דב אלבוים משתחרר מנטל המילים בכל נדרי

את תפילות הימים הנוראים מלווים עשרות פיוטים וסליחות שנכתבו במרוצת השנים. בפרויקט "הפיוט שלי" - פרי שיתוף פעולה של ynet ואתר "הזמנה לפיוט" - מציגים אמנים, אנשי ציבור ורבנים את הפיוט החביב עליהם. והיום: דב אלבוים והרב ישראל מאיר לאו.

הפיוט שלי:

• פרופ' נסים קלדרון והרב מנחם פרומן
• ששי קשת ורובי ריבלין
  

הרב ישראל מאיר לאו - ונתנה תוקף

משלל הפיוטים הנאמרים בסליחות בראש השנה וביום הכיפורים קונה בלבי מקום מרכזי של כבוד ויקר הפיוט "ונתנה תוקף" של רבי אמנון ממגנצה. הכל יש בו – אמונה בבורא עולם, אמונה בדין ודיין, אמונה בהשגחה עליונה והשגחה פרטית ואמונה בתורת הגמול, שהיא מיסודות מחשבת ישראל.   

ההיכל נפתח לרווחה, והפיוט שחובר על ערש דווי של מקדש שם שמים ברבים - הלא הוא רבי אמנון, שהעדיף למות בייסורים קשים ולא להמיר דתו - משקף את פמליה של מעלה הנערכת ליום הדין. בורא העולם יושב על כס המשפט ואנו עוברים לפניו בזה אחר זה לשמוע את פסק הדין, ולקבל את גזר דיננו לשנה הבאה.

הפיוט "ונתנה תוקף" מתומצת על-ידי רבי יהודה הנשיא, מסדר המשנה, בשורה אחת בפרקי אבות: "דע מה למעלה ממך - עין רואה, אוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים". אם בעבר צריך היה להיות מאמין חזק כדי לקבל את דברי רבי יהודה הנשיא כפשוטם, היום, בעידן הטכנלוגי המפותח, הדברים מובנים מאליהם. דע מה למעלה – אם אתה רוצה להיווכח מה קורה בבית דין של מעלה, התשובה היא: ממך, כלומר מהישגיך, האדם. מההתפתחות הטכנולוגית אתה למד לדעת שיש למעלה עין רואה ואוזן שומעת, והכל מוקלט ומתועד לנצח. כפי שאומר דוד המלך בתהלים: "הנוטע אוזן הלא ישמע? אם יוצר עין הלא יביט?"

רעד וצמרמורת עוברים בי מדי שנה בשנה כאשר אנו אומרים "ונתנה תוקף" בשני ימי ראש השנה וביום הכיפורים, והדברים ממחישים את אמונתנו הבסיסית – "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים ט"ז).

דב אלבוים – כל נדרי

אחת התעלומות הגדולות האופפות את סדר התפילה ביום כיפור היא הפתיחה בפרק "כל נדרי". עבור רוב רובם של היהודים בכל התפוצות ומכל העדות נחשב "כל נדרי" לתפילה החשובה ביותר במחזור התפילות של היום הקדוש ביותר בשנה, ולכן גם רבים מאיתנו שלא נוהגים לפקוד את בתי הכנסת בדרך כלל, עדיין שומרים את הביקור השנתי שלהם בבית הכנסת ל"כל נדרי". אבל מהי באמת המשמעות של "כל נדרי"? בקריאה פשוטה נראה כי מדובר בטקסט משפטי שבו כל הנוכחים בבית הכנסת מבטלים את כל התחייבויותיהם המילוליות זה לזה או כל אחד כלפי חברו. ואם כן, האם מדובר בטקס משפטי סתמי שבטעות החל להיחשב במהלך הדורות לתפילה מלאת עומק ומשמעות, כאשר בעצם מדובר בטקסט שחובר כדי לאפשר לקהילה להתפלל עם העבריינים והמוחרמים שלה, או להגיע נקיים מנדרים שלא קוימו לקראת יום הכיפורים?

אם נצמד לפרשנות הזו, אזי באמת צדקו רבים מגדולי ההלכה לאורך הדורות באומרם שיש לבטל את כל נדרי מחמת המופרכות המשפטית שלו. העובדה ההיסטורית היא שלמרות שכל כך הרבה אנשי הלכה ניסו להמעיט בחשיבות "כל נדרי", ציבור הבאים לבתי הכנסת ביום הכיפורים בכל העדות ומעל לאלף השנים האחרונות לפחות, החליטו שזו התפילה המרכזית של יום הכיפורים בעיניהם. זו סיבה מספיק טובה לעיין שוב ושוב בטקסט המיוחד הזה ולהעניק לו משמעויות נוספות שאולי נסתרו מעיני אנשי הלכה נוקדניים.

כי אולי זה בדיוק מה ש"כל נדרי" בא לומר לנו,

ולכן כולנו מתחברים אליו בעומק רב כל כך, גם אם אנו לא מצליחים להבין את משמעויותיו המילוליות. כי "כל נדרי" היא תפילה אמיתית שאנו מתפללים לעצמנו. אנו מנסחים בכל נדרי את מצבנו הקיומי הרגיל, את האופן שבו כל השנה אנו שבויים של מילים, מילים שאנו אומרים לעצמנו, הדרך שבה אנו מגדירים את עצמנו, את חיינו, משפחתנו, החברה בה אנו חיים.

כל השנה אנו שופטים, מבקרים, מתייגים זה את זה, מנסחים ניסוחים, אוסרים איסורים זה על זה וכל אחד על עצמו. חיינו מלאים מילים שיש בהם אמנם גם הרבה מאוד יצירה ויופי, אבל גם הרבה מאוד בתי כלא והגדרות שלא מאפשרות לנו להתפתח ולהשתנות. ובערב יום הכיפורים - אנו מנסים רגע לנטרל את משקל המילים האלו, להקל מעלינו את המעמסה הזו ליום אחד, שבו נצא לחופשי ממילים שלנו וממילים של אחרים, ואז, בפסק הזמן הזה שבין המילים אנו מקווים ומתפללים שאולי נצליח למצוא את האומץ להשתנות. 

• באתר "הזמנה לפיוט" תוכלו להאזין ל-28 ביצועים של "כל נדרי" ו-25 של "ונתנה תוקף". גמר חתימה טובה.