות התעשיינים
"אני חושב שזה לא בלתי חוקי, להמליץ המלצות לצרכנים. זה בעיקר לא יעיל", ממשיך טוביאס. "חוקים שמעודדים את הצרכנים הפרטיים לקנייה וולנטרית לא מפרים אף קוד. אבל ישראל היא כלכלת שוק, ולצרכן אמור להיות בה חופש בחירה. אז האם ישראל היא כלכלת שוק או כלכלה שמקבלת הוראות מלמעלה"?
בתמ"ת אומרים שמדינות רבות נוהגות כך, למשל ארה"ב.
"באמת הרבה מדינות נהגו כך בעת המשבר הפיננסי. אני לא חושב שזה יעיל, כי אני חושב שהצרכנים בארץ כבר מזמן התרגלו לבחירה רחבה. הצרכן הישראלי הוא כבר לא הצרכן של שנות החמישים או השבעים. הוא דורש גיוון, מגוון, איכות.
"לציונות אין קשר למה שהתעשייה הישראלית מייצרת או לא. אין לבלבל סוגיות. צרכן צריך לשלם מסים וללכת לצבא. צרכן לא צריך לצרוך מוצרים לאומיים, זה לא חלק מהחוזה בין האזרח והמדינה. כשגוף כמו אל על מנסה לגעת במיתר הציוני ולשחק על הרגש הזה, זה בסדר. אבל הממשלה - לא".
"כדי להצליח - צריך חקיקה"
לא ברור מה באמת חושבים על כך במשרד האוצר, משרד שהאינטרסים שלו מנוגדים לכאורה לקמפיין של התמ"ת, שכן הוא מעודד רכישה "תחרותית" ככל האפשר וללא ספק מעוניין בהמשך של יבוא סדיר לארץ. בתגובה רשמית מהאוצר נמסר ל-ynet: "אחריות על הסכמי סחר היא של התמ"ת, ואנו מחויבים לתת להסכמים אלה ביטוי במכרזים שמנוהלים על ידנו. האוצר ימלא אחר החלטת הממשלה בנושא".
התגובה המעורפלת מקורה אולי בידיעה שיוזמות כאלה מוקמות בקול תרועה רמה, וזמן לא רב לאחר מכן נעלמות חרישית. ב-1999 קם גוף דומה שבראשו עמד יונה יהב, כיום ראש עיריית חיפה. הגוף ההוא שחרר את אותן הצהרות, פעל כארבע שנים, ונעלם זמן לא רב אחרי שדליה איציק סיימה את תפקידה במשרד התמ"ת.
יהב אמר ל-ynet שהגוף לא שרד בגלל שלא הצליח לייצר חקיקה. "אחרי שאני סיימתי את תפקידי בו הוא המשיך לתפקד, ואז נדם. הצלחנו בעשייה החינוכית, אבל כדי להצליח באמת לעודד רכישות כחול לבן - צריך חקיקה".
פעילות "מטה כחול לבן" הנוכחי מתוכננת גם היא לתקופה של ארבע שנים. בתקופה הזאת, לפי הודעות התמ"ת, תעשה "בחינה של חקיקה להעדפת תוצרת הארץ". מי שחושב שהחקיקה הזאת היא דבר פשוט שלא יגרור תגובות מבחוץ - טועה.
לפי השר בן אליעזר, מינהל הרכש הממשלתי הכניס לאחרונה סעיף בחוק חובת מכרזים, המאפשר לו להתערב בהחלטות של ועדות המכרזים הממשלתיות, כדי למנוע אפליה במכרזי ממשלה. בהצעת המחליטים שהגיש השר לממשלה בעניין תוכנית "כחול לבן" נאמר כי יש "להנחות את משרדי הממשלה לפעול בהתאם לרוח החלטה זו, ולפי הגדרת מוצרי כחול לבן בתקנות חובת מכרזים". בנוסף, מדברת ההצעה על סימון מוצרים מתוצרת הארץ באופן שיקל על הצרכנים לזהותם.
