מזון למחשבה: מאה שוטרים נגד עשרה סנדוויצ'ים
קבוצת פייסבוק שארגנה פיקניק מחאה כנגד החוק שאוסר לאכול בציבור בזמן צום הראמדאן במרוקו - נעצרה על ידי מאה שוטרים. קצת מזון למחשבה
איומים, חקירות משטרה וסערה תקשורתית אינם בדרך כלל חלק משגרת פיקניק צנוע בפארק ציבורי. אך זה בדיוק מה שקרה לחבורת של צעירים ופעילים מרוקאים, שקבעו בפייסבוק להיפגש בפארק צנוע כדי לאכול קצת ולדבר פוליטיקה.
חוק מרוקאי קובע שמי שמפר את מצוות חג הראמדאן, החג החשוב ביותר באיסלאם המצוין בין השאר, בצום מבוקר עד ערב - צפוי לעונש. זה גם מה שהכעיס את חבורת הצעירים, מוסלמים כולם, שהחליטו לנסות ולהעלות את נושא הפרדת הדת והמדינה לדיון ציבורי באמצעות פיקניק מחאה.
מאה שוטרים נגד 10 סנדויצ'ים
לא פשוט להעלות נושאים לדיון במרחב הציבורי הערבי, ולכן, גם במרוקו, החל הדיון במרחב ציבורי נגיש קצת יותר: האינטרנט. התנועה, הקוראת לעצמה "התנועה האלטרנטיבית לחופש הביטוי", החלה כקבוצה בפייסבוק, שם גם קיבלה את כינוייה הקליט "מאלי", שבצרפתית משמש כראשי התיבות של התנועה, ובמרוקאית מתורגם כ"במה אתה יכול להאשים אותי?" על השאלה הזו דווקא היו לרשויות המרוקאיות תשובה.החבורה החליטה להיפגש בפארק קטן הממוקם בין קאזבלנקה לרבאט, משם הגיעו רוב חברי הקבוצה. בשלב זה הם לא התכוונו לעורר מהומות - שהרי אחרת יכלו לבחור מקום בולט יותר. אבל כנראה שהם לא לקחו בחשבון שקבוצת הפייסבוק שלהם זכתה למעט יותר קוראים משנדמה היה.
הצעירים המופתעים עשו דרכם לנקודת המפגש כשמסביבם כמה עיתונאים, ולא מעט שוטרים, שגם הם מסתבר, שמו לב לקבוצה המפתיעה שעלתה לה לרשת. לעיני המצלמות, עשרות שוטרים במדים ובלבוש אזרחי התנפלו על חברי הקבוצה שנלקחו מיידית לחקירה במשרדי המטה הארצי. איבטיסאם לאח'גר, רופא שהשתתף בפיקניק המחאה, אמר ש"היו אלה 100 שוטרים כנגד 10 סנדוויצים".
ביום למחרת דיווחו עיתוני מרוקו ששירותי הביטחון של המדינה עצרו "התארגנות בלתי חוקית לשבירת צום הראמדאן".
שוחד ב-YouTube
שרותי הביטחון המרוקאים כבר יודעים משהו על סכנת ההתארגנויות באינטרנט: ב-2007, בלוגר אלמוני שכינה עצמו "הצלף מטרגיסט", העלה לרשת מספר סרטי וידאו שחשפו שחיתות של שוטרים ממשטרת מרוקו, עוצרים נהגים ל"ביקורת" בצידי הדרכים כשהם בעצם מבקשים דמי מעבר בלתי רשמיים.חשיפת הווידאו הראשון, שזכתה ל 400,000 צפיות, הביאה לחשיפת קטעים נוספים כמו הסרט הזה שהראה שוטרים מרוקאים מקבלים שוחד מסוחרי סמים על מנת לאפשר את הברחתם. הסערה שעוררו הסרטים הביאו למעצרם של תשעה שוטרים, לפתיחתן של כמה חקירות ולהעברתם של כמה שוטרים מתפקידם.
פייסבוק, שעדיין אינו מצונזר במרוקו, מסתמן כאתר רגיש בעיני המרוקאים. בשנה שעברה, מהנדס צעיר בשם פואד מורתדה השתעשע ביצירת פרופיל בפייסבוק של אחיו הצעיר של מלך מרוקו, הנסיך רשיד.
הפרופיל, הצטרף לאלפי פרופילים של ידוענים ברשת המופעלים על ידי מעריצים (לשם השוואה, באתר מופיעים מעל ל-500 פרופילים של נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג' בוש וכ-50 פרופילים של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי). שרותי הביטחון המרוקאים, לעומת זאת, לא חשבו שזה מצחיק. לאחר חקירה ועינויים, פואד מצא עצמו בכלא עם גזר דין של חמש שנות מאסר, שהומתק כתוצאה מלחץ ציבורי ובין לאומי.
והמרוקאים אינם היחידים. התארגנויות מחאה ספונטניות, הנוצרות דרך הרשת, זוכות בשנים האחרונות לתאוצה בעולם הערבי. "מהומות הלחם" במצרים שלפני שנתיים, התארגנו גם הן דרך פייסבוק. בסוריה, מחאה נגד תעריפיו הגבוהים של דואפול התקשורת הסלולרית, אורגנה אף היא דרך קבוצה ברשת החברתית.
לא ניתן להשתיק את הקול
המשטרים הטוטלטריים בארצות אלו, אשר חופש הביטוי וחופש ההתארגנות (ובוודאי חופש הפיקניק) אינם נר לרגליהם, מתקשים להתמודד עם אופיה המבוזר של מחאה ברשת.כרשת ביטחון הם מנסים להגביל את הרשת על ידי צנזורה ולהוריד אתרים כדוגמת FaceBook, YouTube, אתרי אופוזיציה ופורומים חברתיים אחרים. במרוקו, למשל, לא ניתן להשתמש ב-Google Earth או Google Maps מחשש שכלים אלה ישמשו את האופוזיציה לחשיפת ריבוי ארמונותיו של המלך, כמו גם מתקני מעצר ובתי כלא האמורים להישאר מוסתרים מעיני הציבור. כמובן שגם אתרי אופוזיציה מצונזרים.
הפתרון היחיד שנותר להם, הוא הפתרון העתיק של סתימת פיות באמצעות מאסר - ולכך לא חסרות דוגמאות.
אבל העובדה שלאחרונה המחאה הפוליטית באיראן יצאה והדהדה לעולם באמצעות שורה של כלים חברתיים ומבוזרים באופיים, למרות חסימה מאסיבית של אמצעי התקשורת במדינה - החל בפייסבוק וטוויטר ועד סמס, מוכיחה שעם קצת עורמה ויכולת טכנית מצד מתנגדי משטר שרק רוצים להשמיע את קולם - לא ניתן להשתיק אותו.
100,000 הבלוגים הפעילים במזרח התיכון הם עדות חיה וזורמת לכך ודומה שהם מתרבים והולכים, למרות – או אולי לפעמים בגלל – ששוטרים מנסים לעצרם.
מחאה בפיקניק
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים