גוּדבְרַנסדַאלֵן: לחיות בחווה עם זיכרון בשחור-לבן

אתרי הטבע והנופים שבעמק גוּדבְרַנסדַאלֵן (Gudbrandsdalen) שבנורבגיה מרהיבים ומומלץ לטייל בהם. יצאתי למסע רפטינג לאורך מסלול של כ-13 ק"מ על נהר השועה (Sjoa). במשך כשלוש שעות וחצי שהיתי על סירה כשזרמים חזקים של מים ומכשולים המוגדרים בדירוג אשדים כבינוניים (4-3) מנווטים את הסירה במסלול השוצף (הדירוג העולמי לקביעת דרגת רפטינג הוא בין 1 ל-5, כאשר 6 נחשב כמסוכן לשיט).

הפרקים הקודמים:

• וִינְסְטרַה: פסטיבל תרבות בסימן נורבגי
• לילהאמר: לא לסוכני מוסד בלבד
  

טרם היציאה למסע עברתי סדרת הדרכות מקצועית שעיקרה: כיצד להתנהל על סירת הרפטינג, משמעת בזמן השיט וכן כיצד לנהוג אם מתהפכים, שזה בהחלט החלק היותר רטוב ומרגש בעניין. האקורד הראשון בשיט הוא תרגול התהפכות יזומה באזור בטוח יחסית.

אמנם קיבלתי חליפת שיט מיוחדת, אבל כשטמפרטורת המים היא שבע מעלות עדיין קר מאוד. הייתי חלק מקבוצה של שישה חותרים ומדריך, ששאג כל הזמן וחילק הוראות באנגלית – "לחתור קדימה", "אחורה" או פשוט "להתכופף". חתרנו בערוצים צרים וגועשים, כשסביבנו טבע ירוק, חוות ובתים ואווירה פסטורלית, והכול קיבל לפתע פרספקטיבה מושלמת של התחברות אל איתני הטבע. אקסטרים לעניין!

גודברנסדאלן. לאורך העמק שוכנות חוות קטנות (צילומים: עמרי גלפרין)

שימור המורשת וההיסטוריה המקומית הוא חלק משמעותי בתפיסת התושבים המקומיים את דרך חייהם. היות שמדובר בכפרים שבתוכם חוות קטנות, המאכלסות עשרות אחדות של תושבים, נראה כי עדיין שגרת החיים המודרנית לא תפסה כאן תאוצה כבערים המרכזיות כמו אוסלו הבירה. החוואים מפתחים עסקים קטנים, בייחוד תיירותיים וקולינריים, ודואגים להעניק לאורחים תחושה ביתית. ביקרתי בחוות סיגרד גרייטינג (Sygard Grytting) ) באזור וינסטרה.

אנשי החווה בחרו לשמר את המורשת המקומית וללא פשרות. סטיג גרייטינג, בעל החווה, איש מרשים ומעניין, השמיש את הבתים עם גגות הדשא שהתגלגלו אליו בירושה לטובת מבקרים ותיירים. המבנים בחווה שחלקם בני למעלה מ-700 שנה, הלבוש המסורתי שבני הבית לובשים דרך קבע, הסידור הפנימי של חלק מהבתים, עם תמונות ישנות וכלי מטבח עתיקים, מעניקים מעין זיכרון בשחור-לבן.

סירה באגם. קיים איסור לשימוש בסירות ממונעות באגמים טבעיים

לאחר הסעודה (במלוא מובן המילה), המוגשת בסגנון פורמלי בסרוויסים (רק לא לשבור כאן משהו...), ושבמהלכה בתו של החוואי מנגנת בכינור להנאת האורחים, ניתן לצאת וללקט בחווה פירות פטל, אוכמניות ומיני חמוציות, כשפס הקול ברקע הוא פעיית הכבשים במדרונות החווה התלולים.

הכפר רינגבו וסביבתו

בתום הביקור בחווה, עליתי על רכבת לכיוון דרום אל עבר הכפר רינגבו (Ringebu). לאחר נסיעה של 30 דקות לאורכו של נהר המיוסה הגעתי אל נקודת היעד.

הכפר רינגבו, שבו מתגוררים כ- 5,000 תושבים, נטוע בעומקו של מחוז גודברנסדאלן. רוב התושבים מתגוררים בחוות פרטיות בשטח הכפר, ורבים מהם עוסקים בחקלאות, בייחוד בגידולי צאן ובקר. נעים לשוחח עם תושבי האזור, ובמיוחד על הנושאים החביבים עליהם – ציד או דיג על שיטותיהם השונות.

