כשההנהלה והוועד נאלצים "לישון על זה" - ביחד

זוכרים את שיטת "אוהל הסיירים" מהצבא? כאשר שני חיילים בטירונות רבים ביניהם, שולח אותם סמל המחלקה להקים אוהל סיירים ולהעביר בו יחדיו את כל הלילה. הנחת העבודה היא שעד הבוקר, בלית ברירה, ומעצם הקרבה שנכפתה עליהם, הם ימצאו כבר את הדרך להסתדר. מי שמכיר את השיטה הזו, יודע שכמעט תמיד היא עובדת. איך הסיפור הזה מתקשר לעובדי רשת בתי הקפה קופי-בין, דיילי האוויר בישראייר, עובדי חברת הקייטרינג שפע, ולאחרונה מתדלקי ומנהלי תחנות הדלק של סונול?

• עוד בערוץ הקריירה
  

מדובר בעובדים אשר בשנה האחרונה נטלו יוזמה והחליטו להתארגן. הם מצטרפים לגל של התארגנויות עובדים חדשות בישראל. אם לפני שנתיים ושלוש חשנו בניצנים של שינוי, נדמה שהיום אפשר לדבר על תופעה של ממש ביחסי העבודה בישראל. מי שעיניו בראשו, ומי שידו על דופק יחסי העבודה בישראל יכול כבר לדעת – המדובר בשינוי מגמה אמיתי.

מי שמלווה התארגנויות אלה יכול להעיד כי בהרבה מקרים מדובר בעובדים צעירים יחסית ובמגזרים שבאופן מסורתי לא היו מאורגנים מעולם. ניתן להציע הסברים רבים ומגוונים לעניין זה – משינוי תפיסות בעולם המערבי, דרך השלכות המשבר הכלכלי שהכה בעוצמה והביא לחשיבה מחודשת על ערכי היסוד של הכלכלה והחברה, ועבור בשינוי ערכי בחברה הישראלית.

כחלק משינוי מגמה זה נולדה השנה בישראל נורמה משפטית חדשה, היא החובה לנהל מו"מ קיבוצי בהתארגנות ראשונית. התארגנויות העובדים בישראל היו מלוות תמיד בויכוח משפטי ער בין נציגי העובדים מזה ובין נציגי המעבידים מזה, שעיקרו בשאלה האם קיומה של ההתארגנות הראשונית מחייב את המעביד לנהל מו"מ עם העובדים הדורשים לחתום על הסכם קיבוצי. העמדה הקיצונית הייתה כי למעביד שמורה הזכות הבלעדית להחליט האם ברצונו לנהל מו"מ עם העובדים אם לאו. במרבית התארגנויות העובדים, עיקר המאבק הארגוני והמשפטי היה סביב שאלת זו ומעבידים רבים סירבו כלל לשבת ולדבר עם נציגי העובדים. כך היה למשל בחברת האוטובוסים מטרודן בב"ש, כאשר למרות שביתה בת חמישה חודשים של הנהגים, נכשל בפועל המאבק בשל סירוב עיקש של ההנהלה להתחיל כלל במו"מ עם העובדים.

על המעסיק לנהל מו"מ עם הוועד

אלא שבחצי השנה האחרונה נפל דבר, והויכוח הוכרע. במסגרת תיקוני החקיקה שנעשו כחלק מעסקת החבילה במשק בחודש יולי, תוקן תיקון 8 לחוק הסכמים קיבוציים. תיקון זה קובע כי כאשר קמה התארגנות עובדים ראשונית, מוטלת חובה על המעביד לנהל מו"מ על דרישת העובדים להסדרת תנאי עבודתם בהסכם קיבוצי. יש לשים לב – תיקון החוק קובע חובה לנהל מו"מ קיבוצי כאמור, אך נקבע בו מפורשות כי אין חובה להגיע בתום המו"מ להסכם קיבוצי. במקביל, פסק אף בית הדין הארצי לעבודה, הכרעה משפטית זהה.

חובת ניהול המו"מ הראשוני עוגנה אפוא בחקיקה ובפסיקה, וכאן חוזרים אנחנו לסיפור על אוהל הסיירים. גם כיום ניתן לנהל מאבק ולכופף ידיים, אולם החוק מחייב כיום להעביר לילה באוהל הסיירים לפני שממשיכים לריב. השינוי האמיתי נובע מתוך ההבנה הפשוטה, שכאשר באמת יושבים ומדברים לגופו של עניין, בדרך כלל מוצאים את עמק השווה. קודם צריך לשבת ולדבר, ורק אחרי זה, אם בכלל, מותר לריב. חובת המו"מ הקיבוצי אולי לא תמיד תביא להסכם, אבל הסיכוי להגיע להסכמות בתוך האוהל הוא ממשי.

הכותב הוא היועץ המשפטי של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הכללית.