אסון כבד בהאיטי, אסון קל בארה"ב, ומה אצלנו?
את הזוועה בהאיטי ניתן היה למנוע: ב-1987 אירעה בקליפורניה רעידת אדמה בעוצמה דומה, אבל רק 67 אנשים נהרגו, בעיקר בגלל בנייה טובה יותר. ומה יקרה בישראל? המהנדסים בטוחים שלא יקרה כאן אסון בנוסח האיטי, אבל חוששים מהרג המוני
| קליפורניה, 1989: יצאו בזול |  | טורקיה, 1999: בית נחרב ליד בית ששרד | | האיטי: "בנו בלי שום תכנון" | | ישראל לא תהיה האיטי, אבל... |
רעידת האדמה בהאיטי נגרמה מאסון טבע - אבל מימדי הזוועה שהתחוללה במדינה הקאריבית הם תוצאה של כשלים מעשי ידי אדם. בהיסטוריה התרחשו לא מעט רעידות אדמה קשות, ולא כולן גרמו למספר כה גבוה של אנשים לקפח את חייהם, להיפצע או להישאר רעבים וחסרי בית. הסיבה לכך היא העובדה שהאיטי הייתה אחת המדינות העניות והנחשלת ביבשת אמריקה גם לפני הרעש. במדינה מתוקנת יותר, היו נפגעים פחות אנשים. זאת, גם בגלל תפקודם הלקוי של שירותי החירום ומערכת הבריאות, אבל בעיקר בשל בנייה בלתי מתוכננת שבוצעה בידי אנשים שהיו גם חסרי כל ידע הנדסי.
האיטי נפגעה ברעידת האדמה ברמה של 7 בסולם ריכטר. זהו רעש קשה לפי כל קנה מידה, אך לא חסר תקדים היסטורי. למעשה, רעידות אדמה כאלה מתרחשות מדי שנה, אך מרבית שטחי כדור הארץ נמצאים בים או באזורים שוממים, ולכן איש אינו נפגע מהן. אלא שגם באזורים מאוכלסים היו רעידות כאלה, שלא גרמו לזוועה על כך קשה. בקליפורניה, למשל, אירעה לפני 20 שנה רעידת אדמה בהיקף דומה, שגרמה לנזק קל בלבד. ההשוואה בין המקרים מראה בבירור: אם האיטי הייתה מדינה בארצות הברית, רוב ההרוגים היו כעת בחיים, רוב הפצועים היו בריאים ושלמים, ולרוב הנפגעים היה בית.
וזה מעלה, כמובן, את השאלה: מה היה קורה אילו הרעש היה מתרחש בארץ? ישראל שוכנת סמוך לשקע הסורי-אפריקני, אזור שמועד לרעידות אדמה, וחלק מערי הארץ התמוטטו בעבר ברעידות אדמה קשות. בישראל לא אירעה רעידת אדמה חזקה מזה כ-80 שנה, ודווקא בגלל זה, חלק מהססמולוגים חוששים כי רעש גדול עלול להתרחש כאן בקרוב. על הסקאלה שבין האיטי לארצות הברית, בין חורבן כולל והרג המוני לבין אסון מוגבל שיפגע בקבוצת אנשים מצומצמת, היכן אנחנו נמצאים?
| רעידת אדמה | האיטי, לפי אמדן | סן פרנסיסקו | צפון טורקיה, 1999 | פגיעה עתידית בישראל: להערכת התאחדות הקבלנים | פגיעה עתידית בישראל: ישראל, להערכת מומחים מהטכניון |
| מספר ההרוגים | כ-200 אלף | 67 | 18 אלף, כולל נעדרים | 7,800 | אין לדעת. בין כמה עשרות לאלפים |
| מספר הפצועים | לפחות 200 אלף | 3,757 | 44 אלף | 41 אלף | אין לדעת. בין מאות לרבבות |
| מספר חסרי הבית | יותר ממיליון | 12 אלף | 600 אלף | 150-200 אלף | אין לדעת. בין רבבות למאות אלפים |
ב-17 לאוקטובר 1989 זעה האדמה בסביבות הכרך סן פרנסיסקו. הייתה זו אחת מרעידות האדמה הקשות בתולדות ארה"ב, בעוצמה של 6.9 בסולם ריכטר - 0.1 מתחת לעוצמת הרעש בהאיטי, באזור מאוכלס בצפיפות רבה עוד יותר. רבבות מבנים נפגעו, תקרות התמוטטו, קירות נפלו, עצים קרסו וגורדי שחקים רעדו. מי שהיה שם, לא ישכח את האירוע כל ימי חייו.