מלאכת הדיג עוברת כמסורת מאב לבנו, למרות שכבר אינה מתקיימת כמעט

במרחק של דקות נסיעה מהמדרחוב מתגלה כנסיית לוחות (Stave Church) קתולית מרשימה ביופיה, שבחצרה בית קברות. הכנסייה היפהפייה, שכל האלמנטים שבה, לרבות הקירות, התקרה והרצפה עשויים עץ, נבנתה בתחילת המאה ה-13 והייתה לאחת מתוך כ- 1,000 כנסיות בסגנון הזה, אשר נבנו באותן שנים בנורבגיה.

כיום נותרו על כנן בכל רחבי נורבגיה רק 28 כנסיות עץ מאותה תקופה. מאז שנבנתה שופצה הכנסייה כמה פעמים, כאשר חלק מהמרכיבים והגילופים שבה עדיין אותנטיים מתקופת הקמתה. בשנת 1980 נערכו חפירות ארכאולוגיות במקום, ובהן נתגלו בין השאר מטבעות מימי ההקמה של הכנסייה בתקופת ימי הביניים. גם היום מגיעים כמה עשרות מקומיים להתפלל בכנסייה.

הנורבגים מעידים כי מעמדה של הכנסייה בארצם הולך ופוחת, וכי יותר ויותר תושבים הם חילונים מוחלטים, שבמקרה הטוב, בתקופות של חגים, מבקרים בכנסייה כדרך לשמירה על המורשת.

כנסיית הלוחות ברינגבו, העשויה מעץ. כיום נותרו רק 28 מסוגה

בעונות הקרות לא ניתן לדוג, כיוון שהאגם קופא

אולם נורבגיה היא מדינה מסודרת, וגם בשביל לדוג צריך רישיון, לפחות היתר זמני. אז אם אתם בעניין, כדאי לכם להשיג אותו בטרם תצאו את גבולות הארץ. בכל אופן חוויית הדיג המקומית היא בלתי נשכחת ומגוונת – דיג במשיכה, ברשתות, בפיתיונות וגם מסירות.

בעניין זה ראוי לדעת כי אם פוגשים דייג מקומי עם סירת משוטים כדאי לנסות ולבקש להצטרף אליו לחוויה המיוחדת באגם הצלול. הסיכוי שהדייגים המקומיים ייקחו אתכם עמם, כפי שאירע לי, הוא גדול. הצטרפתי לדייג נחמד ששמו יון, שיצא בשעת ערב לפרוס רשתות בנקודות שונות באגם מובטנט (Muvatnet), אחד מעשרות האגמים שבמקום.

את הרשתות הוא הותיר באגם למשך כל הלילה. בבוקר שלמחרת הגעתי שוב אל הבקתה שליד האגם, שבה העביר יון את הלילה עם בני משפחתו. זה היה הזמן למשות את השלל מהמים. ואכן נתפסו ברשתות עשרות דגים, שלאחר כבוד (וניקיון) עברו תהליך של עישון לטובת העונות הקרות שבהן לא ניתן לדוג במקום מן המסיבה הפשוטה שהאגם קופא.

בית הקיץ של הדייגים מסביב לאגמים. שיא העונה הוא בחודש יולי

מרבית החוות ברינגבו מיועדות לגידול ולמרעה של פרות לחלב ולבשר וכן עזים וכבשים לתעשיית הצמר והמזון. העדרים העצומים של הפרות והכבשים נראים על ההרים, וצלילי הפעמונים שעל צוואריהם נשמעים למרחוק. בעבר ניסו החוואים המקומיים לייצר גבינות מהחלב, אך ככל הנראה הדבר לא היה כלכלי דיו והניסיונות פסקו.

מהאזור הזה של גודברנסדאלן יצאה גבינה שנחשבת לפופולרית ביותר בכל רחבי נורבגיה, אך משום מה היא לא מופצת אל מחוץ לגבולות המדינה. מדובר בגבינת הגייטוסט (Gjetost) שיוצרה במקור מחלב עזים, וכיום מחלבות גדולות מייצרות אותה גם מחלב בקר.

