איך מביאים מים מטורקיה? גוררים אותם

הכל התחיל בהתערבות: רוני יפה טען שהוא יכול לגרור טנק עם האצבע. "הכנסתי שרוול חממה לכנרת, מילאתי אותו ב-60 טון מים וגררתי אותו עם האצבע כשאני יושב בסירת מנוע", הוא מספר.

לימים, הניצחון בהתערבות הוביל לפיתוח טכנולוגיה להובלה ימית, עליה הוא הוציא פטנט. מדובר בשרוול נגרר עשוי בד, שמאפשר הובלת מים מתוקים על פני הים. הטכנולוגיה הזו יכולה להיות פיתרון זמני או ארוך טווח עבור משק המים המיובש של ישראל, ולאפשר יבוא מים מטורקיה. 

איך זה עובד? הכל עניין של משקל סגולי: משקלם הסגולי של מים שפירים (מתוקים) נמוך מזה של מים מלוחים (מי הים), ולפיכך הם צפים. "עשינו ארבעה ניסיונות", סיפר יפה. "הראשון נכשל בגדול וגם השני קרס; השלישי והרביעי הצליחו בגדול".

עד היום נוסה אב טיפוס שמסוגל להוביל 60 אלף קוב, אך לדברי יפה, מהנדסים עימם נועץ מאמינים שניתן להוביל כך גם 300 אלף קוב. הוא עצמו סבור שניתן להעביר בדרך זו כ-500 מיליון מ"ק מים בכל שנה - כמות השקולה לזו שמפיקים חמישה מתקני התפלה גדולים.

אלא שהביורוקרטיה הישראלית הוציאה לו את המיץ ממיזם המים. כשהופיע לאחרונה בפני ועדת החקירה לניהול משק המים טען שמנהלי משק המים דחו אותו מבלי שבדקו את הנושא לעומק: "בלי שיקול דעת, בלי דיון, בלי כלום".

הטורקים להוטים למכור

10 מיליארד מ"ק מים - כמעט פי 20 מההקצבה הישראלית השנתית לחקלאות - זורמים מדי שנה משפך נהר מנווגאט בטורקיה לים התיכון. המים זורמים לים משום שלטורקים יש יותר מדי. לפני כ-20 שנה הם החלו לבנות מתקני איגום ומזח הטענה למכליות בקיבולת של 250 אלף טון, מתוך כוונה למכור את עודפי המים שלהם למדינות האזור המיובשות. ישראל הייתה אחת מהלקוחות הפוטנציאליים.

התשתית מוכנה איפה, אך מבחינת ישראל נותרו שתי בעיות: ראשית - בארץ לא ידעו איך להוביל את המים, איך לפרוק אותם כאן ואיך להעביר אותן למערכת המים המקומית. גם שאלת המחיר נותרה פתוחה: איך רוכשים את המים במחיר סביר למרות שהכוונה אינה לחתום על חוזים לטווח ארוך מדי.

שאלה של מחיר

עוד בנושא יבוא מים מטורקיה:

• גורם ברשות המים: לא משתלם לייבא מטורקיה
• רשות המים: טרם פסלנו יבוא מים מטורקיה
• מי יציל את ים המלח? אולי צוללות-מים מטורקיה
  

למרות שהוא רואה בטכנולוגיה שלו יתרון כלכלי ואסטרטגי מובהק, מנהלי משק המים סברו אחרת. הוא הציע את הרעיון לשר התשתיות ולרשות המים אך היא לא התקבלה, ולדבריו הוטל ספק בישימות הימית שלה - למרות שאיש מהגורמים שבדק את הנושא לא מבין בו באמת. "לא רק שאף אחד לא בדק את זה בתחום הספנות, אלא שבמשרד התחבורה יש מומחה שעשה עבודה בנושא, וגם אותו לא שאלו למרות שמדובר בייעוץ פנימי", אמר יפה.

"היחסים הדיפלומטיים יתהדקו"

בעדותו טען כי מדינת ישראל לא רצתה לקדם את הנושא, למרות שהציע לממן את כל התהליך ורק ביקש מהמדינה התחייבות לרכוש את המים. לדבריו, המדינה ביקשה ממנו להפקיד ערבות בנקאית של 30 מיליון דולר מאחורי הפרויקט כולו. הוא טען שההשקעה שלו בנושא אמורה להיות ערבות מספקת, והתחייבות המדינה לרכוש את המים תסייע לו להשיג את המימון הדרוש. סביב המחלוקת הזו נפלה היוזמה ושקעה במצולות.

