דיווח מיוחד מהאיטי: אפילו הממשלה יושבת ובוהה

אנחנו מכירים את התמונות האלה מהמלחמות: בתים שגגותיהם קורסים אל תוך האדמה, פליטים שהולכים לאיטם, משפחות משפחות, מיטלטליהם על ראשיהם ואימה בפניהם. גם את הריח אנחנו מכירים - ריח מתוק, מבחיל, של גופות שנרקבו תחת ההריסות.

רעש האדמה בהאיטי - כל העדכונים ב-ynet:

• המשלחת הישראלית נחתה בהאיטי
• האו"ם: חייבים 550 מיליון דולר
• נס: פעוט חולץ אחרי 3 ימים
• אות חיים מבתו של אייבי נתן
• שגריר ישראל בהאיטי: הכל הרוס
  

אבל רק במלחמות עולם, בלונדון, בטוקיו או בברלין, ראו הרס ואובדן בקנה מידה כזה. פורט-או-פרינס, עיר שהקיבולת האמיתית שלה היא חצי מיליון נפש וחיים בה בפועל כשלושה מיליון, נראית כאילו כוח עליון פרס אותה לפרוסות, כמו עוגה. בית אחד נהרס עד היסוד בעוד שהבית לידו נפגע רק בשוליים. שכונה אחת נעלמה והשכונה שלידה נשארה כפי שהיא. הגורל לא הפלה בין עניים לעניים-פחות. המכה היתה עיוורת.  

האיטי היא הענייה במדינות חצי הכדור המערבי, ואחת מעשר המדינות העניות ביותר בעולם. 70 אחוז מהאוכלוסייה מרוויחה פחות משני דולר ליום. יש לה מסורת ארוכת שנים של שלטון עריץ, מושחת ובעיקר בלתי-יעיל.  

מדינה בלי כתובת. ההרס בפורט-או-פרינס (צילום: AFP)

ממשלת האיטי לא קיימת למעשה במאמץ הבינלאומי להתמודד עם האסון. עובדת בכירה בארגון סיוע בינלאומי תיארה באוזניי את תגובת הממשלה המקומית כ"הלם". "הם יושבים ובוהים, לא מציעים דבר". הערה דומה היתה לה על שלטונות הרפובליקה הדומיניקנית השכנה, שלא נפגעה באסון. לא מהם תבוא הישועה.

תושבי פורט-או-פרינס התעוררו גם היום לעוד רעידת אדמה. הפעם זה נגמר בלי נזק, אבל הטראומה חזרה. "עמדתי בביתי במשך דקות, כשכל גופי רועד", סיפר הנהג שהוביל אותי אל מרכז העיר. "אני לא יודע מה אעשה כשתגיע הרעידה הבאה".

• דיווח נרחב של נחום ברנע ממוקד האסון - ביום ראשון ב"ידיעות אחרונות"