בין קופנהגן לאשקלון: אולי יש סיכוי לשינוי?

איך שזה נראה כרגע - ועידת האקלים בקופנהגן לא תניב הסכם בינלאומי משמעותי. אבל אולי בכל זאת משהו באוויר הנקי והצלול של העיר יכול לשנות את האווירה בישראל, ולעשות שינוי בסדר העדיפויות הלאומי ובאורח החיים של הציבור בארץ.

אם לומר זאת בפשטות - אם מקופנהגן תצא בשורת ביטול הקמת התחנה הפחמית באשקלון, הרי שהפסגה תהיה לבסוף מאוד מוצלחת, מבחינת ישראל לפחות. ביטול שכזה יוביל להפחתה משמעותית בגידול פליטות גזי החממה בישראל בעתיד, יזכה אותנו באוויר נקי יותר ואנרגיות ירוקות ויוכיח כי מאבק אזרחי יכול להוביל לשינוי.

רמז לכך סיפק הנשיא פרס, כשאמר לארגוני הסביבה הישראלים שהגיעו לקופנהגן כי הוא מסכים עימם, וסבור שהקמת התחנה הפחמית תהיה "שגיאה". בנושא הפליטות - התמונה קצת עגומה יותר.

קיצוץ בפליטות - לא בליגה שלנו

יציאת המשלחת הישראלית לקופנהגן לוותה במקבץ של סערות: ראשית היה זה דו"ח מבקר המדינה, שקבע שישראל כשלה בכל הטיפול שלה בנושא פליטות גזי החממה. התברר גם שישראל יוצאת לוועידה מבלי שגיבשה עמדה רשמית בנושא, ומבלי שחברה לאף קבוצת אינטרסים בדיונים. והיה גם הפיאסקו סביב ביטול נסיעת ראש הממשלה.

אבל בואו נשים את הדברים על השולחן: המטרה שלשמה התכנס הכינוס בקופנהגן - קיצוץ בפליטות גזי החממה - אינה האתגר האמיתי של ישראל כעת. זו לא הליגה שלנו בכלל. בנושאי הסביבה, ישראל - שרואה את עצמה כמדינה נאורה ומפותחת - מפגרת עד מאוד. במשך שנים לא הצליחו ממשלות ישראל ונבחרי הציבור להתרומם מעל החישוקים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים ולהציב מדיניות סביבתית ברורה וישימה בישראל. גם כשהמודעות בארץ ובעולם גברה, נשמעו בעיקר הצהרות על החשיבות והמחויבות לטפל בזיהום האוויר ובמשבר המים, בתחבורה הציבורית ובמשק האנרגיה - דיבורים ולא מעשים.

הפסגה בקופנהגן הצליחה, לפחות בינתיים, להכניס קצת הגיון בהליך קבלת ההחלטות הסביבתיות במדינה. ההכרעה של הוועדה לתשתיות לאומיות על התחנה הפחמית נדחתה לבקשת השר להגנת הסביבה, לפחות עד שיתקיים דיון בממשלה בנושא דו"ח מקינזי ובנושא ועידת האקלים.

ארגוני הסביבה צריך להבין: ארדן לצידם

צריך להודות שהסיכויים לבלימת המהלך להקמת התחנה, אותו מובילים משרד התשתיות וחברת החשמל, קטנים. אומנם השר להגנת הסביבה מתנגד נחרץ למהלך, אולם הוא לבדו לא יוכל כנראה לעצור את התחנה מלקום. ארגוני הסביבה תקפו אותו על שאימץ אתדו"ח מקינזי - שאכן יכול היה להיות שאפתני יותר - אבל שכחו שהוא כנראה השר הראשון שנמצא באמת בצד שלהם, ומנסה (אולי גם יכול) להוביל את השינוי שבשמו הם פועלים.

אם רק ישכילו חברי המשלחת הישראלית - הנשיא פרס, נציגי המשרדים, חברי כנסת וראשי ארגוני הסביבה - לנצל את הזמן הפנוי בקופנהגן בכדי להתחיל מהלך משותף לביטול הקמת התחנה הפחמית החדשה אולי נזכה כולנו להיות שותפים לשינוי אמיתי. אולי בכל זאת ניתן יהיה לזכות בהסכם קופנהגן משלנו.