"אפליה במכרזים עלולה ליצור בעיות אמיתיות"
פרופ' משה הירש מהפקולטה למשפטים ומהמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, המתמחה בדיני ארגון הסחר העולמי ובמשפט בינלאומי כלכלי, חושב שבעיות אמיתיות עלולות להתעורר אם מדינת ישראל תתחיל לעשות אפליה במכרזים לטובת התעשייה הישראלית.
"אם, כפי שמבטיחים, מדינת ישראל תתחיל לעשות אפליה במכרזים, אנו נכנסים פה לאזור רגיש יותר מהבחינה המשפטית", הוא מסביר.
"ישראל הצטרפה ל-GPA (הסכמי רכש ממשלתי) של ארגון הסחר העולמי. במסגרתו, מדינת ישראל התחייבה שלא להפלות במכרזים בין יצרנים, כלומר - לא לחייב את רשימת המשרדים הממשלתיים שמצויינת שם לרכוש מגופים מקומיים.
"החוק הישראלי צריך להתאים להסכם. לכן, אם הם יגעו במכרזים, והמשרד הממשלתי הרלוונטי נכלל ברשימה הזאת – נניח, משרד האוצר - אז ישראל נכנסת לאזור בעייתי. כל עוד מדובר בקריאה כללית לאזרחים ובג'ינגלים, אין פה בעייה משפטית.
"כרגע, למדינת ישראל יש דוקטרינה משלה שעומדת בחוקיות של ה-WTO. יש לנו את סעיף 4 א בחוק חובת המכרזים, לפיו במכרזים אליהם ניגשים ספקים ישראלים וזרים, אנו צריכים להעדיף תוצרת ישראלית עד 15% מערך המוצר. אבל, הסעיף מוסיף הערה חשובה מאוד - כל עוד זה לא סותר את התחייבויות הבינלאומיות של מדינת ישראל - כלומר החוק הישראלי אומר - אם מדובר בתחום שלא מכוסה בהסכמים הבינלאומיים, רק אז ההעדפה לספק המקומי היא עד 15%".
בין הגופים שמפורטים ב-GPA נמצאים הכנסת, משרד ראש הממשלה, משרד החקלאות, משרד התקשורת, משרד הבינוי והשיכון, משרד החינוך, משרד התשתיות (חוץ מרשות הדלק), משרד הגנת הסביבה, משרד האוצר, משרד החוץ - וגם משרד התמ"ת.
"לארגון הסחר בינלאומי יש בתי משפט חזקים שמוציאים המון פסקי דין, ואף אחד לא רוצה להסתבך איתם. במיוחד לא מדינות קטנות. אם החקיקה הישראלית סותרת את ההתחייבויות, הטריבונל יורה לישראל להתאים את החקיקה שלנו להסכם הבינ"ל, בדרך כלל תוך שנה וחצי. אם היא לא עושה את זה, הצד השני יכול לבקש רשות לנקוט צעדי גמול נגד ישראל. למשל, ארה"ב יכולה לבקש מבית הדין לאשר שהיא תעלה את המכסים כלפי מוצרים שמגיעים מישראל לארה"ב כגמול".
בארגון הסחר העולמי חברות 153 מדינות, אבל לא כולן הצטרפו להסכם הזה - ישראל חייבת בחובה הזאת מול כ-30 מדינות בלבד. אבל, לדברי הירש: "שימי לב שכמעט כל המדינות העשירות הצטרפו להסכם הזה".
"עכשיו כל אחד יכול לקנות בארץ טלוויזיה ו-DVD", אומר הירש. "אם היינו מגנים על היצרנים המקומיים כל הזמן - רק העשירים היו קונים טלוויזיות".
אז ישראל יכולה לחסום יבוא או לא?
"התמ"ת מאוד רוצה לייקר את הייבוא כדי לעזור לתעשיינים המקומיים, אבל משרד האוצר פוסל את זה. רק על מוצרים חקלאיים יש בדרך כלל חסמי סחר יותר גבוהים - לא רק בישראל, אלא כמעט בכל העולם. זה חוקי בדרך כלל, וזה בלחץ משרדי החקלאות. הצרכנים לא מאוגדים. החקלאים כן", אומר הירש.
