העולם התחמם והתעורר; עכשיו תורנו
מה בדיוק ייצא לנו מכל המהומה בקופנהגן? ומדוע המהפיכה הירוקה שמטלטלת את העולם חיונית כל כך לאינטרס הישראלי? רשמים מוועידת האקלים הגדולה בלי אפילו מילה אחת על דובי הקוטב
בת הים הקטנה, גיבורת האגדה המופלאה של הנס כריסטיאן אנדרסן, היא האייקון הבלתי-מעורער של בירת דנמרק. בימים האלה, כשקופנהגן הקפואה היא סוג של בירה עולמית, זוכה הפסלון הצנוע הזה לשמירה צמודה. הדנים חוששים שמישהו מאין-ספור הפעילים שכמהים להשמיע את קולם בוועידת הענק הזו ינסה לרתום אותה לצרכי גימיק כלשהו ויפגעו בה (כפי שכבר ארע לא פעם בעבר).
קל לאבד פוקוס בקופנהגן. העיר כמרקחה. מאבקים סוערים בין מעצמות וגושים סביב הסכמים על פליטת גזי חממה: סין מול ארה"ב, אפריקה מול אירופה, ואובמה אחד שמנסה להכניס קצת הגיון בשיגעון. לאוויר מושלכים מושגים כמו פליטים סביבתיים, מידבור, בעיות מים, סופות, ופגעי טבע מכל הסוגים. עבור חלק מהמשתתפים זאת יכולה להיות המציאות.
קופנהגן של הימים הללו היא גם זירה של קרב מדמם בין מפיקות הנפט והפחם לבין אבירי האנרגיה המתחדשת, תצוגות תכלית של אמצעי תחבורה מתוחכמים, עולם שלם של שיטות ואסכולות לטיפול באשפה, ומצעד אינסופי של קבוצות ומשלחות למען כל מטרה אפשרית. מדהים עד כמה עזה הרוח הסביבתית המתנקזת לכאן מרחבי תבל.
כחול לבן וירוק בקופנהגן
ואנחנו? לא פשוט לנעוץ דגלון כחול-לבן בזירה הסוערת הזו. לכאורה מה לנו, לישראל הקטנה, בזירת הענקים? ובכלל, עד כמה הסיפור הסביבתי העולמי הזה רלבנטי מבחינתנו? אך מבט קצר סביב מוחק את סימני השאלה. הרוח הגדולה הזו מביאה עמה הזדמנויות פז, חסרות תקדים, לישראל – אם רק נדע לתפוס אותן ולא נחמיץ את הרגע.
כל מי שעיניו בראשו כבר יודע שאי-התאמה של ישראל למגמות העולמיות פירושה מכה אנושה למשק הישראלי. אנחנו כלכלה מוטת יצוא, וחברה ישראלית שלא תשכיל להפנים את המהפיכה הירוקה תתקשה להתמודד בשוק העולמי. במילים פשוטות: קשה יותר ויותר למכור בעולם מוצרים לא-ירוקים. ככל שנקדים לאמץ התנהלות סביבתית, ככל שהממשלה תעודד זאת, המשק הישראלי יהיה מוכן יותר לאתגר הכלכלי העולמי של השנים הבאות. אם נתעורר מאוחר מדי, העסק יהיה הרבה יותר יקר. לכולנו.
מי שכבר פועל במרץ בעולם החדש הזה הן שלל חברות ישראליות בתחומי הגרין-טק או הקלין-טק: אנרגיות שמש ורוח, גלים או גיאותרמיה, פיתוחים חדשניים לחיסכון בחשמל, שיטות בניה ירוקות ועוד ועוד. הרבה לפני הממשלה, שמדשדשת מאחור באופן מביך, השכילו החברות הללו להבין את הפוטנציאל העסקי האדיר הטמון בתחום הסביבתי. חלק מאותן חברות הן מהמובילות בעולם, אלא שאפילו הן יתקשו להתפתח או שיתקשו להמשיך להיות ישראליות אם בישראל לא יהיה יישום של הטכנולוגיות הללו.
חוות ניסוי סולארית בקבוצת יבנה (צילום: רויטרס)
הדוגמא הזועקת ביותר היא זו של אנרגיית השמש. לכולנו הרי יש דוד שמש על הגג ואנו מודעים כבר שנים לאפשרות של ניצול אנרגיית השמש. ואכן חברה ישראלית משובחת, "סולל", בונה כיום את התחנה הסולארית הגדולה בעולם. לא, לא בישראל למרבה הצער. בקליפורניה. מה אחוז החשמל המופק בישראל ממקורות נקיים, מתחדשים? פחות מחצי אחוז. ישראל שטופת השמש ממשיכה לזלול לתיאבון נפט ופחם.
אגב, "סולל" נרכשה לאחרונה על-ידי "סימנס" הגרמנית, כי באירופה כבר מבינים מזמן איפה העתיד. אם גם אנחנו נבין זאת, הכלכלה הירוקה עשויה להיות תוך שנים ספורות הקטר הכלכלי של ישראל.
למה לסמוך על זרים הפכפכים?
מהפך כזה יהיה בעל השלכות דרמטיות. משק האנרגיה בישראל נשען על גורמים זרים, חלקם הפכפכים. כולנו יודעים באיזה אזור אנחנו נמצאים ומה משמעות התלות שלנו בייבוא נפט, פחם, וגז מבחינה מדינית וגם ביטחונית. ככל שנעבור התייעלות אנרגטית ונייצר יותר חשמל ממקורות מתחדשים, עצמיים, נחזק את העצמאות האנרגטית שלנו.
את הרווח הישיר, הבולט ביותר, מצמצום פליטת הגזים עקב שריפת נפט ופחם, נרגיש באופן מיידי בריאות שלנו. כך למשל אם תוקם תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון, כפי שמתכננת חברת חשמל, תעלה פליטת גזי החממה של ישראל ב-15 אחוז. לא הרבה מבחינת העולם אבל המון מבחינת האסטמה, הסרטן, ומחלות הלב של תושבי האזור.
הפחתת הזיהום היא אינטרס לאומי מהמעלה הראשונה. אם נפחית פליטות ממכוניות, הודות למעבר לתחבורה ציבורית מתוחכמת ונקייה, אלפים בגוש דן, בעיקר ילדים וקשישים, יוכלו להתחיל לנשום. ולא רק זאת: אם רק נוכל להפחית את התלות במכונית לטובת פתרונות יעילים וזולים שמקובלים בכל העולם, גם נקטין בשיעור ניכר את תאונות הדרכים - מלאך המוות הגדול של ישראל.
באנו לקופנהגן כדי ללמוד מהעולם ולהציג לו את הקול הסביבתי של ישראל, שזוכה כאן להערכה רבה. דווקא בארץ נתקלת הברית הזו שלנו - של מומחים, נבחרי ציבור, פעילים חברתיים, ויזמים עסקיים - בחומה בצורה של אטימות ממשלתית. יוזמות החקיקה של חברי הכנסת הסביבתיים נתקלות בבירוקרטיה פקידותית מתישה.
אך קופנהגן, למרות כל הקשיים, מחזקת את האופטימיות. המשרד להגנת הסביבה משנה כיוון, והנשיא פרס כבר משתוקק לתרגם את החזון הסביבתי לביצועיזם ישראלי. עכשיו צריכה הממשלה, ובמיוחד ראש הממשלה להביט אל העולם, לחבור אל הכנסת, ולהתחיל לנסוע. האור ירוק.