ששי קשת סוגר מעגל עם כל נדרי

את תפילות הימים הנוראים מלווים עשרות פיוטים וסליחות שנכתבו במרוצת השנים. בפרויקט "הפיוט שלי" - פרי שיתוף פעולה של ynet ואתר "הזמנה לפיוט" - מציגים אמנים, אנשי ציבור ורבנים את הפיוט החביב עליהם. והיום: ששי קשת ויו"ר הכנסת ראובן ריבלין.

הפיוט שלי:

• דב אלבוים והרב ישראל מאיר לאו 
• פרופ' נסים קלדרון והרב מנחם פרומן
  

רובי ריבלין - הֱיֵה עִם פִּיפִיּוֹת

ראש השנה ויום הכיפורים מזמנים לנו שורה ארוכה של פיוטים וקטעי תפילה מרוממים. אחד מהם, המסב לי מדי שנה התרגשות מיוחדת, הוא זה הנפתח במילים: "א-לוהינו וא-לוהי אבותינו, הֱיֵה עִם פִּיפִיּוֹת שְׁלוּחֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל". זוהי "רשות", מעין הקדמה לשליח הציבור, שנאמרת ברגעי השיא של תפילת ראש השנה ויום הכיפורים.

"פִּיפִיוֹת" אלו הפיות שלנו, הממללים את התפילה והתחינה. ברגעים מלאי הוד, כשהרגש פורץ ומדבר, לא תמיד מוצא פינו את המילים הנכונות; לא תמיד אנו מצליחים לבטא בחדות ובליטוש המתאימים את תפילתנו וכמיהתנו. ומסתבר, שאנו עלולים חלילה לומר גם דברים שאינם נשמעים, ונמצאנו חלילה באים לתקן ונמצאים מקלקלים; מסתבר, שגם על תפילה זכה צריך להתפלל. ומתוך כך, אנו מבקשים עזרה מאדון כל, אנא היה עם פינו. אנא, עזור לנו להשמיע את המילים והניסוחים ההולמים את שמתחולל פנימה בין חדרי לבנו, באופן שגם יישמעו.

אבל, יותר מאשר התוכן המיוחד כשלעצמו, מבטא הפיוט הזה בעיקר את כובד האחריות של שליח-הציבור, ואת הכבוד והיראה שאיתם הוא ניגש למשימתו, כמי שעומד בתָווך בין הקהל לבין הקדוש-ברוך-הוא, בבחינת זרועו הארוכה של הציבור - להכניס את תפילותיהם לפני אביהם שבשמים.

האתגר הזה, הגלום במשימתו של שליח הציבור, אינו אתגר אישי. מכאן ואילך, עמידתו מול בורא עולם, היא עמידה של ציבור, שהוא בראשם; מכאן ואילך הוא פרקליט, אשר מאחוריו עומד עם רב, שדינו, ככלל וכפרטים, מונח היום להכרעה לשבט או לחסד. ומתוך חווית העול וכובד האחריות, שיכולה להיות מצמררת, פורצת תפילת השליח: אנא, ריבונו של עולם, הדריכני! "היה עם פיפיות שלוחי עמך בית ישראל, הוֹרֵם מַה שֶּׁיֹּאמְרוּ, הַבִינֵם מַה שֶּׁיְּדַבְּרו, הֲשיבֵם מַה שֶּׁיִּשְׁאֲלוּ, יָדעֵם אֵיךְ יְפָאֲרוּ", כדי שחלילה לא יקלקלו: "שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בִּלְשׁוֹנָם, וְלֹא ינָּקשו בְּשִׁנּוּנָם, וְלֹא יֵבוֹשׁוּ בְּמָשְׁעֵנָם, וְלֹא יִכָּלְמוּ בָּם שְׁאוֹנָם, וְאַל יֹאמַר פִּיהֶם דָּבָר שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ".

לכן פיוט זה נאמר ברגעי השיא של התפילה, לפני "מלכויות, זכרונות ושופרות", לפני הפתיחה לתיאור עבודת הכהן הגדול בבית המקדש, ולפני כל אותם קטעי תפילה, שמהווים את הציר המרכזי של תפילות החג.

ולכן, אף אני, הקטן, בחרתי במילות הפיוט הזה, לעטר את אותם רגעים, שבהם הוטל על שכמי משא ציבורי כבד, להיות פה לכל שולחיי. פה, שיוכל לבטא נאמנה את הצרכים הרבים, המגוונים - הסותרים לא פעם - שאני מחוייב לשמש להם פה; ליטול את כל אלו, לצרפם ולזקקם לכדי דיבור אחד, בהיר וחד, שיפעל את פעולתו. זוהי תפילתו של נבחר הציבור, לא רק ברגעי השיא של פתיחת שנה חדשה, אלא בכל יום ויום: היה עם פי, "אַל יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל".

ששי קשת - כל נדרי

הפיוט שלי הוא התפילה "כל נדרי". הייתי ילד בקיבוץ גליל ים, וכשנסעתי לבקר את סבי ז"ל בתל אביב - שם הוא היה גבאי בבית הכנסת ברחוב צלנוב - הוא היה לוקח אותי לתפילה ומושיב אותי בשורה הראשונה, שם ראיתי ושמעתי את החזן העובר לפני התיבה. הוא היה נראה לי אז כענק לבוש בגלימה לבנה ולראשו מצנפנת חזנים, הוא הפליא לשיר וכשהגיע לתפילת "כל נדרי", התפילה הזאת הרעידה כל מיתר בנפשי. מאז התפילה של אותו חזן בבית הכנסת של סבי מרגשת אותי יותר מכל.

לימים סגרתי מעגל. בשנת 2005 התארחתי לראשונה בתיאטרון "היידישפיל", שם שרתי בתפקיד החזן בהצגה

"החזן מווילנה" - סיפור אמיתי על החזן יואל דוד, שהפך מחזן לזמר אופרה ידוע (על-פי סיפורו נעשה הסרט המדבר הראשון "זמר הג'אז"). ובתור החזן הייתי צריך לשיר כחזן, וגולת הכותרת הייתה התפילה "כל נדרי" - אותה שרתי בהתרגשות גדולה.

התגובות היו כל-כך נפלאות ומרגשות, כמו לדוגמה יהודי ששלח אליי מכתב ובו כתב "כל עוד אני חי, לא אשכח את כל נדרי מתוך החזן מווילנה". התגובות הללו, בין השאר, גרמו לי לאסוף תפילות, זמירות וניגונים שאותם הקלטתי באלבום "פתח לנו שער". גולת הכותרת גם כאן מבחינתי היא "כל נדרי" כמובן.

• באתר הזמנה לפיוט תוכלו להאזין ל-28 ביצועים של "כל נדרי " ו-10 של "היה עם פיפיות ". גמר חתימה טובה.