מה יהיה עם המתכתבים? מתגעגעת לקול אנושי
הם בחורים סופר-חכמים, שנונים, מאוהבים במילים שיוצאות להם מהמקלדת, ובאופן כללי סבורים שהעולם כולו סובב סביב הזין שלהם. הם עובדים במקצועות חופשיים ומבלים זמן רב מול המחשב. כנראה בגלל זה, נדמה שהם כבר שכחו מה זה דיבור
כשגיליתי את המחדל הנורא, שמרתי על פרטיותו בחרדת קודש ולא הצצתי. זה החזיק מעמד יפה דווקא, אבל בערך שבוע. מודה ומתוודה, בלילה ערירי במיוחד (קורה לטובות ביותר), פשטתי על הודעותיו כאנתרופולוגית המוצאת שלל רב, ובחטטנות שלא תבייש אם פולניה הרוצה לחתן את בתה בדקתי בקפידה, תוך הצלבת ימים, שעות ופרטי התקשרות, מי אמר למי, מתי ובאיזה הקשר.
הממצאים: בעוד הבחורות בחייו הקפידו לכתוב לו סמסים מפורטים במיוחד, הכוללים מחמאות, עלבונות, שמות תואר, מושאים וסימני פיסוק, תשובותיו של הבחור היו קצרות וחד משמעיות "כן", "לא", "אולי", ו"יצאתי". אני מודה, קינאתי בהן, כשהבנתי שהוא משתייך לזן נדיר ונכחד בעולמנו - הוא אחד ה"המטלפנים" האחרונים ששרדו, להבדיל מהגברים שאני מוצאת לעצמי תמיד - "המתכתבים".
"המתכתבים" (לפחות המתכתבים שלי) הם בחורים סופר-חכמים, שנונים, מאוהבים במילים שיוצאות להם מהמקלדת ובאופן כללי סבורים שהעולם כולו סובב סביב הזין שלהם. הם עובדים במקצועות חופשיים ומבלים זמן רב מול המחשב. כנראה בגלל זה, נדמה שהם כבר שכחו מה ההבדל בין שיחה המערבת קול אנושי לבין התכתבות. בעוד אני משוועת לשמע קול אנושי, אני מוקפת דווקא בצלילים שונים ומשונים משלל אמצעי תקשורת, המבשרים לי - "התקבלה הודעה חדשה". יודגש, אין המדובר על אנשים שטרם נפגשתי איתם, כולנו מכירים באינטרנט וזה בסדר להתקשקש בכתב לפני פגישה. לא, מדובר באנשים שיודעים היטב את מספר הנייד שלי, ומקצתם אפילו יודעים גם איך אני נראית כשאני קמה בבוקר.
עיניי חשכו למקרא המשפט "אני יבוא לאסוף אותך בעשר"
כן, אני מאוהבת במילה הכתובה. כך תמיד זה היה. כנראה זה משהו בילדות. אולי זה קשור לזה שבגיל שנתיים - ועד היום אמא שלי טורחת להזכיר את זה בכל ארוחה משפחתית - בחצות, ובעוד שאר הילדים בני גילי ישנים מזמן, אני מיאנתי בתוקף ללכת לישון, ובטקס רוטיני נזרקתי בלול עם שוקולד ועיתונים ודפדפתי את עצמי לעייפה, עד שנרדמתי. 26 שנים לאחר מכן, נדמה שלא השתנה הרבה מאוד. אני מוצאת את עצמי כמעט כל לילה, בשעות לא שעות, מול צ'ט וחפיסת שוקולד מריר (מתבגרים, לא?). מי פסול מכניסה למועדון המתכתבים שלי? שגיעוט קטיוו לא יתקבלו בברכה, ובפרט לא תתקבל המגיפה הלשונית של המילניום הזה, הפיכת האות א' בגוף ראשון עתיד לי' (עיניי חשכו למקרא המשפט "אני יבוא לאסוף אותך בעשר" ודומיו).
הכללים לניהול מערכות יחסים כתובות
יש לי שאיפות. אני מפנטזת על בחור שלא יודע איפה נמצא המחשב בבית, עד כדי כך פגעה בי טראומת המתכתבים. בינתיים, הכללים הבאים להתנהלות מול המתכתבים באשר הם מוגשים כחומר למחשבה ממני על כדי לעזור גם לך, כן לך, להתמודד עם הגזירה שהפילה עלינו הקידמה הטכנולוגית – ניהול מערכות יחסים בלתי ורבאליות. הכללים להלן אמורים ביחס לתכתובות סמס, מסנג'ר, ובעיקר הפייסבוק הארור.
• לא להתכתב איתם.
• If you want to shoot - shoot, don't talk - אוקיי, אני בחורה רציונאלית ואני מבינה שמידי פעם אנשים חייבים גם להתכתב. נגיד אם המאפיה השתלטה על הנייד שלהם. במקרה חירום מומלץ שהצ'ט יהיה קצר ביותר, ולמטרות קביעה מבצעית בלבד. שיחת נפש אמיתית, ראוי לה שתהיה בארבע עיניים, ולא, צ'ט במצלמת אינטרנט אינו מהווה, בשום צורה ואופן, "ארבע עיניים".
