ספרים טובים על ילדים רעים

• לחצו כאן למדור ספרי הילדים.
  

האחים גרים – מעשיות (האוסף המלא)

ליקטו את האגדות יאקוב ווילהלם גרים, תרגם שמעון לוי, ערכו נתן יונתן ואברם קנטור, הוצאת ספרית הפועלים (לגיל 11-12 ומעלה).

למה?

במשך שנים תורגמו אגדות האחים גרים ועובדו לילדים תוך כדי ויכוחים על האכזריות שבהן, והספר הזה הוא האסופה הטובה ביותר. למה דווקא הוא? בזכות התרגום המצוין של שמעון לוי, בזכות עבודת האיסוף והעריכה הרצינית שנעשו על ידי נתן יונתן ואברם קנטור, בזכות המבוא של פרופ' דב נוי, ששופך אור על המסרים, סוגיית השכר והעונש ועל אגדות עממיות בכלל.

נכון, במבוא אולי יתעמקו רק מעריצי האחים גרים המושבעים, אבל מהאגדות עצמן ייהנה עד מאוד הנוער, שכן הן מוגשות כאן בלשון בלתי-מתיילדת ובלתי-מתייפייפת שפשוט מטיחה את העובדות העלילתיות היבשות (לעיתים האכזריות להדהים) בפרצופו ההמום של הקורא ומניחה לדמיון שלו לעשות את העבודה.

מה הסיפור?

שלגיה, שבעת הגמדים, סינדרלה, כיפה אדומה, הנזל וגרטל (עמי ותמי), מלך צפרדע (הנסיכה והצפרדע) ועוד ועוד אגדות איומות, נפלאות ושנויות במחלוקת, העוסקות באהבה, ערכים וממסד - והפעם ללא כחל וסרק וללא צנזורה הבאה לגונן על נפשו של הקורא.

למה האחים גרים?

מקס ומוריץ

סיפר ואייר וילהלם בוש, תרגם אורי סלע, הוצאת מודן (לגיל 4 ומעלה).

למה?

כי תענוג לעקוב אחר שני ילדים שהם סיוט אמיתי ואחר מעלליהם המרושעים, מלאי הדמיון והמצחיקים. למה עוד? כי ילדים, כפי שכותב הפסיכולוג ברונו בטלהיים בספרו על ייעדן ושימושיהן של אגדות, זקוקים לאפשרות לפחוד קצת, שהרי הפחד הוא חלק מהחיים, והאגדות מאפשרות להם לחוות פחד ולהתמודד איתו באמצעות הידיעה ש"זה לא באמת, אלא רק בכאילו".

למה עוד? כי למרות כל מה ששמעתם בגנותו של הספר השנוי במחלוקת הזה, יש סיכוי לא רע, שבאופן מפתיע, אחרי שנפשו הרכה של הילד הפרטי שלכם תיחשף לתמונה כל-כך קיצונית וגרוטסקית של "ילדים רעים", תגלו, שהוא לא בהכרח סובל מסיוטי לילה, כמו שאתם אולי חוששים, והוא לא הופך בעצמו לילד-מפלצת. להיפך, אם יש לו ולכם חוש הומור בריא, הוא אפילו ייקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי, ויסביר לכם שזה רק סיפור ולא באמת, ובאותה הזדמנות אולי יהפוך לילד טיפ-טיפה יותר טוב.

מה הסיפור?

על תעלוליהם הלא ייאמנו של שני ילדים פראי אדם, פורעי חוק, חסרי רחמים, שהורגים תרנגולות, כמעט מטביעים חייט בנהר, מפציצים את ביתו של המורה, גונבים ובורחים, עד הסוף המר והנורא. הספר פורסם לראשונה בגרמניה לפני יותר ממאה שנה. מאז ועד היום קראו אותו מיליוני ילדים, והוא הפך לספר פולחן ולתנ"ך של הילדים הרעים באשר הם.

למה וילהלם בוש?

בזכות הרעננות, התעוזה, ההומור השחור והכבוד שהוא עושה לילדים-פרחחים - אלה שבדרך כלל מוקצים מחמת מיאוס.

 מתוך הספר "מקס ומוריץ". איור: וילהלם בוש. 

ילד ושמו אמיל

כתבה אסטריד לינדגרן, איירה ביורן ברג, משוודית: רות שפירא, הוצאת ידיעות ספרים (לגיל 8 ומעלה).

למה?

בגלל האופן המאופק, מלא האהבה והניואנסים בו מתארת לינדגרן את הדמויות: את אמיל, את הוריו, את אחותו, את המשרתת, את עובד המשק, את הרופא... בגלל שתענוג להתמכר ולהתמסר לעלילותיו המופלאות של ילד-פגע-רע מתוק ונוראי בעל עיני מלאך ושיער פרע, שעושה צרות כל כך איומות וכל כך מצחיקות.

למה עוד? בגלל החולשות האנושיות מעוררות ההזדהות שמאכלסות את הספר המצוין הזה, חולשות שלמרות שהן תוארו לפני יותר מחמישים שנה, הן כה רעננות ומשובבות נפש גם היום. ויותר מהכול: בגלל אמיל הקטן שממש משתדל להיות ילד טוב, אבל אף פעם זה לא מצליח לו.

מה הסיפור?

בחווה בשוודיה גר אמיל - ילד טוב שעושה דברים איומים. זה לא שהוא מתכוון, ממש לא. פשוט כל הזמן קורים לו דברים מוזרים כאלה... פעם נתקע לו הראש בתוך קערת מרק, עד שצריך לנסוע לרופא כדי לחלץ אותו משם. פעם, בלי כוונה, הוא תולה את אחותו הקטנה על ראש תורן. "בחיים לא ראיתם ילד כזה!" אומרת עליו לינה המשרתת. כשתקראו את הספר, תבינו למה.

למה אסטריד לינדגרן?

כי הסופרת השוודית הנפלאה הזו (שאחראית, בין השאר, גם ליצירת דמותה הפראית והנהדרת של ילדה "רעה" אחרת - "בילבי" – עליה כתבתי פה רק בשבוע שעבר), היא פרא אדם בדמות סופרת, פצצת כישרון והומור משובח ובעלת יכולת מופלאה לבנות דמות ולספר סיפור.

• חנה גולדברג  היא סופרת, משוררת ופזמונאית. מספרי הילדים של חנה גולדברג: "דמעות ורודות", "חברים בכל מיני צבעים", "קישתא", "קוף משקפוף" ועוד. מקיימת מפגשים עם ילדים והורים. לכל הטורים של חנה גולדברג .