אבל בהשוואה למה שקרה בהאיטי, האמריקנים יצאו בזול. 67 אנשים נהרגו - פחות מחצי פרומיל (0.05%) ממספר ההרוגים בהאיטי, שעומד, לפי אמדנים, על כ-200 אלף. 3,757 אנשים נפצעו - 2% ממספר הפצועים בהאיטי, שלפי ההערכות הגיע ל-194 אלף. 12 אלף איש נותרו ללא בית ועברו לבתי מלון או לדיור זמני שסיפקו להם הרשויות, לעומת מיליון איש בהאיטי, שישנים באוהלים, בסוכות, או על המדרכות המזוהמות ברחובות. קליפורניה לא הידרדרה לתוהו-ובוהו ולא נראו בה המראות המחרידים שנראו בהאיטי - מנוסה המונית, פאניקה, שוטרים וכבאים חסרי אונים, ילדים בוכים משוטטים חסרי מטרה ברחובות, רעב, שוד וביזה.
מה הסיבה להבדל? חלק ממנו נעוץ בתפקודן של רשויות החירום ושירותי הבריאות. במספר מכבי האש, השוטרים, הרופאים והאחיות, במהירות הגעתם לשטח, בנכונותם לסכן את חייהם, ובעיקר - באיכות הטיפול הרפואי לנפגעים, התלויה באיכות הציוד ובידע המקצועי שלהם. כל אלה טובים בארה"ב לעין ערוך מבהאיטי. לפי העדויות, הרשויות בהאיטי עמדו מול האסון חסרות אונים, ואילו בארה"ב הן תפקדו פחות או יותר בסדר וחילצו בזמן אלפי לכודים.
לאמריקנים, כמו לתושבי האיטי, אין ביטוח בריאות ממלכתי, אבל במצבי חירום וסכנת חיים הם מובהלים לבתי חולים מודרניים ומטופלים שם היטב. תוחלת החיים הממוצעת בארה"ב היא 78 שנה, לעומת 61 בהאיטי. רוב פצועי הרעש בקליפורניה טופלו ונשארו בחיים, ואילו בהאיטי נשארו אלפי אנשים ללא טיפול - עד שמתו.
התקנים המחמירים הצילו חיי אדם
אבל ההבדל העיקרי שקבע מי לשבט ומי לחסד נעוץ באיכות הבנייה. הרעש בהאיטי החריב מאות אלפי מבנים מן היסוד, לעומת הרעש בקליפורניה, שמוטט רק כמה מאות בניינים. "הבנייה בארה"ב נעשית לפי תקנים מחמירים, שקיימים כבר עשרות שנים ונאכפים בקפדנות", אומר ל-ynet ישראל דוד, סגן יו"ר איגוד המהדנסים לבנייה ותשתיות, "אמריקה היא מאוד מסודרת, אין שם הרבה חוכמות וקומבינות".
"בקליפורניה יש מודעות גבוהה במיוחד לנושא של רעידות אדמה, כיוון שהם יודעים שהם בקו האש. זאת לא הרעידה הראשונה שם ולא האחרונה. זה בא לידי ביטוי ישיר באופי הבנייה, בצורה שבה הכשירו את הקרקע, בחיזוקים שעשו למבנים וביציבות שלהם".
ולמרות כל זאת - מה שנחרט בתודעתם של האמריקנים עצמם היו דווקא הפאשלות שנחשפו באסון והצורך לתקן אותן. "הרשות האמריקנית למניעת אסונות הקימה ועדת חקירה, שבדקה למה היו מבנים שנפגעו, והם הסיקו מסקנות ושינו את התקנים", מציין דוד, "הם גילו, למשל, שמבנים רבים שנפגעו נבנו מפלדה. הם גילו שמבני הפלדה מבוססים על ריתוכים, שנהרסו באופן בלתי הפיך. מאז, בונים שם הרבה פחות מפלדה".
בעולם המערבי נהוג להתלונן, להאשים, לחקור ולא להשלים עם ליקויים. אולי זה מה שגרם לאמריקנים לבנות נכון ולצאת מרעידת האדמה כל כך בזול?
"נכון. מרעידה לרעידה הם משתפרים. בתחילת המאה ה-20' היו שם רעידות שעשו שמות, והם למדו מהניסיון. אני מעריך שברעידה הבאה התוצאות יהיו עוד פחות גרועות".
