מה העמלות לא מגלות

המצב בתחום הבנקאות במיגזר משקי הבית ממשיך להיות נעדר תחרות: הצרכנים כמעט לא משווים בין מחיר השירותים הבנקאיים בבנקים השונים והם אינם עוברים כמעט בין בנקים. אחת התוצאות ממצב זה היא נטל עמלות העו"ש בגובה של כ-900 מיליון שקל לשנה שהציבור נידרש לשלם לבנקים.

הגיע הזמן שהציבור יבין את מה שהעמלות לא מגלות: הבנקים מרוויחים עלינו פעמיים! עצם העובדה שיש לנו חשבון בבנק מסויים - היא לבדה מקור לרווח מיידי של הבנק. מיליארדים של שקלים שנמצאים בחשבונות העו"ש שלנו משמשים את הבנק לגריפת רווחים עצומים בצורה של ריבית על הלוואות.

• הקרב על ביטול עמלות הבנקים נפתח מחדש
• בנק ישראל: ירידה של 21% בעמלות העו"ש
• המאבק נגד עמלות הבנקים: האם יש סיכוי לנצח?
  

ואני לא מדבר כלל על המיליארדים של חריגת היתר - האוברדראפט - והריבית הרצחנית שהבנקים גובים מאיתנו על כך.

אבל כנראה זה לא מספיק להם: הבנקים מעזים גם לגבות מאיתנו עמלות עו"ש; ועל מה? על הזכות שלהם להרוויח מהכספים שלנו!

זאת ועוד: עמלות העו"ש לא רק משמשות את הבנקים לגריפת רווחים שלא מגיעים להם, אלא גם מבלבלות את הציבור. העמלות יוצרות מסך עשן שמונע מן הציבור את היכולת להשוות בין הבנקים בצורה פשוטה.

השוואה בין שירותי הבנקים: בלתי אפשרית

כדי להבין את הבעייה, ניקח כדוגמה שוק אחר - את שוק המשכנתאות: זהו שוק תחרותי, וכ-60% מהציבור לוקחי המשכנתאות בוחר לקחת משכנתא שלא בבנק שלו. במילים אחרות - אדם המבקש ליטול משכנתא עובר בין הבנקים השונים למשכנתאות, בודק את התנאים שהם מציעים, ובוחר לבסוף בהצעה הכדאית ביותר.

מדוע אם כך הציבור לא נוהג ביחס לשירותי הבנקאות הכלליים כפי שהוא נוהג כאשר הדברים נוגעים לנטילת משכנתאות?

התשובה היא פשוטה: לצורך השוואה בין הבנקים למשכנתאות נידרש מהציבור להשוות בין 2 מספרים בלבד בכל בנק:

מהו גובה הריבית שיידרש ממנו לשלם על ההלוואה, ואולי גם מחיר הליך סידור המשכנתא (דמי פתיחת תיק וכיו"ב).

ההשוואה היא פשוטה - והתוצאות מתבטאות בנטייתו של ציבור רחב לבצע אותה.

כדי להשוות עלות עמלות העו"ש בין בנק לבנק, אדם נידרש לסידרה של חישובים: עליו לחשב כמה סוגי פעולות בחשבון - וכמה פעולות מכל סוג - הוא מבצע בחודש, ובאיזה אופן (באמצעות פקיד או בערוץ ישיר), ולהכפיל מספרים אלה במחיר העמלה המיוחדת לאותו סוג פעולה.

פעולת השוואה מסובכת זו מייאשת את הציבור עוד מראש ומרתיעה אותו מלהיכנס להליך ההשוואה ביחס למרכיב העלות השני.

עמלות העו"ש: מסך עשן

למעשה, עמלות העו"ש יוצרות מסך עשן ומונעות מן הציבור לגלות את המחירים האמיתיים של השירותים הבנקאיים עבורו .כתוצאה מכך נשללת ממנו האפשרות לקבל החלטה צרכנית נבונה לבחירת הבנק שבו ישתלם יותר לנהל את חשבונו, ומרבית הצרכנים נשארים בבנק שלהם.

למותר לציין מהו הנזק העצום הנגרם עקב מצב קיבעון זה, שכן כאשר אין השוואה ואין מעבר בין הבנקים, הבנקאים לא מתאמצים להתחרות אלה באלה.

עובדה זו גם מייקרת יותר את השירותים בכל בנק, כי הרי באין תחרות - אין גם תמריץ להתייעלות ולחיסכון באופן ניהול השירות - והלקוחות משלמים את עלות השירות הגבוהה.

המסקנה: ביטול העמלות, כמו בארה"ב ובבריטניה

המסקנה המתבקשת היא כי יש לבטל את עמלות העו"ש, המהוות תשלום כפול לבנק על שירותיו, ולסלק בכך גם את החול שהעמלות זורות בעיניים, המונע מהציבור את יכולת ההשוואה בין הבנקים.

בדרך זו כבר הלכו בנקים בארה"ב ובאנגליה וזו המגמה במדינות רבות אחרות, לפי דו"ח האוצר שהוכן עבור ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא עמלות הבנקים.  

לפני כשנה פתחה המועצה לצרכנות במהלך של קידום חקיקה ציבורית לביטול עמלות העו"ש. המועצה ניסחה הצעת חוק בנושא ופרסמה אותה לציבור בתקשורת ובאתר האינטרנט של המועצה. הציבור התבקש לקחת את הצעת החוק הזו ולצרפה לפנייה מצידו למפקח על הבנקים בדרישה שיפעיל את סמכותו ויבטל את עמלות העו"ש.

ציבור הצרכנים הוא גורם שחברי הכנסת מטים אליו אוזן קשבת. דרוש איפוא מאמץ של הציבור בתמיכה במהלך זה בחודשים הקרובים, כדי להביא לסיומו המוצלח. עוד מאמץ קטן של כל אחד מאיתנו - יכול להניב הישג ענק לצרכנים בישראל. עכשיו זה תלוי בנו.