גם בסוף הבליינד-דייט לא תדעי איך אני נראה
"אני מאמין לך שהיית מסכימה לצאת לדייט מבלי לדעת כיצד נראה האדם איתו את עומדת להיפגש. אני רוצה לקחת את זה שלב אחד קדימה איתך". הדייט שלי עם ג'סטין, סיפור פנטזיה
"היי ג'סטין, מה שלומך?" אני מתחיל בכתיבת מייל ומקווה שהיא יודעת מי הוא נביא זעם. תוהה אם הספיקה להבין שאני אדם אותו מעניינים דברים קצת אחרים.
"אני פונה אלייך בעקבות הטור האחרון שלך, בו כתבת שלא צריך לראות תמונה מראש", אני ממשיך, נכווה בלשוני מכוס קפה רותח ועוצר לרגע, מדמיין את פרצופה של ג'סטין כשתקרא את המייל, מנסה לעמוד בשער ולהוכיח שגם היא כמו כולן.
"אני מאמין לך שהיית מסכימה לצאת לבליינד-דייט מבלי לדעת כיצד נראה האדם איתו את עומדת להיפגש. אני בטוח שזה לא היה משנה, כל עוד היית יודעת מראש כי מדובר באדם משכיל, מצחיק, נעים הליכות, ואולי לאחר שיחת טלפון אחת או שתיים היית מגלה שיש ביניכם כימיה. אז היית נותנת לזה סיכוי". לרגע עולה בי החשש שאינני מתנסח היטב, ואני עוצר לחשוב.
"אני רוצה לקחת את זה שלב אחד קדימה איתך, ג'סטין – צאי איתי לבליינד-דייט, אחד כזה שגם בסופו לא תדעי כיצד אני נראה".
עכשיו אני כבר בטוח שמשהו בניסוח שלי קלוקל, ומין לחץ פתאומי גורם לי לרצות לסיים את המכתב וללחוץ על כפתור השליחה מבלי לעבור עליו קודם לכן.
"תכתבי לי איפה לאסוף אותך. מחר בשעה תשע בערב. אל תדאגי – מהרגע שתכנסי לרכב הכל יהיה ברור".
אני חותם בשם "נביא זעם" ושולח את לחמי, לא מאמין עד כמה מהר הוא חוזר אלי עם שורה אחת בה מצויינת הכתובת ומספר הטלפון הנייד של ג'סטין. אני שוב מחייך. מחר יש לי בליינד-דייט.
כמה סידורים וטלפונים לאנשים מיוחדים, ובתוך כמה שעות הכל היה מאורגן. מתברר שלא כזה מסובך לדאוג לפגישה בה לא אצטרך להראות את כלל את פרצופי.
זה שהיא לא תראה לא אומר שלא תריח
זווית נשית:
יש לך ריח טוב? כבר קיבלת אצלי נקודות
גיגה
תן לי לרשום לך "מרשם" לדיוטי פרי, ואם תעקוב אחרי ההוראות הפשוטות (מקלחת, תגלחת ושפריץ מהנוזל הקסום) - תגלה שמפלס הגירוי מתחיל מנקודה גבוהה עוד לפני המשחק המקדים. בזוגיות ריח יכול להיות הגורם עליו יקום או ייפול דבר
יום המחרת מגיע, אני חוזר מהעבודה עייף במיוחד, אבל המחשבה על הערב המצפה לי נותנת לי כוחות חדשים. תמיד שאבתי כוח מדברים שונים. השעה תשע מתקרבת – אני לובש את הג'ינס הכי פשוט שלי וחולצה לבנה קצרה. המחשבה שבלבוש הכי סתמי אני נראה הכי טוב חולפת בראשי, אבל היא בעצם לא עומדת לראות אותי בכלל, כך שאולי כדאי היה דווקא להתלבש יפה יותר. אני מוותר על הגילוח ומפצה על כך במעט בושם. זה שהיא לא תראה לא אומר שלא תריח. לא זה היה ההסכם.
בתשע בדיוק המונית אוספת אותה, על המושב האחורי מחכה לה פתק ובו מיקום השולחן שהיא תתיישב בו כשתיכנס אל המסעדה בה תוריד אותה המונית. אני צופה בה מהצד כשהיא נכנסת ומגלה שלא לשווא טענה שהיא נראית טוב. מדהימה, זו המילה המתאימה ביותר לתאר אותה. היא מתיישבת, ואני מסמן לבעל המקום לעמעם את האורות וחושב לעצמי שתמיד טוב שיש מישהו החפץ ביקרך בכל מקום. אורות המסעדה הופכים עמומים יותר בן רגע והמוזיקה גוברת מעט. ג'סטין יושבת כשפניה אל קיר המסעדה, ואני מתיישב מאחוריה כשגבי מופנה אל גבה. כסאותינו קרובים והיא יכולה להרגיש בנוכחותי.