ב-24 לאוגוסט 1999 פגעה רעידת אדמה באיזמוט שבמחוז קוג'אלי, בצפון-מערב חלקה האסיאתי של טורקיה. הרעש הגיע לעוצמה של 7.4 - גבוה מהרעש בהאיטי - והתפשט לרדיוס של כ-150 קילומטר, עד לאיסטנבול. מיצרי הבוספורוס רעדו גם הם ועוררו גלי צונאמי אימתניים. בעקבות הרעש, פרצו גם שריפות קטלניות.
טורקיה היא מדינה מפותחת בהרבה מהאיטי, אבל הרבה פחות מארצות הברית. קידמה, במקרה של רעידת אדמה, מצילה רכוש וחיי אדם. הרעש בטורקיה הרג כ-18 אלף איש (כולל 17,480 גופות שאותרו ו-505 שהוכרזו כנעדרים). 44 אלף איש נפצעו וכ-600 אלף איש נותרו ללא בית, ונאלצו לבלות את החורף במחנות אוהלים, בקור וברעב. ההרס והחורבן היו בדיחה ליד מה שקרה בהאיטי - אבל קשים לאין ערוך מאשר בקליפורניה.
מוקד הרעש בטורקיה נמצא באזור פחות מאוכלס פחות מאשר בקליפורניה ובהאיטי. אבל 200 מההרוגים ו-3,000 מהפצועים נפגעו באינסנטבול הצפופה - יותר מאשר בסן פרנסיסקו, פחות מאשר בפורט-א-פראנס. הרעש באינסטנבול החריב מפעלים, בתי זיקוק, תחנות כוח ונמלים - מה שכמעט ולא קרה בסן פרנסיסקו. גם הגשר המפואר מעל הבוספורוס נהרס - בניגוד לגשר הזהב של סן פרנסיסקו, שבקושי רעד. אבל הכלכלה של טורקיה לא נהרסה - לעומת כלכלתה הרעועה של האיטי, שנחרבה עד היסוד. כמו האיטי, ובניגוד לארה"ב, נאלצה טורקיה להסתייע במשלחות זרות, כולל משלחת ישראלית, שסייעו בחילוץ, טפלו בפצועים וחילקו מזון וציוד.
האסון הכבד בטורקיה נגרם בעיקר בגלל בנייה לקוייה - כמו בהאיטי. "הייתי בטורקיה אחרי רעידת האדמה במשך שבוע", אומר דוד, "היה מחריד, אבל גם למדתי דברים חשובים. ראיתי בתים שנחרבו וממש לידם, בתים ששרדו, רק בגלל הבדלים באיכות הבנייה. בניינים על עמודים קרסו. בניינים עם קירות תומכים וחיזוקים, נשארו".
חשוב לציין כי הבנייה בטורקיה, ברובה, איננה בנייה "חאפרית" ומאולתרת כמו בהאיטי. טורקיה היא מדינה מודרנית שרוב תושביה גרים בשיכונים מודרניים שחברות בנייה בנו באמצעות מכונות משוכללות. יש בה חוקי תכנון ובנייה ופקחים שאמורים להשגיח עליהם. אלא שרעידת האדמה הוכיחה שהתקנים היו מיושנים, שקבלנים רבים התעלמו מהם ושהפיקוח היה לקוי. אחרי הרעש החמירו הרשויות גם את התקנים וגם את הפיקוח - מאוחר מדי.
נראה כי הבעיה בהאיטי לא הייתה בתקני בנייה גרועים - אלא בכך שאיש לא התעניין בתקנים. "במדינות עולם שלישי כמו האיטי בונים פשוט בלי תכנון", אומרת ל-ynet הפרופסור רחל אלתרמן מהטכניון, מומחית בעל שם עולמי למחקר השוואתי של תכנון ובנייה.
"רוב המשפחות במדינות כאלה גרות בבתים שבנו בעצמן, בלית ברירה, כדי לא לגור ברחוב", אומרת אלתרמן, "משפחה מגיעה לשכונה, מתנחלת בשטח, בלי היתרים ובלי כלום, משיגה חומרים ומתחילה לבנות. גם רוב הבנאים הכאילו-מקצועיים הם חאפרים שעובדים בלי אדריכל ובלי מהנדס, והערים צומחות בלי שום תכנון מרכזי".
