העשרה ברוסיה? "איראן תשלים החסר בתוך שנה"
מי מרוויח מהסכם הגרעין המתגבש? חוקרי המכון למחקרי ביטחון לאומי מאוחדים בדעה: איראן, ורק איראן. לדבריהם, מבלי לתת כל תמורה, זכו האיראנים בדלק לכור המחקר, שלא היה להם קודם. הם ממליצים שארה"ב תנהל את המו"מ לבד, ללא יתר המעצמות
פתרון לבעיית הגרעין האיראני? המומחים מצננים את ההתלהבות. ההסכם המתגבש בין איראן למעצמות, בחסותה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, לא צפוי להביא לשינוי מהותי בתוכנית הגרעין האיראנית - ולמעשה מעניק לה מרווח זמן נוסף. כך סבורים מומחי גרעין, שבשיחה עם ynet הסבירו אתמול (יום ד') כי גם אם יילקחו 75% ממצבורי האורניום המועשר שבידי איראן להעשרה ברוסיה, היא תוכל להמשיך בפרויקט ההעשרה בנתנז, ובתוך כשנה "תפצה" על החסר ותשלים את המצבורים שיילקחו.
לצורך ייצור פצצת גרעין ראשונה זקוקה איראן, על-פי הערכות מומחים, לכ-1,000 ק"ג אורניום מועשר בדרגה נמוכה של 4%-5% (LEU), אותו תוכל בכל זמן שתבחר להעשיר לרמת העשרה צבאית של כ-90%.
על פי טויטת ההסכם, שגיבושה החל בסבב השיחות הראשון בז'נבה לפני כשלושה שבועות, איראן תמסור כ-1,400 ק"ג (75% מה-LEU שידוע שיש ברשותה) להעשרה לרמה צבאית ברוסיה, ומשם לתהליך עיבוד נוסף בצרפת - בטרם יוחזרו אליה. האורניום הזה אמור לשמש להפעלת כור המחקר בטהרן, המייצר איזוטופים רדיואקטיביים - מוצר שאיראן זקוקה לו בדחיפות למטרות רפואיות.
"לכאורה יש בהסכם הזה משהו אופטימי - מוציאים מאיראן כמות די ניכרת של האורניום שהיא העשירה עד-כה", אומר פרופ' אפרים אסכולאי מהמכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל-אביב, המתמחה בין היתר בגרעין האיראני ובמערכה המדינית נגדו. "אבל את כמות האורניום שהאיראנים יעבירו לרוסיה, הם יכולים להשלים בייצור עצמי תוך פחות משנה. יותר מכך - נוספות להם כל הזמן עוד ועוד צנטריפוגות המגדילות את יכולת ההעשרה שלהם. המלאי יתמלא שוב, והם יחזרו במהירות למצב בו אנו נמצאים היום".
לדבריו, בעוד כשנה יוכלו האיראנים לשוב לשולחן הדיונים - רק בעמדה טובה יותר באופן משמעותי:
"ההסכם הזה כבר מעניק להם דלק גרעיני לכור המחקר - דבר שהם לא השיגו עד היום. אם רוסיה וצרפת היו מסכימות להחזיר את האורניום לאיראן תוך התניות, הייתי רואה איזשהוא רווח. אך במצב הנוכחי, הרווח העיקרי והכמעט בלעדי הוא של איראן".
לאור כל זאת, מדוע לא התרכזו השיחות עם איראן בהעשרה המתבצעת בנתנז? לפרופ' אסכולאי יש רק ביקורת: "במקום שידברו על הפסקת העשרה בנתנז, איראן הצליחה בצורה בלתי רגילה, להסיט את הדיון לנושא של אספקת הדלק לכור המחקרי בטהרן. היה צריך להגיד לאיראנים: 'אתם רוצים דלק לכור המחקר? בסדר, תקבלו אותו, אבל קודם בואי נדבר על הדברים החשובים'. לצערי, מתעסקים בשולי. הדלק היווה אמצעי לחץ על האיראנים - אבל ויתרו עליו".
"אם יסתפקו בהסכם הזה, יהיה רע מאוד"
לעמדתו של פרופ' אסכולאי שותפה עמיתתו מהמכון, ד"ר אמילי לנדאו, המתמחה גם היא בגרעין האיראני. "ההסכם הזה לא מעיד על התקדמות של המערב לעבר עצירת האופציה הגרעינית הצבאית של איראן", היא קובעת בפסקנות. "יש גם כאלה שיראו בהסכם הזה מתן תוקף להמשך ההעשרה באיראן. אם הקהילה הבינלאומית תסתפק בהסכם, אז יהיה רע מאוד".
הנשיא אחמדינג'אד עוקב אחר ההעשרה בנתנז (צילום: AFP)
לנדאו סבורה כי עיקר הבעיה כרגע אינה ביכולת לגייס את תמיכתן של רוסיה וסין למהלך הסנקציות הבא, אלא העדר מדיניות מוסדרת מצד הממשל האמריקני. "אין לממשל אובמה אסטרטגיה מגובשת למשא-ומתן אפקטיבי עם איראן, אז הם הולכים על מה שניתן להתקדם בו", היא אומרת. "הרי אובמה קבע דד-ליין לתשובה איראנית עד סוף ספטמבר, ואז, כשהגיעה התשובה, למרות שהיא לא באה בחשבון, הממשל נתפס לזה ולקח את זה".
בעיה נוספת, לדברי ד"ר לנדאו, טמונה בחוסר יכולתן של שש המדינות המנהלות את המו"מ מול איראן - חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה - לנהל כקבוצה אחת את המגעים מול נושא ונותן מתוחכם כמו האיראנים. "המשא ומתן לא טוב", היא אומרת, "כיוון שלא כל החברות מסכימות על היחס לאיראן, וזה יוצר חסרון סטרוקטורלי מול נחישות מאוד גדולה של הצד השני".
ד"ר לנדאו גם מציעה פתרון לבעיה זו: "לדעתי הפורום הנכון לניהול השיחות הוא פורום דו-צדדי בין ארה"ב לאיראן. הבעיה היא שאובמה נסוג מזה. ארה"ב צריכה לגבש אסטרטגיה מגובשת מול איראן, ולחשוב על הסדר שיסתכל מעבר לגרעין. איראן מחפשת עוצמה אזורית, ולכן המשא-ומתן חייב להתייחס לזה. גם הסוגייה הגרעינית חייבת להיות בשיחות כאלה, וכך גם הקשרים של איראן עם חמאס וחיזבאללה וניסיונות ההשפעה שלה במפרץ הפרסי. הדינמיקה של האמריקנים כרגע היא אותה דינמיקה של שבע השנים האחרונות. לאיראנים זה לא מפריע - הם רק רוצים להעביר את הזמן".
לפנייה לכתב/ת 