עקיפת הסכמי הסחר - כמעט ספורט
ישראל אינה היחידה שמנסה לעודד רכישת תוצרת מקומית. למדינות יש מאגר של תכסיסים לעקיפת הסכמי הסחר, המכונים NTB (חסמי סחר שאינם מכס רשמי - non tariff barriers), כשהבולטים שבהם הוא מכסות (הגבלות כמותיות) ומסים נגד היצף (מכירת מוצרים במחירים נמוכים במיוחד).
גם נורמות חברתיות יכולה להיות חסם - אם חברה צריכה, למשל, לעבור שבעה מדורי גיהנום כדי לקבל תווית כשרות על מוצריה, היא תעדיף שלא לייצאם לכאן. ואם תייצאם עם כשרות שאינה מספקת את רוב הציבור, אז לא יהיו למוצריה דורשים. והנה לכם העדפה לא ממשלתית לתוצרת 'כחול לבן'.
"אם מדינה ממליצה לתושביה - תקנו רק תוצרת מקומית - זה רק יכול להיחשב כסוג של NTB", אומר הירש. "כל המדינות עושות NTB. זה כמעט ספורט. כשמדינאים חותמים על הסכמים בינלאומיים הם לא חושבים על הייבוא, אלא בעיקר רוצים לעזור לייצוא. אבל כשמגיעים לפה מוצרי חקלאות אמריקנים, בא לוביסט לתמ"ת ומאיים שזה יגרום לאבטלה. זו דילמה גדולה. מצד אחד המדינה התחייבה להסיר חסמי סחר, מצד שני היא רוצה להגן על סקטורים".
אתה יכול לתת דוגמאות לחסמי סחר שאינם מכס שכבר קיימים על ייבוא?
"למשל מכסה - מותר לייבא עד אלף פריטים בשנה. או דרישה לרישיונות ייבוא. מדינה יכולה להגיד "בטח, מותר לך לייבא בלי הגבלה, רק תגיש טפסים ותחכה חצי שנה". רוב הייבואנים מתייאשים מזה. גם תקני בטיחות הם חסמי סחר. יש חריגים מיוחדים שמאפשרים להגן על הבריאות אפילו אם זה פוגע בסחר".
אז בעצם שום הסכם לא יכול להם, והתמ"ת יכול לעודד קנייה מקומית בלא הפרעה?
"יש סעיפים בהסכמים שאומרים אלו סוגי NTB מותרים. יש גם סעיף בהסכם בין ישראל לאיחוד האירופי לפיו מותר להטיל הגבלות על הייבוא כדי להגן על הבריאות, אבל גם כאן יש ויכוחים. למשל יש בעיה לייבא לאירופה בשר מהונדס גנטית מנימוק של סיבות בריאותיות. אבל התוצאה היתה שאי אפשר לייבא לאירופה בשר אמריקני, וזה יצר את אחת ממלחמות הסחר הגדולות בין ארה"ב לאיחוד.
"האמריקנים טענו שהאירופים סתם פרוטקציונרים, אבל כשארה"ב הגישה תביעה ל-WTO הוא קבע שמותר להגן על הבריאות, אבל אם אין מספיק ראיות לסיכון - חכה. קיבלו את תביעתה של ארה"ב".
במדינות האיחוד האירופי, העניין שונה לגמרי. שם עידוד של תוצרת מקומית סותרת את דיני האיחוד. אירלנד, למשל, ניסתה ונכוותה. המדינה יצאה במסע פרסום רחב תחת הסיסמא "קנו מוצרים איריים", והאיחוד תבע.
"האיחוד האירופי הוא שוק משותף, לא מפוצל", מסביר הירש. לדבריו, הנציבות האירופית הגישה תביעה על הפרה נגד אירלנד. "ממשלת אירלנד אמרה להגנתה שלא היא ערכה את מסע הפרסום, אלא עמותה שנרתמה לכך, אבל בדיקה העלתה שממשלת אירלנד מממנת 90% מהתקציב, והיא זו שמינתה את האנשים העומדים בראש הפרויקט הזה.
