פניתי לרשות ציבורית ולא ענו לי - חוקי?
פניתם לרשות ציבורית וקיבלתם תשובות חלקיות או גרוע מכך, אפס מענה? עו"ד דריה כנף מסבירה מהן חובותיה של הרשות במקרים כאלה ובאלו דרכים כדאי לכם לפעול כדי להיחלץ מהמצב הסיזיפי הזה (רמז: היו אקטיבים ועמדו על זכויותיכם)
יעל ועוזי, הבעלים של מאפיה משפחתית קטנה, החליטו לאחרונה להתרחב. הם בדקו את תחזיות הרווח של החנות, עוזי ערך תקציב שיפוץ מסודר ובמשך שנתיים חסכו את הכספים הנדרשים. במקביל ביקשו מעדנה, המחותנת שלהם, שתשרבט להם תכנית אדריכלית, והיא עדכנה אותם שעליהם לקבל אישור בניה מהרשות המקומית, ושהעלות הכוללת צפויה להיות, בגדול, כזו וכזו.
יעל ועוזי המרוגשים הגישו את הבקשה המתאימה לעירייה, בליווי כל הניירת, והמתינו בסבלנות. לאחר זמן מה קיבלו מהרשות, כצפוי, דרישת תשלום אגרות, ובה פורטו סכומי הכסף שעליהם לשלם כתנאי לקבלת ההיתר. בין היתר, נדרשו לשלם "היטל התקנת תאורה ברחוב" בסך פעוט של 100,000 שקל!
יעל ועוזי נבהלו - הם לא ציפו להיטל כזה, הסכום נראה דמיוני ובגדול - הם חשבו שמדובר בטעות. חיש קל התקשרו לעדנה, אך זו, על אף ניסיונה הרב בתחום, לא הבינה מהיכן נחת על השניים ההיטל התמוה. יהודה, בעלה ושותפה, נכנס לעניינים, והמליץ לשניים שלא להשתהות, ולפנות בדחיפות לעירייה, ובכתב.
יעל התיישבה וניסחה מייד מכתב מסודר, ובו ביקשה לבטל את דרישת היטל התאורה, אשר למיטב הבנתה, אינו אמור לחול על החנות שלהם. להפתעתה, לא נענתה, וגם מכתב תזכורת נוסף לא עזר. גם הפקיד האדיב שענה לטלפונים שלה, ושניסה להעביר אותה לאגף הרלבנטי, לא הצליח, ובכל פעם השיחה התנתקה לפני שהשיבו לה.
יעל חושבת שאולי זה סימן טוב, שהעירייה ביטלה את החיוב השגוי, אך עדנה, שלא מאמינה בניסים, מזרזת את יעל לפתור העניין לפני שדרישת התשלום תלך ותגדל בגלל הריביות.
יעל ועוזי שוקלים להתחיל בטיפול משפטי, אך הם חוששים שההיטל אכן חוקי, ויזרקו אותם מכל המדרגות פלוס הוצאות משפט. מה כדאי להם לעשות?
האזרח והרשות
הסיפור של יעל ועוזי בדוי, אך כל אחד מאיתנו מכיר את הסיטואציה בה הרשות הציבורית מטרטרת אותך: אי מענה לפניות או תשובות חלקיות בלבד, העברת תיק מפקיד למשנהו או - גרוע יותר - אובדן הפנייה, שעות פעילות מצומצמות ביותר וטלפונים תפוסים תמידית.
נראה כי כולנו התרגלנו לעניין, אבל - האם אנחנו צריכים להשלים עם זה?
מעצם ציבוריותה, הרשות המינהלית חבה כלפינו, האזרחים, בקוד התנהגות מסוים: פעולותיה צריכות להיות תמיד מגובות בחוק, מעשיה - שקופים, והחלטותיה: סבירות והגונות. אסור לרשות להתעלם מפניותינו, אסור לה לסרב לנו מבלי להסביר מדוע, ולגבי עובד העירייה שמעדכנן אותך מפעם לפעם היכן עומד הטיפול בעניינך? הוא בסך הכל מבצע את תפקידו על פי חוק.
"חבילת השירות המצויין" הזו חלה על כל עובדי הציבור באשר הם, ולנו רק נותר להכיר אותה ולהתחיל לעשות בה שימוש.
אז כיצד אמורה רשות ציבורית להגיב לבקשתכם?
1. לפנייה בכתב יש להשיב בכתב
"חוק ההנמקות" משנת 1958 מסדיר את המענה לבקשה שהוגשה בכתב. על מנת שתהיו הכי צודקים שאפשר, מומלץ לשלוח אותה בדואר רשום, לצרכי מעקב והוכחה.
ומה לגבי תשובה בטלפון? זו לא תיחשב כתשובה מספקת. בגופים ספציפיים קיימים נהלי שירות ספציפיים למקום, שכדאי להכיר כאשר אתם פונים לאותו גוף. כך למשל, גופים מסויימים אינם מתחייבים לברר תלונות שהוגשו בעילום שם, אלא אם כן יש סיבה מוצדקת לבררן. פלונית - קחי בחשבון.
