אחרי הגירושין: מי מחליט על הילדים?

"שמונה ימים לפני תחילת שנת הלימודים, בשיחה אקראית שניהלתי איתה, היא אמרה לי 'החלטנו לעבור בית ספר'", מספר א' (השם המלא שמור במערכת), אב לילד בכיתה ה', גרוש מזה 5 שנים. "שאלתי אותה 'מי החליט?', הפריע לי שהוא עובר בית ספר כשנותרו לו שנתיים לסיימו וגם שהיא לא שיתפה אותי בהחלטה. גרושתי עברה לאזור אחר בעיר שנתיים לפני כן והחליטה שהנסיעות קשות לה. היא ענתה לי 'הילד ואני'. שאלתי 'ומה איתי?' והיא ענתה 'זה בכלל לא לדיון. זה סגור, נעול'.

אנחנו מתחתנים, מולידים ילדים, נתקלים בחילוקי דעות פה ושם, אבל ברור לנו שהאחריות לילדנו היא משותפת ושההחלטות החשובות מתקבלות יחדיו. מה קורה כאשר מתגרשים? מה אומר החוק והאם הוא נאכף בפועל?

"אמא ביקשה שלא אספר לך"

לטענת א', כשפגש למחרת את ילדו הוא סיפר לו שלא רצה לעבור בית ספר ושאמא שכנעה אותו שיהיה בסדר ואמרה שצריך לעזור לאמא. א', שפגש עד אז את הילד על בסיס כמעט יומיומי ומגדיר את היחסים עימו קרובים מאוד, שאל למה הילד לא סיפר לו על ההתלבטות והילד ענה "אמא ביקשה שלא אספר לך".

"ההסדר המקובל המופיע במשפחות גרושות הוא שיש הורה אחד הנקבע כהורה המשמורן ואחר שמוענקים לו הסדרי ראייה עם הילדים. כך נראים מרבית ההסכמים ומרבית פסקי הדין", מסבירה עו"ד יהודית מייזלס, מומחית בדיני משפחה. "על פי החוק, שני ההורים נותרים תמיד האפוטרופוסים של הילדים. הכוונה הינה בעצם לסמכות של שני ההורים לקיים יחד החלטות מהותיות הנוגעות לגידול הילדים, לרבות קביעת מקום מגורים, חינוך, בריאות ודת. הכוונה היא שזה יהיה בהחלטות המהותיות ולא שעל כל הליכה לרופא יתפתח ריב. המציאות בפועל מראה שהמשמורן לא תמיד מקפיד לשתף את ההורה האחר בכל ההחלטות הללו".

"הייתי רוצה לחשוב שזה אחד התפקידים של עורך הדין וכמובן של השופטים, אבל את צודקת שהורים לא בהכרח יודעים את זה. כל המודעות לנושא הזה עולה בשנים האחרונות וכיום ישנו סעיף שרובנו מקפידים לכתוב בהסכם הגירושין והוא ששני ההורים ימשיכו לשמש אפוטרופוסים משותפים על ילדיהם.

"לדעתי, תפקיד עוה"ד הוא להכניס לתוך ההסכם משפטים כמו שכל ההחלטות הנוגעות לחינוך ומקום מגורים אמורות להתקבל במשותף. זוהי דרך להסביר להורים איך הם אמורים להמשיך ולהתנהל בהורות גם לאחר הגירושין. הבעיה היא שלא תמיד הגורמים בשטח, כמו מנהל בית ספר או מנהל קייטנה, מכירים את החוק ואז כשההורה המשמורן מראה צו משמורת על הילד, זה מספיק על מנת לרשום אותו, למרות שזו אינה לשון החוק. מהניסיון שלי זה קורה פעמים רבות. יש פער בין מה שקורה בשטח לבין מה שכתוב בחוק".

זכויות יתר למשמורן?

"מאות פניות הגיעו אל עמותת 'הורות שווה' ואלי באופן אישי בשנת 2009". אומר גיא רווה, חבר הנהלת ועד 'הורות שווה', עמותה העוסקת בקידום חלוקת האחריות ההורית המשותפת. "רובן בסופו של דבר עסקו בשאלה זו. פניות אלו בעצם משקפות את המציאות ואת ההשקפה החברתית הקיימת כיום אצל מרבית הזוגות הגרושים ואצל אותם גופים כגון בית ספר וקופות חולים, הנמצאים בקשר ישיר עם ההורים הגרושים".

רווה טוען כי שופטי בתי המשפט לענייני משפחה מאמינים כנראה שהחוק מקוים, מתוך ההנחה שאם לא, ההורה הנפגע היה תובע את זכותו הבסיסית. "אך מרבית ההורים הגרושים והציבור חושבים שלהורה המוגדר משמורן יחיד יש זכויות יתר המוקנות לו בחוק, ולא כך הוא. הבעיה היא שמלבד השופטים שיושבים באותו הר גבוה, מרבית הציבור פשוט לא יודע וגם לא מסבירים לו שזהו החוק. לצערי, גם לא כל המגשרים ועורכי הדין מבינים סוגיה סבוכה זו ומכך, די הגיוני שגם מרבית הציבור עצמו מאמין בטעות שלהורה המוגדר משמורן יחיד יש זכויות יתר בהחלטות לגבי הקטין".

כלומר, על פי החוק, קביעת המשמורן אינה מקנה לו זכות לקבל לבד החלטות עקרוניות הנוגעות לילד. משמורן יחיד או משמורן משותף בהקשר זה, זכויותיהם זהות.

