פוחדת להיפגע שוב, לכן היא נסגרת וחוסמת

שאלה:

יש לי בעיה נוראית שתמיד דופקת אותי באיזשהו שלב ביחסים, לא משנה מאיזה סוג (זוגיות, קשר פתוח וכו'): כשאני מתחילה להרגיש משהו, או מרגישה כבר משהו כלפי מישהו - אני אף פעם לא אומרת את זה. לפעמים כשאני שתויה נפלטות לי כמה מילים בקשר לעניין, אבל גם אז אני עוצרת את עצמי.

אני לא מצליחה להביא את עצמי למצב שבוא אני נפתחת ומספרת את מה שיושב לי על הלב. אני מסתירה כל פעם מחדש, לא משנה כמה בן הזוג מראה לי שהוא רוצה אותי, שהוא אוהב אותי. עד שהוא לא אומר לי אני לא מסוגלת, וגם כשהוא אומר לי - אני לרוב לא מאמינה.

נכוויתי בעבר מאוד חזק, ויכול שהפחד להיכוות שוב הוא מה שעוצר אותי. אבל אני לא מסוגלת לסמוך על בן הזוג הנוכחי שלי כמעט בכלל, לא משנה בקשר למה, גם בדברים הקטנים. אני אף פעם לא אומרת שאני אוהבת אותו, מתגעגעת אליו, כלום. אני בקושי מחבקת אותו. הוא מחבק אותי, הוא אומר לי כמה שהוא מתגעגע אלי, אבל הוא לא אומר לי שהוא אוהב אותי. אולי זה בגלל שהוא לא אוהב, או שפשוט זו אני שלא נותנת לו מקום וגורמת לו לפחד מדחייה.

אני לא יודעת איך לומר לו, יכול להיות שהפחד שלי להיכוות מחדש ולהיות חשופה שוב הוא זה שעוצר אותי. אני כבר לא יודעת, כי מה שהיה עבר לי מזמן.

תשובה:

הפנייה שלך מתארת מצב שאינו קשור בהכרח באדם מסויים או במערכת יחסים מסויימת. היכולת שלך להכליל את המצב היא כבר צד חשוב בפענוח של הבעיה. ניתן לקרוא לזה סגירוּת, או בשפה יותר פסיכולוגית "הגנתיות". כלומר, מתוך נסיון חיים שלילי, אם זה בילדות או בגיל מאוחר, אנחנו נוטים "לעטוף" את עצמנו במערכות של הגנה. לפעמים ההגנות האלה יעילות, הן שומרות עלינו מפני פגיעה, עלבון או אכזבה, אבל לעתים קרובות הגנות הופכות להיות מעין גולם שקם על יוצרו. הרעיון של מנגנוני הגנה הוא ותיק בפסיכולוגיה, וכבר זיגמונד פרויד ובתו, אנה פרויד, פיתחו את המושג והגדירו כל מיני סוגים של "טקטיקות" בהן משתמש האדם כדי להגן על עצמו מסכנות נפשיות שונות. למשל:

הדחקה – זו הגנה יותר פנימית, היא לא מופעלת בתוך יחסים אלא במישור הלא מודע של האדם, הוא מחניק ומסתיר מעצמו רגשות, דחפים או רעיונות מסויימים שמעוררים בו חרדה. ההדחקה יכולה להיות טובה ומועילה, עד גבול מסויים, אבל שימוש מוגזם בהדחקה יכול לגרום לתכנים המודחקים לפרוץ החוצה בצורה מעוותת (למשל, סימפטומים גופניים, קשיי שינה, כאב ראש או בעיות רגשיות).

השלכה – מנגנון שבו אנחנו מייחסים לזולת רגשות ודפוסי התנהגות שלנו. זה קורה הרבה ביחסים זוגיים. למשל, אשה שמתקשה לסדר את הבית תרבה להאשים את בן זוגה או ילדיה שהם בלגניסטים. היא מייחסת להם את המגבלה שלה, תוקפת אותם במקום לכעוס על עצמה. גם זה כמובן קורה באופן לא מודע ולא רצוני.