2. מועדי התשובה בכתב
לפי החוק, העירייה הייתה חייבת להשיב ליעל ועוזי, בכתב, בתוך 45 יום מיום בו נתקבלה אצלם הבקשה (וזאת לא כולל ימי פגרה, חג ומועד רשמיים).
גם כשהעניין טעון בדיקה או דיון נוסף, ו- 45 יום לא הספיקו, החוק מאפשר להשיב לכם גם לאחר 45 יום, והעירייה פשוט צריכה להודיע לכם כי וועדה X או אדם Y צפויים לדון בעניינכם ביום Z, ובהתאם התשובה מתעכבת.
מבקר המדינה שלנו נוהג לדון בנושא מענה הרשויות לפניות הציבור בדו"חותיו. כך למשל, נדון מקרה בו אדם ביקש לקבל אישור מאחד ממשרדי ראש הממשלה על חידוש רישיון מסוים. הוא לא זכה לקבל אישור המעיד כי רישיונו חודש, ויצא מהנחה שאין לו רישיון.
במשך למעלה משנה וחצי (!) ניסה לקבל תשובה, עד שנציבות שירות המדינה התערבה במקרה, והתברר כי החידוש של הרישיון בוצע, ובמועד, אך המשרד הממשלתי פשוט לא טרח לשלוח לאנשים את האישורים שלהם...
"אבל אני לא מטפל בזה"
פנייתכם הושלכה לפח מאחר והגיעה למקום הלא נכון? חמור מאוד.
עובד הציבור חייב להפנות את הבקשה למי שכן מוסמך לטפל בה, ולעדכנכם בכתב, או להמליץ לכם לפנות אליו בעצמכם, ואז 45 היום יתחילו מהיום בו הפנייה הגיעה למוסמך.
לעיתים העיכוב בתשובה דווקא נובע מהעובדה שהגוף אליו פניתם כן פעל כשורה, והעביר את פנייתכם למי שמוסמך להשיב (מאגף לאגף, מהפקיד לממונה עליו או לממונה על הממונה, למשרד הממשלתי המתאים ועוד). במקרה זה יש לעדכנכם לאן התגלגלה בקשתכם.
אי תשובה = תשובה שלילית
האם יעל ועוזי יכולים לצאת מהנחה ש"הכל בסדר"? שאם לא ענו להם, הבקשה התקבלה והחיוב בוטל? התשובה: ממש לא. ההיפך הוא הנכון.
החוק מגדיר מצב של חוסר תשובה כאילו היה סירוב לבקשה, ובתי המשפט מכריעים בהתאם: כך מי שהשיג על היטל מסוים שנדרש לשלם, ולא קיבל תשובה, טען כי העירייה, במחדלה להשיב, ויתרה על החיוב בהיטל, אך נפסק כי אי ההיענות כמוהו כסירוב לבקשה, וההיטל עומד.
תמוה? מעצבן? חוצפה במיטבה? כל התשובות נכונות, אבל זה המצב, ולכן יעל ועוזי צריכים להתנהג כאילו קיבלו תשובה שלילית: הם יכולים כבר לשקול הליך ערעור (במידה וחלף המועד הרלבנטי על פי החוק).
3. חובת ההנמקה
תשובה שלילית חייבת להיות מנומקת. תשובה חיובית - לאו דווקא.
מדוע החשיבות שבנימוק? מה זה משנה?
החשיבות היא גדולה: המחליט חייב להקדיש חשיבה נאותה ולבחון את השיקולים של שני הצדדים, הדבר מאפשר לערער על ההחלטה, וניתן לבקר אותה בדיעבד.
ואולם, גם כאן קיימים חריגים
אם חשיפת הסיבה לסירוב תפגע בביטחון המדינה או באדם שלישי למשל (וקיימים פטורים נוספים בחוק), אין חובה לנמק סירוב. במקרה זה, התשובה-הלא-מנומקת צריכה להתקבל במועד, בכתב, ויצוין בה בפירוש מדוע הרשות לא מנמקת את הסירוב. למשל:
"החלטנו שלא להיענות לבקשתך לתוספת חדר, אך לא נגלה לך למה. רק נספר לך שאנחנו לא מגלים לך למה, מאחר ואם נגלה לך, זה יפגע ביחסי החוץ של המדינה. ואם אתה רוצה לדעת מה הקשר בין השניים, אז סליחה, אבל גם את זה אסור לנו להגיד" ...
וועדה מסוימת במועצה מסוימת, החליטה שלא למנות אדם מסויים כמנהל בית הספר המקומי, למרות ניסיונו ובניגוד לצפוי. המנהל שלא מונה, ביקש שיפסלו את ההחלטה, בין היתר בשל העובדה שהתשובה השלילית התקבלה ללא נימוקים.
בית המשפט פסק שם, כי על פי החריגים בחוק, אין חובה לנמק החלטה שלא למנות מישהו למשרה, ולכן אי ההנמקה כשלעצמה לא פוסלת את ההחלטה!
אז מה בכל זאת הסנקציה על החלטה לא מנומקת?