"טובת הקטין היא בדיוק מה שמוגדר כיום בחוק", אומר רווה. "והיא ששני ההורים יהיו מעורבים בחיי ילדם ושכל החלטה תתקבל במשותף. ההורים יכולים כמובן להחליט ביניהם שבנושא מסוים הורה אחד אחראי באופן בלעדי, אך כל עוד אין ביניהם סיכום על כך, ברירת המחדל היא החלטה משותפת. חוק חזקת גיל הרך אומר שבאי הסכמה הילד יהיה אצל האמא עד גיל 6. בשורה התחתונה זה אומר שלאבות כמוני לוקחים לאט לאט עוד נתח ועוד נתח מהאבהות שלהם".

 "מהיום שהוא נולד אני דומיננטי מאוד בגידול שלו". צילום אילוסטרציה: index open

כמו 'אל תגנוב'

"יש חוקים של 'אל תגנוב ואל תרצח' שהם חוקים ברורים", ממשיך רווה. "ואילו בחוק הזה קיימת זליגה. אבות מהזן החדש שרוצים להיות שותפים בכל דבר, מתמודדים מול מציאות אחרת ומרגישים שפשוט לוקחים להם את האבהות".

"מבחינתנו זה ממש עינוי", מוסיף א'. "זה נורא ואיום. אני לא רוצה לתאר למה זה גורר. ההשפלה הזו והיחס הזה ממש מגדירים אותנו כלא נחוצים, ככספומט וזהו. אף אחד לא הסביר לי את הנושא הזה. למדתי אותו על בשרי. עד אותו שלב שהיא החליטה להעביר אותו בית ספר הוא היה מגיע אלי בצהריים, הייתה מחכה לו ארוחה במקרר, הוא היה אוכל, משחק ונפגש עם חברים עד שהייתי חוזר או עד שהיא אספה אותו משם.

"אני אבא מאוד מעורב ומהיום שהוא נולד אני דומיננטי מאוד בגידול שלו. היא כנראה הפסיקה לאהוב את זה ואולי היא הרגישה שזה על חשבונה. אני חושב שהיא פחדה שבאיזשהו שלב הוא יבחר להיות איתי. היא אמרה לילד: 'אתה תהיה ילד כמו כל הילדים הגרושים' ולי היא אמרה 'אתה תהיה אבא רגיל'. הפירוש שלי הוא שהיא מתכוונת לאבות גרושים שבקושי רואים את הילדים שלהם".

"גם על המשמורת לא נלחמתי, למרות שרציתי וביקשתי. אמרתי לעצמי שלא חשוב מה כתוב. לא רציתי להילחם על גבו. בשמונה ימים שהיו לי לפני תחילת הלימודים שקלתי לבקש שלא יקבלו אותו עד שיתברר העניין, אבל במקום זה דיברתי עם החבר שלה, עם אמא שלה, עם החברות וכמובן איתה. לא הוצאתי צו מניעה כי זה היה גורם לכך שהילד לא היה מתחיל את שנת הלימודים כמו כולם. לא רציתי שהמלחמה הזו תהיה על גבו. כיום אני מצטער על כך כי בסוף היא גררה אותי לבית משפט מתוך כוונה לצמצם את הסדרי הראייה שלי".

"במקרה כזה בית המשפט יכריע", מייזלס מציינת כי ההכרעה עלולה לקחת זמן. בתיק בו טיפלה למשל על מעבר אם מאילת למרכז הארץ, בו הוגשה התנגדות של האב, כל הדיון עד סופו ארך שנתיים וחצי. אין ספק שלקייטנה הילד הזה לא יספיק להגיע.

"אני מכירה סכסוך שנסב סביב השאלה אם לתת לילד ריטלין או לא. במקרה אחר ילדה נכנסה למצוקה נפשית ואמה לקחה אותה לפסיכיאטר שנתן לה כדורים אנטי דיכאוניים. האב לא ידע על כך וכשנודע לו, הוא התנגד. במקרה אחר, הייתה הכרעה על סכסוך בין הורים לגבי השאלה אם להעניק לביתם טיפול פסיכולוגי. בית המשפט הגיע להכרעה והוחלט שהילדה אינה זקוקה לטיפול. הכרעה מעניינת תהיה גם במקרה של אם יהודיה ואב נוצרי שיש ביניהם מחלוקת בשאלה אם לערוך ברית מילה לבנם. בנושאי דת, ישנם פסקי דין שמגיעים גם למאבק בין בית דין רבני לבית דין לענייני משפחה. במקרה כזה ידון בתיק מי שמגיע אליו ראשון. זה חלק ממרוץ הסמכויות".

"זה חלק מהשינוי. אם פעם היו מבקשים את ההורה לשתף בהחלטה וכשלא עשה כך, בגלל טלטלת הילד, היו מוותרים, כיום, כחלק מהמגמה להכיר בזכות של שני ההורים, יותר ויותר בתי משפט יקפידו בנקודה זו. אם הילד למשל עובר למקום המרוחק פיזית, כך שלא יתאפשר קשר סביר, בתי המשפט יראו בכך פגיעה בזכויות הילד. במקרה של טלטלה יבדקו מהם הנזקים בשני המקרים ויחליטו מה גרוע יותר.

"יש בהתנהלות הזו גם הרתעה להמשך. עורכי דין נותנים עצות לפי הפסיקה. אם לקוח ישאל אם כדאי לו לעבור ונדע שבתי משפט ממליצים להחזיר במקרה כזה, נמליץ לו לא לעשות את הצעד הזה. כלומר יש פה אפקט מחנך".