עונת השביתות: מה עובר על עופר עיני?

חודשיים סוערים עברו עלינו. אחרי שנתיים של יובש חדגוני, נקלעה המדינה לסופה רועשת. הכוונה איננה רק למזג האוויר, שכידוע, "הפגיז" אותנו בגשם אחרי בצורת ארוכה, אלא גם ליחסי העבודה במשק. החודשים נובמבר-דצמבר 2009 הביאו עימם גל שביתות, לאחר שנתיים שהיו מהשקטות בתולדות שוק העבודה.

יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, שנכנס לתפקידו ברעש רב והשבית את המשק שלוש פעמים בשנים 2006-2007, חתם באפריל 2008 עם שר האוצר הקודם, רוני בר-און, על התחייבות לשקט תעשייתי למשך שנתיים - ועמד במילתו. לפי נתוני משרד התמ"ת פרצו ב-2008 רק 11 שביתות באישור ההסתדרות והשנה - כמעט אף אחת.

ההסתדרות עשתה השנה הרבה כדי למנוע סגירת מפעלים ופיטורי עובדים בגלל המשבר הכלכלי, וסייעה לעובדים בדרכים אחרות - אבל העימותים עם המעסיקים נדמו.

אלא שמאז תחילת נובמבר נפלו עלינו, בבת אחת, חמש שביתות גדולות במגזר הציבורי: עובדי המינהל בקופת חולים כללית שבתו שבוע, וגרמו לאנדרלמוסיה בבתי החולים של הקופה ולפגיעה קשה בחולים; הקלדניות בבתי המשפט שבתו במשך כחודש; עובדי שירות התעסוקה שובתים מאז יום שלישי; עובדי רשות המים שובתים כבר שלושה שבועות; וגם עובדי הביטוח הלאומי קיימו עיצומים.

לאלה הצטרפו אינספור סכסוכי עבודה חדשים שהוכרזו ברשויות שונות, ולכמה דרמות שהתחוללו בארגונים שעובדיהם התאגדו לאחרונה בהסתדרות, כמו חברת הדלק סונול, רשת השיווק שפע או ההוסטל לקשישים "לב השרון", שעובדיהם איימו בשביתה לאחר שההנהלה ניסתה להתנכל למייסד הוועד.

חשוב להדגיש: השביתות והסכסוכים נולדו מהשטח. מדובר במאבקים של עובדים מוחלשים וקשי יום ולא בעובדי הנמלים וחברת החשמל (שגם הם ריעננו לאחרונה את האיום הקבוע בעיצומים). השביתות פרצו לאחר שהעובדים ניסו, לשווא, להידבר עם ההנהלה, ולחצו על ההסתדרות לפתוח בשביתה - ולא להיפך.

אבל המציאות הזאת נמשכת כבר זמן רב. מה "קפץ" על ההסתדרות דווקא עכשיו? מדוע שביתת הקלדניות פרצה דווקא בנובמבר ולא בספטמבר, למשל, והשביתה בקופ"ח - בנובמבר ולא בפברואר?

לסכסוכים מצטרף איום גדול יותר שעיני שלף לאחרונה. בנאום שנשא בוועידת "כלכליסט" הזכיר עיני לשר האוצר, יובל שטייניץ, כי "הסכמי השקט התעשייתי במשק מסתיימים ב-1 בינואר, ולרוב העובדים במשק עדיין אין הסכמי שכר חדשים". הנאום, שהתפרש כאיום סמוי בשביתה כללית במשק, עורר סערה, שעיני לא ממש ניסה להרגיע.

ואכן, השנתיים האחרונות לא היו זמן אידיאלי לשביתות: המשק נמצא על סף מיתון, רבבות עובדים פוטרו ומפעלים נמצאו בסכנת קריסה. אבל אם אסור לשבות בזמן משבר כלכלי, מדוע שובתים עכשיו, ואם מותר, מדוע נשמר השקט עד כה?

למה דווקא עכשיו (1)? כי הגיעו מים עד נפש

בוועדים בשטח טוענים שעיתוי השביתות לא הוכתב מההסתדרות. "העיתוי לשביתה שלנו הגיע מהשטח", אומרת שמחה חדד, יו"ר ועד הקלדניות, "ההסתדרות לא יזמה, היא הגיבה. היא לא לבד בתמונה, וגם אני לא. יש לי מאות עובדות על סף שבירה, שלפני השביתה הן הרגישו שאם ימשיכו להתעלם מהן, הן יישברו ופשוט לא יגיעו יותר לעבודה".

"תחשוב שאתה עובר ליד המכולת עם הבת שלך, והיא מבקשת ממך לקנות לה במבה ואתה לא יכול. אפשר להמשיך ככה? בשלב מסויים, אריאל יעקובי (מזכיר הסתדרות עובדי המדינה, ת.ג.) הבין שהוא חייב לאשר את השביתה, כי אני כבר לא צריכה אותו. תהיה שביתה איתו או בלעדיו".

אריאלי ידע שמצבכן רע ושצריך לעזור לכן בדחיפות כבר באוגוסט, ובכל זאת, הוא אישר לכן לשבות רק עכשיו. מדוע?