השרוול בפעולה (צילום: רוני יופה)

דווקא בתקופה האחרונה נשמעים מטורקיה קולות צורמים. ליפה ברור כי המדינה אינה רוצה לקשור את גורל משק המים שלה במדינה זרה אך לדבריו הטורקים עשו לאחרונה הכל חוץ מלנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, בין היתר משום שהם רואים ביצוא המים נכס אסטרטגי. הוא סבור שדווקא פרויקט שכזה יהדק מחדש את היחסים בין המדינות סביב נושא שאינו צבאי. כחלופה הוא מעלה אפשרות של יבוא מים מקרואטיה, אך לדבריו המחיר יהיה גבוה יותר.

רשות המים: לא בטוח שזה עובד

"יש לא מעט פניות שהן פניות רציניות או פחות רציניות, ויש לזכור שמדובר בכספי ציבור", אמר ל-ynet מנהל אגף ההתפלה ברשות המים, אברהם טנא. "... מדובר במערכת שלא נוסתה וצריך לראות שזה עובד ושזה ישים. לא ניתן לשחק פוקר עם העתיד של מדינת ישראל. למרות זאת, אנחנו הולכים לנסות לקבל הצעות שוב, אך לא נשליך את יהבנו על דבר אחד.

טנא אמר כי יש צורך בערבות משום שמדובר בהקמת תשתית לקליטת המים מקו החוף, והעברתם למערכת הארצית בדומה למים שעוברים טיפול.  "אין לי את הלוקסוס של להיות סקפטי ולהישען על חלומות; אני חייב להיות בטוח. היו במהלך שנת 2008 כ-200 הצעות ורעיונות של אזרחים להשגת מים. כולם נראים מעניינים. יכול להיות שהרעיון של רוני יפה ואחרים הוא רעיון פנטסטי, אבל צריך לפתח אותו. במידה ומדינת ישראל תגיע למסקנה שמדובר בנושא שצריך לפתח - היא תעשה זו", אמר טנא.

מתקני התפלה ניידים טובים יותר?

גם באוצר לא התלהבו מהנושא. ראשי ועדת החקירה למשק המים שאלו את בכירי האוצר האם נשקל הרעיון במקביל לפתרונות של התפלה.

לשאלת יו"ר ועדת החקירה השופט (בדימוס) פרופ' דן ביין אם פתרונות אחרים כמו ייבוא מים מתורכיה נשקלים על-ידי המשרד, ולא רק פתרונות בתחום ההתפלה, השיב אורן: "... הייתה ועדת מכרזים בין-משרדית. הגישו שתי הצעות שלא עמדו בתנאי הסף של המכרז... לא הוכח שיש עדיפות לייבוא מים מתורכיה על פני התפלה, אלא מהיבטים סביבתיים", אמר שוקי אורן, החשב הכללי באוצר. "מה שחשוב הוא תכנון לטווח ארוך. שוב חוזרים לפתרונות קצרים ובעייתיים... אני מבין שגם לא ניתן להישאר ללא מים... אבל) ניסיונות לקיצור דרך מביאים לכישלונות או במקרה הטוב לייקור עלויות", אמר אורן.

לאחרונה עלה הנושא שוב לסדר היום. ראש רשות המים אמר כי עד שמתקני ההתפלה יחלו לפעול במלוא התפוקה, צריך לגשר על גירעון והוא שוקל להביא ארצה מתקני התפלה יבילים (ניידים). תהיות סביב העלות של הפרויקט הביאו את רשות המים להדגיש כי הם לא פסלו עדיין את האפשרות של יבוא מים מטורקיה בחוזה לטווח קצר, למרות שהמחיר יקר לטעמם.

באוצר סבורים שגם מתקני ההתפלה הניידים אינם פיתרון טוב. גיל שבתאי, סגנו של אורן באוצר אמר בוועדת החקירה שהוא יודע שרשות המים ביקשה מידע בנושא, אבל "אין משהו קונקרטי - אין מכרזים או לוחות זמנים. בעבר חשבו שהקמת מתקני התפלה תיקח שנה עד שנתיים והתבדו. הבינו שזה סיפור מורכב של מספר שנים. יש לי הרגשה... שיגלו את אותו הדבר לגבי הקמת מתקנים יבילים".