ג'סטין פותחת את התפריט, ואל חיקה נופל ורד אדום
"פתחי את התפריט". אני מוותר על אמירת שלום נימוסית. שלום אומרים כשמתראים או נפרדים, אנחנו לא הגענו עדיין לאף אחד מהשלבים האלה. ג'סטין פותחת את התפריט, ואל חיקה נופל ורד אדום. אני מדמיין את החיוך המופתע שלה ומרוצה מעצמי.
"חששת שלא אגיע, נכון?" היא מדברת כבדרך אגב, אני יכול להרגיש שהיא מעיינת בתפריט ומשחקת עם הפרח, מנסה להתנהג כאילו באה לבדה אל המסעדה ואין איש הקשור אליה שם, אינה יודעת שהמקום כולו דרוך לקראת כל צעד שתעשה.
"למען האמת, לא". אני מנסה לא להישמע קר מדי, מרגיש שהיא מזדקפת מעט, אולי מנסה בכל זאת לדמיין כיצד אני נראה.
"זה שאני לא רואה את הפנים שלך לא אומר שאנחנו לא בדייט", היא מתחילה בשיחה, לוקחת את המושכות לידיה, ואני מעביר לה אותן בעדינות. תמיד חשבתי שכדאי לתת לבחורה לחשוב שהעניינים בשליטתה, כך שלא תשים לב שאני הוא זה המחליט מה נעשה, ומתי.
אני מנפנף למלצר, והוא כבר כיודע את תפקידו ניגש ומוזג לה כוס יין. מיד אחר כך מגיע אלי ומוזג גם לי אחת. אני מרחיק ממני את הכוס, פשוט לא אוהב יין, אבל הסיטואציה מחייבת.
"יש משהו בדברייך..." אני משתהה מעט בדיבורי, ואז מתחיל לספר לה על עצמי, מעט ולאט מאוד אני נותן לה קצה חוט לגבי דמותי האמיתית, הכנה. אותו קצה חוט בצבעים שונים אותו מעטים בלבד קיבלו אי פעם. יש כאלה שמשכו באותו החוט בהתלהבות ופראות עד שגרמו לי לעזוב את הצד השני ופשוט לברוח, והיו גם אלה שנתנו לו לחמוק מידיהם וליפול אל הקרקע, מתעלמים מקיומו. קיוויתי שתדע לאתר את הקצב הנכון, שתמשוך בצורה כזו כך שתקרב את הצד השני אליה מבלי לשים לב, תוך כדי משחק. רציתי לתת אמון עיוור בג'סטין, כפי שהיא נתנה בי כשנענתה להזמנתי.
השיחה בינינו קלחה, גיליתי בחורה מעט צינית עם ביקורת מיוחדת כלפי העולם. מישהי שהנפש שלה עברה לא מעט, אבל נראה שמסע חייה רק חיזק אותה, הפך אותה לאדם מיוחד ומעניין, כזה שיודע להסתכל בשעשוע על הדברים אבל גם למחוק את החיוך בן רגע ולתקוף כשצריך.
הרשיתי לעצמי להתקרב אליה מעט עם הכסא, מפנה את פלג גופי העליון מעט לכיוונה, כמו אומר שאולי אתחרט עוד רגע וארצה שתסתכל אל תוך עיניי. הזמן עבר, ויחד עם האוכל נשברתי והתחלתי לשתות מהיין, שעשה את שלו בתוך פרק זמן קצר יחסית. מוזר כמה קל לנהל תקשורת עם אדם אליו אתה מפנה את גבך, כשאתה יודע שגם הוא מפנה את גבו אליך. מוזר כמה נהניתי באותה הפגישה ועד כמה היה שם משהו מיוחד ושונה מכל אותם הדייטים הרגילים אליהם יצאתי. נראה שג'סטין צדקה, לא תמיד צריך לראות הכל.
"קומי בבקשה, עצמי את עינייך", ביקשתי ממנה, והיא, קצת מצחקקת תחת השפעת היין, התרוממה ממקום מושבה, עוצמת עיניה.
"אל תפקחי את העיניים..." לחשתי, מושיט ידי אליה ומסובב אותה לאט כך שתעמוד מולי, נותן לעצמי ליהנות ממראה. נשקתי לה והיא נענתה לי. עצמתי עיניי וידעתי שהיא לא תפקח אותן ברגעים הבאים, לפחות לא עד שיפרדו שפתינו. ג'סטין אכן עמדה במילתה, ואני הותרתי בידה את אותו קצה חוט מבלי שתשים לב לכך. ניתקתי את שפתיי משפתיה. זיז קל בעפעפיה גרם לי להבין שהיא עומדת לפקוח את עיניה. סימנתי לבעל המקום, ובן רגע נכבו אורות המסעדה, ואף המוזיקה כבתה. התרתי את אחיזתי בה והתרחקתי ממנה בצעדים מהירים, חומק החוצה ומסמן לנהג המונית להתקדם אל פתח המסעדה.
עכשיו נותר רק לראות אם יהיה דייט שני. אם תדע ג'סטין להתבונן ולהבחין מה הותרתי בידה כשברחתי ממנה, אם תדע להבחין בפרטים גם כשאינם עומדים מנגד עיניה.
אני מדמיין את החיוך המופתע שלה ומרוצה מעצמי
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