המשמעות היא רק בפן של נטל ההוכחה: בניגוד למצב רגיל בו האזרח הטוען נגד הרשות צריך להתחיל בהליך ההוכחות המשפטי, הרי שבמקרה הזה הנחת היסוד תהיה שהחלטת המועצה התקבלה שלא כדין (כי לא נומקה), והיא תצטרך להפריך זאת. כמובן שהיפוך נטל ההוכחה האמור יסייע אך ורק לאותו אזרח שיעמוד על שלו ויפנה לערכאה משפטית, בעוד שכל מי שלא ייגש לערכאות, לא "ייהנה" מהיתרון הדיוני הזה.
בנוסף, החלטה לא מנומקת תוכל להעיד על התנהלות קלוקלת של הרשות: במקרה אחד התקבלה החלטה כי אזרח ישלם קנס מסוים, אך נימוקי ההחלטה להטיל עליו קנס כה גבוה, נכתבו רק שבועיים לאחר ההחלטה...דהיינו המטרה סומנה לאחר שהחץ נורה. ההחלטה הלא מנומקת כראוי בוטלה, והרשות שילמה 7,500 שקל הוצאות משפט.
4. זכות ערר / ערעור
על החלטות של רשויות ניתן לערער. לאור עקרונות השקיפות והמינהל התקין, הרשות מחוייבת לציין בפניכם אם יש לכם זכות לערער על ההחלטה שלה, באיזה דרך ועד מתי.
במקרה בו עירייה שלחה לבני זוג דרישת תשלום היטל ביוב, אשר על פי חוק ניתן לערער עליו בתוך 30 יום, המידע לא היה נקוב בדרישת התשלום עצמה. כאשר בני הזוג עררו על דרישת התשלום, לאחר הרבה יותר מ- 30 יום, העירייה טענה שהמועד לערר חלף, ולכן אין לדון בערר.
בית המשפט חשב אחרת, ופסק כי מאחר והעירייה לא הודיעה לעוררים (בדרישת התשלום עצמה) על זכות הערר - יש להם זכות להגישו למרות שחלף המועד.
ומה עושים אם לא קיבלתם תשובה כדין?
ראשית, כתבו שנית ובקשו הבהרה - מדוע בקשתכם לא מטופלת? מדוע היא חסרה? לאחר מכן תוכלו לפנות למבקר הפנים בארגון, ואפילו לנציב תלונות הציבור, ולטעון כי ההליך המנהלי בעניינכם אינו מתנהל כשורה, וכי אינכם זוכים לתשובות.
יעל ועוזי החליטו לפנות לבית המשפט. ייתכן וייפסק כי אכן העירייה פעלה בחוסר תום לב, חדלה מלהשיב והתחמקה מלנמק את סירובה, ואם יוכיחו השניים שנגרמו להם נזקים מהתנהלות הרשות, או שהסירוב לבטל את ההיטל היה שרירותי, בלתי סביר או בלתי מבוסס חוקית - הרשות גם תחויב בהוצאות.
ואולם, כדאי גם לדעת שקיימים מקרים אחרים, בהם הרשות מצליחה להוכיח כי פעלה באופן סביר בנסיבות, ואז בית המשפט פשוט קוצב לה זמן נוסף להשלים את התשובה, או מחייב אותה לערוך דיון נוסף בעניין.
לכן, כדאי תמיד למצות הליכים מול הרשות לפני שמגישים תביעה: מכתב נוסף, טלפון, התראה וניסיון בירור כן ואמיתי, רק יוסיפו לכם נקודות.
הלקוח תמיד צודק?
בחברה פרטית הנלחמת בשיניים על כל לקוח - התשובה היא בדרך כלל כן. בגוף ציבורי? קצת פחות.
אז נכון שקיימת כיום מודעות גדולה מבעבר לנושא; ושהוקמו יחידות שונות ברשויות שתפקידן לטפל בפניות הציבור בלבד; ושמתבצעים מאמצים וביקורות שוטפות לשיפור השירות במשרדים השונים, כולל ייזום "מבצעי תשובות לפונים"... הכל נכון.
אך עדיין - בסופו של יום - אנו עומדים פעמים רבות פשוט חסרי אונים. אז ההכרה בבעיה, מספקת לנו חצי פתרון. אך היכן החצי השני? לעניות דעתי, הוא מצוי בכל אחד ואחד מאיתנו, וביכולתנו לעמוד על זכויותינו.
וגם אם אתם לא רואים את עצמכם רצים לבתי המשפט, ותובעים את זכויותיכם, אני בטוחה שעצם הידיעה - שמגיעה לכם תשובה, והסבר, ושאסור לטרטר אתכם מבלי סוף, ובכלל, שמגיע לכם שירות טוב יותר, אולי עצם הידיעה עצמה יסייע לכם בפעם הבאה. כי כל אחד מאיתנו הוא אור קטן - וכולנו אור איתן.
דריה כנף היא עורכת דין בתחום המסחרי והחוזים. יובהר כי האמור במדור אינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני ומקצועי, לא נועד להחליפו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם, באשר כל מקרה ונסיבותיו. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד.
למאגר פסקי-הדין המלא: www.lawdata.co.il
לפנייה לכתב/ת 
