פס"ד ביטול הכלא הפרטי: החמצה כלכלית

האם באמת כלא פרטי הוא בעייתי כל כך לזכויות האדם? האם המשמעויות הכלכליות-חברתיות של ההפרטה כה הרות אסון? בדיון הציבורי על החלטת בית המשפט העליון לבטל את הכלא הפרטי נשכחים כמה עובדות וטיעונים כבדי משקל.

• בג"ץ ביטל הכלא הפרטי: פוגע בזכויות האדם
• עובדי הכלא הפרטי: "מפעל החיים שלנו התמוטט"
• מנהלי הכלא הפרטי: פסיקה אומללה - נתבע החזר
  

ראשית, משום מה חסרה בדיון הציבורי העובדה כי יש (או מתוכננים) בתי כלא פרטיים בכ-30 מדינות בעולם כולל כאלה שנושא זכויות האדם מרכזי בהן מאוד, כמו בריטניה, ארה"ב וצרפת. דווקא בישראל בחרו השופטים להתערב בעוד שעמיתיהם במדינות מערביות לא התערבו.

בית המשפט ער לכך וכותב כי טרם נמצא בית משפט, שקבע כי הפרטתם של בתי סוהר אינה חוקתית. אולם הוא מסביר את התערבותו בכך ש "במדינות שונות עשויות להיות תפיסות שונות בנוגע לתפקידיה של המדינה בכלל ושל הממשלה בפרט לחובות המוטלות עליהן".

במילים אחרות, לשיטת בית המשפט, התפיסה בישראל צריכה להיות לדאוג דאגת יתר - יותר מהמדינות המערביות האחרות - לזכויות של פושעים, בעוד שיש התעלמות מהדאגה לזכויות האדם שומר החוק אשר זקוק למערכת אכיפת חוק יעילה. מסקנה זו הייתה מקובלת על 8 מתוך 9 שופטים, אולם האם זה לא תפקידו של המחוקק ולא של בית המשפט לקבוע מהן "התפיסות במדינת ישראל"?

מול כל המדינות שבהן ההפרטה מוצלחת, בית המשפט מתייחס כנראה דווקא לטיעונים על בעיות בקשר לבתי הכלא, אך מתעלם מהעובדה שחלק ניכר מהביקורת קשורה למניעת שירותי בריאות נאותים לאסירים. טענה, שאינה רלוונטית בישראל - בה ממילא חוק בריאות ממלכתי מעניק סל שירותים לאסירים על חשבון המדינה ולא על חשבון בעלי הכלא הפרטי.

בפסק הדין כתוב גם כי קיים חשש ששיקולים כלכליים ייצרו אצל הגורם הפרטי המפעיל את בית הסוהר תמריץ להגדלת מספר האסירים השוכנים בכלא ולהארכת תקופת המאסר שלהם. דבר זה, על פי פסק הדין, יביא בסופו של דבר לפגיעה רבה יותר בזכויות האדם של האסירים מעבר למידה המתחייבת מהמאסר עצמו.

נימוק זה תמוה. קודם כל, האם רק הסקטור הפרטי מונע מתמריצים שונים? ידוע היטב ממחקרים כלכליים כי גם לגורמי שלטון יש אינטרסים ותמריצים שמשפיעים על התנהגות של הנוגעים בדבר. סחבת בטיפול באזרח, העמקת הבירוקרטיה והסרבול הן רק כמה דוגמאות לכך.

לגופו של עניין, יש מחסור חמור במקום לכלואים, שהמערכת אינה מצליחה להתגבר עליו במשך שנים רבות. האם קיים חשש שבעתיד הנראה לעין בית הכלא הפרטי לא יתמלא באסירים כך שהוא יצטרך ל"עודד" כליאה? 

ובכל מקרה, האם האינטרס הציבורי אינו דורש שחלק לא מבוטל של פושעים שאינם כלואים כיום מחוסר מקום - אכן ייכלאו?  נחזור לרגע לזכויות האדם. מה בקשר לזכויות של קורבנות האלימות? מי אמור להגן על הקרבנות בכוח עקב אי יכולת לאסור את כל הפושעים האלימים?

בנוסף, בית המשפט סבור כי ראוי שמערכת הכליאה הציבורית תתייעל מבפנים. אולם דווקא מערכת המשפט, מערכת עם עובדים משכילים, מודעים ובעלי תחושת שליחות ציבורית - אינה מצליחה להתייעל דיה. די להזכיר את התורים הארוכים בהמתנה לצדק ואת אי היכולת לאכוף החלטות שיפוטיות - כדי להעלות את השאלה: האם סביר להניח שמערכת בתי הכלא תתייעל כשמערכת המשפט לא מצליחה להתייעל?

חוסר היעילות הכלכלית של בתי המשפט התבטאה בכך שבית המשפט התמהמה בהחלטתו עד שבית הכלא נבנה ועד שההשקעה ירדה לטמיון. במסגרת מערכת שיפוטית יעילה יותר, היה אמור בג"ץ להחליט לפני שהושקע כל הכסף.

לבסוף, עולה מהחלטה החשש לכאורה שבית הכלא הפרטי האחד הוא סימן לרבים ולא כך הדבר. הכוונה הייתה מלכתחילה שרק חלק קטן של בתי הכלא יופרטו. קיומו של סקטור קטן פרטי היה משפיע לטובה על החלק הארי שהיה נשאר בידי הרשויות (כפי שאכן קורה בארצות אחרות). בבתי הכלא הציבוריים היו יכולים להפיק לקחים מבתי הכלא הפרטיים ואולי אפילו לפתח "תחרות" בקשר לאספקת השירותים לאסיר בעלות מופחתת, אבל בשיפור העמידה במטלות (למשל מניעת בריחת אסירים, התאבדויות וכד') . חבל שהזדמנות זו, הטובה לאסירים ולאזרחים שומרי החוק גם יחד, מוחמצת כעת.

הכותב הוא הוא מנכ"ל ERCG ומומחה למדיניות כלכלית, הגבלים עיסקיים ומונופולים