המנגנון שאת מתארת קשור יותר בחסימה. את כן מרגישה את הרגשות – לפי מה שהבנתי מהתיאור שלך – את חשה אהבה או געגועים, אבל מונעת מעצמך לבטא אותם. המשמעות של הדבר היא שאת לא מדחיקה, וזה טוב, יש לך מנעד רגשי ואת יכולה לחוות קשר ולרצות בו. אבל ברגע של "עימות" פנים מול פנים עם הזולת שיש לך רגשות כלפיו, משהו בך מפעיל את המחסום ובולם את ביטוי הרגש. כמו שאמרת, החסימה הזו גובה מחיר, אנשים עלולים להיפגע, לחוות אותך כקרירה, להתרחק וכדומה.

מהדברים שכתבת לא ברור בדיוק אילו רגשות נחסמים אצלך יותר – הרגשות החיוביים (אהבה, געגועים, חום, תשוקה) או הרגשות השליליים (לבטא כעס, אכזבה, עלבון וכולי). בדרך כלל, זה הולך יחד. אדם חסום יהיה חסום ומעוכב בכל מנעד הרגשות. יש אנשים שזה גורם להם לבטא את הרגשות בהתנהגות (מה שקרוי בפסיכולוגיה "אקטינג אאוט"): לעשות דברים, מזיקים בדרך כלל, שמבטאים את הרגש. למשל, במקום להגיד "אני מתאהבת בך" תהיה התרחקות, עוקצנות, מיני מבחנים שמעמידים את בן הזוג לבדוק את העמידות שלו.

את כותבת שהפתרון ברור, אבל לי הוא כלל לא ברור, וחשוב לבדוק ולשקול איזה פתרון מתאים לך וכיצד את יכולה לעזור לעצמך להיות יותר גלויה וישירה מול אנשים קרובים.

חשוב שתהיי עדינה אבל תקיפה עם עצמך

הדרך ל"טיפול עצמי" היא בדרך כלל התנהגותית. אם זיהית את הקושי, אולי תצליחי לגבש לעצמך תוכנית כזו, שתשני את הרגלייך באופן הדרגתי. כלומר, סמני לעצמך איזה רגשות את חושבת שתוכלי לבטא, להתחיל מהקל, ובהדרגה ליצור מצבים שבהם תבטאי רגשות יותר ויותר אינטימיים, תוך בדיקה שאת עושה את זה עם האדם הנכון, בזמן הנכון. את מודעת לכך שנכווית, ושאכזבות מהעבר מונעות ממך להתמסר לקירבה ולבטא רגש, לכן חשוב שתהיי עדינה אבל תקיפה עם עצמך, ועם כל הרגישות והזהירות, כן לפעול ולעשות דברים אחרת ממה שאת רגילה, אחרת מההימנעות האוטומטית.

פתרון אחר הוא לפנות לטיפול פסיכולוגי או לאימון כלשהו, שיסייעו לך לעשות את השינוי בעוצמת הסגירות והמחסומים. טיפול פסיכולוגי "קלאסי", כזה שבו בוחנים את העבר, יכול לעזור לך להבין את הכוויות, לרכך את ההגנות והמחסומים על ידי פיענוח המקורות שלהם. לעומת זאת, טיפול בכיוון התנהגותי יותר יכול לסייע לך לשנות את התנהגות שלך בקשר על ידי שינוי כיוון המחשבה והתפישה שלך את הזולת.

כך או כך, שווה להילחם על שינוי הסגירות, שכן זהו מפתח לכל דבר בעולם – לקשרי עבודה, חברויות, זוגיות, הורות. כשאת סוגרת את עצמך מפני העולם האנושי, את עלולה חלילה להישאר בבידוד ולמנוע מעצמך לתת ולקחת את כל מה שיש לקשר אנושי להציע.

והכוויות? אין תעודת ביטוח. קשר הוא מקום מסוכן, אנשים פוגעים ונפגעים, זהו הסיכון שאנו לוקחים כבני אדם שרוצים להיות חלק מהמארג החברתי ולא להישאר בטוחים אך בודדים בבונקר של מנגנוני ההגנה.

• עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות, ותשובות נבחרות יתפרסמו כאן. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.  
  

האתר של עירית