"זה לא אריאלי נתן את האות ולא עופר עיני, זה אנחנו".

ראשי ועדים אחרים מציירים תמונה דומה לזאת שמציגה חדד. אם להסתמך עליהם, הרי שמבול השביתות הוא צירוף מקרים - שנובע מכך שבמספר מקומות שונים בו זמנית נקעה נפשם של העובדים מהעוול המתמשך. ולמרות כל זאת, כולם המתינו לאישור ההסתדרות, וקיבלו אותו רק בנובמבר. מדוע?

למה דווקא עכשיו (2)? בגלל הפוליטיקה

יריביו הפוליטיים של עיני מייחסים את גל השביתות - כמו את כל מה שעיני עושה - לאינטרסים הפוליטיים שלו. במהלך המו"מ הסבוך שניהלו עם ההסתדרות בעניין הקלדניות וקופת החולים, הצהירו מקורבי שר האוצר, יובל שטייניץ, כי עיני מתסיס את המשק כדי לקדם את מה שלטענתם הוא היעד האסטרטגי שלו - השתלטות על מפלגת העבודה. עיני זיהה, לטעתם, חולשה אצל יו"ר המפלגה, אהוד ברק, ומנסה לרכוש אהדה בקרב הוועדים כדי לנצל את ההזדמנות לתפוש את מקומו. 

קודמו של שטייניץ בתפקיד, רוני בר-און, אומר דברים דומים. "עיני פועל באופן מחזורי", אומר בר-און ל-ynet, "הוא חייב להישאר כל הזמן במודעות הציבורית, ובשביל זה, מפעם לפעם, צריך להשתמש בכלים שברשותו ולהתסיס את המשק".

בר-און דווקא אינו סבור שעיני רוצה להפוך ליו"ר העבודה. "עיני הוא כיום השליט של המפלגה בפועל", טוען בר-און, "ביבי נפגש אתו לפני הבחירות עוד לפני שנפגש עם ברק, כדי לגבש קואליציה. בשביל מה לעיני להיות היו"ר הרשמי? מה הוא צריך צרות? מה עדיף, להיות יו"ר העבודה או יו"ר ההסתדרות ואחד האנשים הכי חזקים במשק?"

אז למה הוא נזכר דווקא עכשיו? מדוע הוא לא רצה להיות במודעות הציבורית לפני שנה?

"הוא עשה את זה באמצעים אחרים. כשהתחיל המשבר הכלכלי, עיני ושותפו, שרגא ברוש, הופיעו בכל מקום והילכו עלינו אימים. הם הצהירו שעשרות מפעלים יתרסקו ושמאות אלפים יפוטרו, שהבורסה תמשיך לרדת וכולם ימשכו את קופות הגמל שלהם. אחרי שהתברר שיכולת הניבוי שלו מוגבלת, הוא שינה טקטיקה. אני גם לא ראיתי הישגים גדולים מעסקת החבילה, לא למשק ולא לעובדים. אז הוא מתסיס".

גם יריב אחר של עיני, ליאון מורוזובסקי - יו"ר הסתדרות הפקידים לשעבר, שהודח מההסתדרות לאחר שניסה לפלג אותה, אומר: "כל מה שעיני עושה זה בשביל האינטרסים הפוליטיים שלו. ההסתדרות הפכה לארגון של איש אחד, צנטרליסטי לגמרי, והמאבקים שלה מיועדים להאדיר את שמו של עיני בתקשורת בשביל לחזק אותו במפלגה. אם הוא מעלה פרופיל - סימן שיועצי התקשורת מרגישים שהוא לא נכח מספיק בתודעה הציבורית כדי לנצח בפריימריז הבאים".

אין ספק שעיני הוא פוליטיקאי, וככזה - יש לו לפחות אינטרס פוליטי אחד, ידוע ולגיטימי: הוא חייב להוכיח לבוחריו שהם מקבלים תמורה על דמי החבר שהם משלמים להסתדרות. אבל בין אם תפקיד יו"ר ההסתדרות הוא פסגת שאיפותיו ובין אם הוא שואף גבוה יותר, האינטרסים הפוליטיים אינם מסבירים מדוע הוא העלה פרופיל דווקא בתקופה האחרונה.

פוליטיקה היא תחרות ריצה למרחקים קצרים, ובאופק הקרוב אין בחירות לראשות ההסתדרות, העבודה או המדינה. אנחנו נשארים, איפוא, עם אותה שאלה: למה דווקא עכשיו?

למה דווקא עכשיו (3)? בגלל "כוח לעובדים"

בשיחות שקטות עם ראשי ועדים - גם כאלה המאוגדים בהסתדרות - הם טוענים שהנהגת ההסתדרות נמצאת בלחץ מאחר ונתקלה, לראשונה מזה עשרות שנים, בתחרות אמיתית על ייצוג העובדים - מצד ארגון "כוח לעובדים" הצעיר והתוסס שנוסד לפני כשלוש שנים. נראה שככל שהארגון מגדיל את פעילותו, דואגת ההסתדרות להישאר כמה צעדים לפניו: "כוח לעובדים" ארגן עד כה 3,000 עובדים - וגם ההסתדרות החלה שוב להרחיב את שורותיה, וארגנה 30 אלף.