• כשיש ספק - יש ספק # 1 - לעולם סיימי כל משפט שנוי במחלוקת באייקון של סמיילי. אין לך סיכוי להבין את רגישויותיו של הצד שכנגד. גברים, כך מסתבר, הם עם מוזר. מה רבה היתה תדהמתי כשכתבתי לצד שכנגד "אוי תנוח" בתשובה להצעתו לבוא להתקלח איתי בשבת בצהריים, והוא נעלב וניתק. אולי הוא לא אוהב לנוח?
• כשיש ספק - יש ספק # 2 - לפני שאת נעלבת או מתפרצפת על איזו שטות שהוא כתב, כדאי לברר את הנימה בה נאמרו הדברים, או לכל הפחות, האם אתם בכלל מתייחסים
לאותו דבר. עוגמת נפש רבה היתה נחסכת מכל המעורבים בתקרית פייסבוק מצערת במיוחד, במסגרתה הטחתי בזעם בפני הצד שכנגד את האימרה שנכנסה לפנתיאון הלאומי "אולי תצא מפוזת איש הפח המזדיינת שאימצת לעצמך?", אילו כשכתב לי "אני לא בטוח שזה הדדי" הייתי מחכה שנייה ומבינה שזה לא היה ביחס להצהרתי "אני מתה עליך", אלא ביחס להצהרתו "אני חרמן". אופס.
• מקבלי אותו, אל תעשי לו חשבון - בעוד מיקבול בדייטינג ובמערכות יחסים הוא נוהל שנוי במחלוקת (ועל כך ארחיב בהזדמנות אחרת), הרי שכל עוד את רווקה, נצלי את זמן הצ'ט היומי שלך להתכתבות עם מספר גברים במקביל – וכל המרבה הרי זה משובח. המהדרות לעולם אינן מחכות שהצד שכנגד יענה להן. בעוד הוא מתבחבש בינו לבין עצמו עם חיפוש תשובה שנונה דייה, את כבר בחלון השני. שיזדיין בסבלנות בין תשובה אחת שלך לבאה.
• הקפידי על היות הפלרטוט תמים ובריא - בין פלרטוט תמים ובריא לבין היותך נערת ליווי וירטואלית עובר גשר צר מאוד. אני מציינת את זה, כי לא בטוח שביטויים תמימים כמו "אני לא יורדת לסוף דעתך" או כמו "זה ייזקף לחובתך" יתפרשו באופן שבו התכוונת להם במקור. הגדיל לעשות הצד שכנגד, כשבמהלך תכתובת רוויה דו משמעויות שלח לי תמונה של עצמו, אתם יושבים, זה קצת מזעזע, ערום, כן. בתום השיחה, המומה, שקלתי ברצינות לשלוח לו חשבון מנופח.
• הם זוכרים הכל - אני באופן אישי, לא זוכרת מה אכלתי היום בצהריים, אבל שימי לב - הם? הם זוכרים הכל. הוא לא יזכור חס וחלילה לאן הלכתם בדייט הראשון, או שהבטיח לבוא איתך לברית של הבן של ההוא מהעבודה שלך, אבל הוא יזכור מעולה שכתבת משהו פעם על איזה חוטיני סגול. לכי עכשיו תוכיחי שאין לך אחות.
• כשקשה להם לגמור, הם מושכים את הסופים - תכתובות צ'ט או סמס מכתיבות כללי נימוס (או חוסר נימוס) מיוחדים משלהן – צ'טים מסתיימים באופן תדיר בצורה משתמעת ומרומזת. לפעמים את מוצאת עצמך יושבת ומחכה לתשובה ולא מבינה בעצם, האם סיימתם את השיחה? או האם הוא הוזעק לישיבה, או נחטף חלילה בידי חייזרים? במקרים מחוסרי נימוס בסיסי מעין אלה חכי חמש דקות ונתקי מיידית את הצ'ט. אני חוזרת, הניחי את הנשק על הרצפה ונתקי מיידית את הצ'ט.
נדמה לי שזה היה שייקספיר שכתב "אינך יודע שהנני אשה? כשאני חושבת אני חייבת לדבר". אני מדמיינת את עצמי חיה באנגליה בתקופה האליזבתנית. החיים שם נראים לי מקסימים בפשטותם. נכון, אנו מדברים על העידן שלפני הגלולה, הטמפונים והמייק-אפ (שאלוהים ישמרני). נשים נחנקו במחוכים, הסניטציה לא הייתה משהו וטיפולי שיניים נעשו ללא הרדמה של ממש. אבל היי, לפחות לא נדרשנו להתכתב עם אף אחד.
- נכתב בהשראת המאמר האינטרנט גורם הזנייה של המונח חברים,
מאת ד"ר ירדן לוינסקי.