"ישראל לא חברה באיחוד אז היחס אליה אחר. אבל גם לארה"ב לא ישתקו אם תרצה לעודד ייצור מקומי של תעשיית הרהיטים ותיתן 50 דולר ליצרן על כל רהיט אמריקני", אומר הירש.
למעשה, זה כבר קרה - ממשל אובמה ניסה להכניס סעיף של "קניית תוצרת אמריקנית" לתוכנית התמריצים, במסגרתה תהיה העדפה של חברות ומוצרים אמריקנים בפרויקטים שימומנו על ידי כספי התמריצים. אפילו זה עורר את זעמם של שותפות הסחר הגדולות של ארה"ב - האיחוד האירופי וקנדה, ובסופו של דבר נאלץ הממשל לרכך מאוד את נוסח הסעיף.
"הצרכן צריך לבחון את המוצר, באופן חופשי מלאום"
לפי פרופ' אלפרד טוביאס, מדובר בתחום אפור, אם כי הרבה פחות אפור מפעם. "חוקי הכשרות הרבה יותר חזקים ומשפיעים על הציבור מאשר מה שהשר החילוני מנסה לעשות. כשרות היא חסם סחר חוץ לגיטימי. אבל ישראל, כמדינה קטנה משתמשת במחסום הכי גדול במסחר בינלאומי - השפה, כדי לחסום את החדירה של מוצרים ושירותים פיננסיים מחו"ל, בהם השפה חשובה מאוד.
"אם פתאום מתוך קפריזה של השר, יחליטו שעל כל מוצר חייב שיהיו כיתובים בעברית בלבד, אולי תחליט שלא כדאי לך לשוק המוצר לישראל כי אתה צריך לשנות את האריזה לחלוטין. אם יחליטו שבאוניברסיטה ילמדו מעתה רק מספרים שכתובים בעברית, זו דוגמא טובה למחסום שאינו מכס. בשימוש באבסורדים כאלה אפשר להשפיע על הציבור יותר מאשר בדרכים אחרות.
"הצרכן צריך לבחון בעצמו את מוצר, באופן חופשי לחלוטין מלאום. עליו להשוות מחירים ואיכות, ולהתעלם לחלוטין מהמקום בו מיוצר המוצר. זו ההתנהגות הנכונה של הצרכן האובייקטיבי. למה לערבב פה לאומנות?"
מה האיחוד יכול לעשות?
"זה לא ברמה המשפטית עדיין, אבל זה הרבה יותר גרוע, כי אז ברמה הפוליטית זה מיתרגם בדברים אחרים. השר משחק באש, כי ממשלת ישראל אומרת שהיא רוצה להדק עוד יותר את הקשרים שלנו עם האיחוד. מה זה אומר אם השר עושה בדיוק ההיפך?
"תחליטו מה אתם רוצים, כי זו לא הקהילייה האירופית שאמרה "אנחנו רוצים אתכם יותר קרוב", אלא שהיא פתחה את האפשרות להתקרב יותר וישראל אמרה מיד כן כן כן, אנחנו קונים. טוב לנו להיות חלק מה-OECD, מהחברה השפויה בעולם. ואז בא השר ואומר אנחנו קונים ישראלי. אז מה רוצה ממשלת ישראל?"
תגובת האיחוד: מעריכים את המצב
דייויד כריס, דובר נציבות האיחוד האירופי בארץ, מוסר בתגובה: "הנציבות האירופית עוסקת כעת בהערכה של המצב ובודקת האם ההמלצה של ממשלת ישראל מתייחסת גם לסחורות ושירותים או עבודות ציבוריות, שנכללות במחויבויות הישראליות במסגרת ה-GPA. הנציבות רשמה לפניה כי הכוונה של ממשלת ישראל היא לא לחוקק חקיקה חדשה בנושא.
"לדעת הנציבות כל דגש על קנייה מקומית שולח מסר שלילי. לדעת הנציבות, חברים ב-GPA צריכים להתנגד למגמה הזו, ואדרבא - לפעול לקראת פתיחות גדולה יותר".