"כוח לעובדים" עורר השנה לא מעט סכסוכים ושביתות - באוניברסיטה הפתוחה, במרפאות האלטרנטיביות של קופ"ח כללית, במפעל אקרשטיין, ועוד. האם ההסתדרות התעוררה בעקבותיו? "היה שלב במשא ומתן שאמרנו לעסקנים: אם אתם לא מאשרים לנו לשבות, אנחנו עוברים ל"כוח לעובדים", ורק אז הם התעוררו", טוען אחד מראשי הוועדים.

"ההסתדרות אכן החלה לגלות לאחרונה פעלתנות", אומרת בטי בנבנישתי, פעילה בכירה ב"כוח לעובדים", "יש לזה הרבה סיבות: הלחץ של העובדים הממורמרים מהשטח, האינטרסים הפוליטיים של עיני - שהם לגיטימיים. עם זאת, אין לי ספק שהנוכחות הגוברת שלנו בשוק העבודה גורמת גם להסתדרות לעשות יותר. ואני בהחלט מברכת על כך". 

למה דווקא עכשיו (4)? סיבות אישיות

אבל ייתכן שיש לתעלומה פיתרון טריוויאלי בהרבה. עיני, הוא, כידוע, קודם כל בן-אדם, ובהחלט ייתכן שפעילותו מושפעת גם מחייו האישיים. עיני (51) עבר השנה ניתוח רפואי מסובך ויצא ממנו בריא ושלם - אבל נזקק להחלמה.

"עופר עבר תקופה קשה", אומר פוליטיקאי ממפלגת העבודה המקורב לעיני, "והבעיה עם זה היא שההסתדרות הפכה לארגון של איש אחד. כשעופר לא מתפקד, גם ההסתדרות לא, וזה מה שקרה, באופן חלקי, בשנה וחצי האחרונות - כל פעם מסיבה אחרת".

"כשפרי גליל ועוף העמק היו בצרות, עיני עזב את הכל ופעל במרץ, כי זה בנשמתו. אחר כך הורכבה ממשלה, והוא היה עסוק עד מעל הראש בניהול המו"מ הקואליציוני בפועל באמצעות עסקת החבילה. אחר כך הגיעו הבעיות האישיות. ובסופו של דבר, יותר משנה הוא לא היה מעורב במה שנוגע לשוטף, לעובדים הקטנים בשטח, שרוצים שההסתדרות תגבה אותם במאבקים שלהם. כעת, כשהוא התאושש מהבעיות הפרטיות, הוא רוצה להראות: I am back in town".

"אני לא יודע אם עופר מתכוון להיות יו"ר מפלגת העבודה", מוסיף אותו גורם פוליטי, "והאמת היא שאף אחד לא יודע. אבל אני משוכנע שזאת לא הסיבה שהוא עושה שביתות. הרי אין עכשיו שום פריימריז בדרך, אז למה לרוץ? אם יהיה פריימריז ב-2011, אף אחד לא יזכור שביתות מ-2009. אני מכיר את עופר טוב. הוא יודע היטב שהוא צריך להוכיח שההסתדרות קיימת כל הזמן, בכל העונות, בכל מצב. כשהוא חלש, היא חלשה. עכשיו, כשהוא שוב חזק, היא מתחזקת שוב, בגדול".

ההסתדרות: "הטענות על מניעיו של עיני הן מדע בדיוני"

עיני עצמו מנסה לשדר אווירת "עסקים כרגיל" ומתייחס בביטול לדיבורים על גל שביתות. עיני סירב להתראיין לכתבה. מההסתדרות נמסר בתגובה: "התיאוריות המובאות בכתבה, כאילו יש ליו"ר ההסתדרות "מניעים נסתרים" בתקופה האחרונה, ולא שיקולים עניניים, הן משעשעות ומצחיקות ומקומן בחוברות של מדע בדיוני יותר מאשר באתר אינטרנט מכובד ורציני כמו ynet".

"הסכסוכים והשביתות היו מועטות בשנתיים האחרונות כתוצאה ממדיניות ההידברות שבה נוקט יו"ר ההסתדרות מאז תחילת כהונתו. ובכל זאת, המאבקים שניהלה ההסתדרות פרוסים בצורה כמעט שווה, על פני כל השנתיים האחרונות, ואינם גחמה של החודשים האחרונים, כפי שהדברים מוצגים בכתבה. לכן, ההנחה עליה נשענת הכתבה לפיה 'נזכרו בהסתדרות רק עתה במאבקים' הינה מופרכת ואין לה שום אחיזה במציאות. השביתות המעטות שננקטו, הן בשנתיים האחרונות והן בחודשים האחרונים, הן משיקולים ענייניים בלבד והן פועל יוצא של סירוב מצד משרד האוצר או מעסיק פרטי כזה או אחר לנהל מו"מ עם העובדים שיניב תוצאות".