חרף המשבר: ישראל במגעים לייבוא מים מטורקיה
טורקיה אמנם ביטלה את השתתפות ישראל בתמרון האווירי, תמכה בדו"ח גולדסטון ומתחה ביקורת על ישראל - אך למרות המתיחות החלה בשבוע האחרון לנהל שיחות עם ישראל על יצוא מים. הסכם עקרוני ליבוא מים מטורקיה נחתם עוד בימי ממשלת שרון ב-2002 אך מאז הנושא לא קודם משיקולי עלות
חרף המשבר המדיני של התקופה האחרונה, מדינת ישראל פתחה במגעים עם טורקיה לבחינת אפשרות של יבוא מים. מסמך רשמי של רשות המים, שהגיע לידי ynet ופרטיו מתפרסמים כאן לראשונה, מגלה כי משרד החוץ החל במגעים בנושא, בעקבות בקשה ששיגרה ישראל כבר לפני כמה חודשים.
במשרד החוץ אישרו את הפרטים, וציינו כי המגעים התקיימו בשבוע שעבר. "רשות המים הוציאה קול קורא לרכישת מים; גופים טורקיים נענו בחיוב ועל רקע זה מתקיימות שיחות בין גורמים רלוונטיים בשתי המדינות", נמסר.
השיחות החלו, כאמור, על אף המשבר שהתגלע באחרונה בין אנקרה וירושלים סביב דו"ח השופט גולדסטון, הביקורת החריפה שמתח ראש ממשלת טורקיה על ישראל, ביטול השתתפות ישראל בתמרון האווירי וגם סדרת הטלוויזיה השנויה במחלוקת ששודרה בטורקיה והציגה את חיילי צה"ל כמי שהורגים פלסטינים ללא סיבה. בעקבות המתיחות הודיעו שרים כי יחרימו את חגיגות יום העצמאות של טורקיה בסוף החודש.
30 מיליון קוב, במכליות, תוך כשנה
במסמך שהוגש לוועדת החקירה לניהול משק המים מסביר ראש רשות המים פרופ' אורי שני, כי קיימת היתכנות הנדסית וטכנית לייבוא מים לישראל. הוא מציין כי קיימות מספר חלופות טכנולוגיות, אך האמינה והבדוקה ביותר הינה הובלה במכליות. "לוח הזמנים להגעה של כ-30 מיליון מ"ק בשנה מים מיובאים לחופי מדינת ישראל הינו 12-18 חודשים", הוא כותב. "נראה כי יש אפשרות לקלוט את המים המיובאים בחדרה ובפלמחים מבלי לבצע שינויים מהותיים במערכת ההולכה הארצית. בעתיד, עם השלמת המערכת הקולטת באשדוד, ניתן יהיה לקלוט מים מיובאים גם שם. כמויות מים אפשריות לקליטה בכל אתר היא כ–30 מיליון מ"ק בשנה".
סוגיית ייבוא המים מטורקיה נמצאת על הפרק כבר מספר שנים. לטורקים יש עודפי מים גדולים שזורמים לים התיכון, בעוד שישראל סובלת ממחסור חמור במים שפירים ותולה תקוות במתקני התפלה שטרם פועלים במלוא התפוקה. מדי שנה מזרימה טורקיה כמיליארד מ"ק משפך נהר מנווגאט לים התיכון - כמות הגדולה פי 20 מההקצבה הישראלית השנתית לחקלאות. נוכח מצב זה, כבר לפני 20 שנה הקימו הטורקים מתקני איגום ומזח הטענה למכליות מים, מתוך כוונה למכור את עודפי המים שלהם למדינות האזור המיובשות.
המחיר כבר אינו הבעיה
ישראל הייתה אחת מהלקוחות הפוטנציאליים, ובשנת 2002 אף חתמה הממשלה, בראשותו של רה"מ דאז אריאל שרון, על הסכם לייבוא מים עם טורקיה. אלא שבהמשך ירד הנושא מהפרק - בעיקר בשל שיקולים כלכליים.
בישראל טענו אז - וטוענים גם כיום - כי עלות ייבוא המים מטורקיה גבוהה ממחירי התפלת מים במתקנים בישראל, ולכן אין היגיון כלכלי במהלך. על השיקול הכלכלי היו מי שהוסיפו גם שיקולים גיאו-פוליטיים, ובראשם השאיפה להימנע מתלות במדינה זרה בנושא כה רגיש למשק.
במסמך מציין שני כי שאלת המחיר נותרה פתוחה, אך הפער בין מחיר מים מותפלים למים מיובאים אינו גדול כיום כפי שהיה בעבר.
מרשות המים נמסר בתגובה: "במסגרת צעדי החרום, רשות המים בוחנת גם את נושא יבוא המים. במידה והנושא יבשיל, סביר שיהיו מעורבים גם גורמים נוספים".
בחברה להגנת הטבע בירכו על המגעים המחודשים וציינו כי בשנה החולפת פנו מספר פעמים לרשות המים ולמשרד התשתיות בבקשה לבחון ברצינות את נושא יבוא המים.
במכתב ששלח בתחילת השנה מנכ"ל דאז של החברה להגנת הטבע, גרשון פלג, לפרופ' שני, מנה פלג את היתרונות של יבוא מים: "לייבוא מים השפעות סביבתיות נמוכות בהרבה מאשר התפלה. הבאת מים מטורקיה בכלי שיט איננה כרוכה בהקמת מפעלים לאורך החוף, וצריכת האנרגיה, זיהום האוויר והים בטלים בשישים לעומת מתקני ההתפלה. כמו כן, גמישות התפעול של המערכת לאורך שנים גדולה בהרבה, והיא זמינה לאספקה תוך כשנה".
ועדת החקירה לניהול משק המים, שמונחה לחקור את הסיבות שהביאו למשבר המים בישראל ומסיימת בימים אלה את שלב שמיעת העדויות, בחנה בחודשים האחרונים גם את סוגיית יבוא המים. חברי הוועדה שאלו שורה של מומחים מדוע הנושא לא קודם למרות החלטת הממשלה מ-2002, ושמעו עדות מיזם שמבקש לייבא מים מטורקיה במכל גמיש הצף על פני המים אך לדבריו נתקל בקשיים ביורוקרטיים רבים.
השבוע ישא ראש רשות המים עדות מסכמת בפני הוועדה וככל הנראה יתבקש שוב להסביר מדוע לא קידמה ישראל את האפיק הזה של הגדלת היצע המים של ישראל, והעדיפה את חלופת ההתפלה.