לגבינה יש צבע חום בהיר וטעם מתקתק, היות שבתהליך הייצור שלה משתמשים דווקא במי הגבינה שבהם מצוי סוכר ולא בגוש הגבן עצמו. את המים הללו מרתיחים ומאדים, והתוצר הסופי הוא מעין גוש קרמלי מתוק במרקם של גבינה צהובה דביקה ודי כהה. המעדן המקומי נפרס לפיסות דקות, ונאכל בתוספת חמאה מקומית על לחם טרי (ובנורבגיה יודעים לעשות לחם טוב). לא לפספס ולהביא כ"סובניר" לדודה.

חווייה מופלאה שצליליה עדיין מהדהדים באוזניי

לקראת סיום הביקור שלי במחוז החלטתי שאני חייב להעפיל אל פסגתו של אחד מהרי ונאביגד (Venabygd) המקיפים את האגמים באזור רינגבו, ולתצפת על מרבדי המים מנקודת מבט גבוהה, שתשאיר לי טעם נוסף מהחוויה המקומית.

מרבדי מים. נופי היערות מתחלפים בקרחות של הרים עם אגמי מים

בחלק מההרים יש שבילים מסומנים, ויש אחרים שבהם המטיילים, לפי המנהג המקומי, יוצרים תל אבנים קטן. התחלתי לטפס על הר ראמשהוגדה (Ramshogda). בתחתית ההר מתגורר רועה צאן מקומי ששמו אייוינד רואנינגן, איש כבן 80, שאמנם אינו מדבר אנגלית אבל הוא חביב ביותר. לא רבים עוברים ליד ביתו הניצב על צלע ההר, שסביבו גדרות צאן, אך אלה אשר חולפים ליד ביתו ומשוחחים אתו מתבקשים לכתוב ביומנו האישי כמה מילות שלום.

האיש עדין ונעים ואולי אפילו מעט ביישן, אך כדאי לנסות ולבקש ממנו שינגן בסקסופון או באקורדיון . זו הייתה חוויה מופלאה שצליליה עדיין מהדהדים באוזניי. בשל העובדה שהוא מתגורר בלב שמורה טבעית, פוגש רואנינגן בחיות בר רבות, וביניהן אוכלוסיות של איילים ודובים. חיות הבר באזור מתקרבות דרך קבע אל ביתו, והדובים לצערו טורפים לו לעתים כבשים. חלק ממפגשיו עם בעלי החיים מתועדים במצלמתו. אז אם אתם כבר שם... בקשו גם לראות תמונות.

 לאחר שנפרדתי לשלום מרואנינגן המשכתי וטיפסתי על הר ראמשהוגדה. לאחר כשעה של הליכה רצופה במסלול די תלול הגעתי אל הפסגה, והנוף הותיר בי טעם של עוד. פשוט חלום.

מידע נוסף:

• באזורים הכפריים אין כל בעיה למצוא בתי מלון, צימרים ומקומות לינה.
• תחבורה ציבורית פועלת באזור, אך עם רכב הרבה יותר קל להתנייד (טיילים רבים שוכרים בנורבגיה קרוון במהלך כל טיולם).
• בשנת 2010 יתקיים פסטיבל פר גינט החל מ-28 ביולי ועד 7 באוגוסט.
• וקצת פוליטיקה: ישראלים רבים חושבים שהנורבגים עסוקים בלשנוא אותנו, אז הגיע הזמן לשים את הקלפים על השולחן – רוב האנשים שפגשתי דווקא גילו סימפטיה לישראל ואליי כישראלי. איש כמובן לא רצה לשים עצמו במקומנו, בתבערה המזרח תיכונית ההזויה, אך לא חשתי כי מתעלמים מצרכינו ומזכותנו לחיות ולהתקיים. כמו בכל מדינה תקנית, גם בנורבגיה יש תנועות שונות, וחלקן פרו פלסטיניות, אך מכאן ועד להכללה כי העם הנורבגי שונא את ישראל ואת העם היהודי המרחק הוא רב וממש מיותר לחשוב כך.
  

אתרי אינטרנט שיסייעו בביקור:

2. האתר הרשמי של העיר לילהאמר

3. המעוניינים לתאם דיג או ציד ברינגבו ולקבל מידע נוסף על השמורה מוזמנים לדבר ישירות עם אדם נחמד מאוד ששמו איינר הוסטד

4. חוות סיגרד גרייטינג

5. רפטינג על נהר השועה

• הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אוקטובר של הירחון "טבע הדברים"
• עמרי גלפרין  - טייל, מרצה, כתב ובימאי טלוויזיה