"זה גן עדן לקבלנים וליזמים - וכשקורה משהו, זה גיהנום לתושבים. אני בספק אם זה ישתנה עכשיו ואם הבנייה שאחרי השיקום תהיה יותר טובה. האיטי הרוסה ומישהו יצטרך לשכן את כל חסרי הבית מחדש מהר ובזול".
האם יש איזשהו דמיון בין צורת הבנייה הזאת לבנייה בישראל, כיום או בעבר?
"לא, לא, לא, לא, וגם לא. הבנייה כאן מבוססת על ידע מדעי. גם לפני שהיו כאן תקני בנייה לרעידות אדמה, היה כאן ידע שאיפשר לבנות עם עמידות רבה לעין ערוך ממה שנעשה במדינות מתפתחות. אין שום מקום להשוואה".
הרעש בהאיטי מעורר, באופן טבעי, חרדות גם במדינות אחרות, כולל ישראל. כל מי שרואה את הזוועות שואל את עצמו אם זה עלול לקרות גם לו. לכך מתלוות כותרות צעקניות, שמזהירות מאסון דומה - שחלקן מוזנות בידי גורמים שמתפרנסים משדרוג בתים. חשוב להדגיש: כמעט כל המומחים לתכנון ובנייה מסכימים כי הסיכוי שבישראל יתרחש אסון בנוסח בהאיטי הוא אפסי. גם אם תתרחש בארץ רעידת אדמה של 7 בסולם ריכטר - היא לא תותיר אחריה בשום מקרה 200 אלף גופות ומיליון חסרי בית.
ישראל, מסכימים כמעט כל הססמולוגים, נמצאת בסיכון גבוה לרעידת אדמה. השאלה איננה אם בעתיד יתרחש רעש קשה בבקעת הירדן, אלא מתי - ועל כך רובם מודים שאין להם תשובה. בהשוואה למה שקרה במדינות אחרות, כיצד ייראה הרעש המקומי?
ההשוואה בין ישראל לבין קליפורניה, טורקיה והאיטי לוקה בחסר, למרבה המזל, כי אין נתונים על ישראל. נראה כי התרחיש שצריך להדאיג אותנו הוא לא המקרה של האיטי אלא הדוגמה הטורקית. המומחים מסכימים שתרחיש האיטי אינו רלוונטי לישראל, אבל הם אינם יכול להבטיח שנצא מהאסון בזול כמו האמריקנים - ולא ביוקר, כמו הטורקים. והתרחיש הטורקי - "רק" 10, 15 או 20 אלף הרוגים, ורבבות פצועים וחסרי בית - הוא לא פיקניק.
בכל מה שקשור לשירותי ההצלה - אנחנו דומים לארה"ב, ואפילו טובים עוד יותר. ישראל עברה מצבי חירום רבים, ושירותי החירום כאן תמיד פעלו היטב - פרט לפאשלות של מלחמת לבנון השנייה, שגם הן מתגמדות ליד הפאשלות של הרשויות בארה"ב בהוריקרן "קתרינה" שפקד את ניו-אורלינס. בשני המבחנים האחרונים של כוחות ההצלה הישראליים - מבצע עופרת יצוקה והמשלחת הישראלית להאיטי - הם פעלו למופת.
הרופאים הישראלים הם מהטובים בעולם. מערכת הבריאות כאן מלאה בעיות, אך מתפקדת היטב במצבי חירום. תוחלת החיים בישראל גבוהה בשנתיים מבארה"ב - בזכות ביטוח הבריאות, וגם בגלל איכות השירותים הרפואיים.
אבל הנעלם הגדול והחשוב ביותר הוא איכות הבנייה. גם המחלץ המהיר והרופא המיומן ביותר לא יוכלו להציל אדם שבלוק ריסק את ראשו, ובוודאי שלא אלפי אנשים כאלה. ובכל הנוגע לתכנון ובנייה, אנחנו לא אמריקנים. לא מעט מומחים סבורים שהנדל"ן המקומי סובל בדיוק מאותם כשלים שאיפיינו את הבנייה הטורקית. "מה שהפחיד אותי בטורקיה, זה שהכל היה כל כך דומה לישראל", מספר ישראל דוד.
"7,800 הרוגים, 200 אלף חסרי בית"
האם ניתן לתרגם את ההשוואה הקטלנית הזאת למספרים? בהתאחדות הקבלנים סבורים שכן. תרחיש שערך המהנדס נתן חילו, מנהל האגף הטכני של ההתאחדות, קבע כי רעידת אדמה בדרגה 7 תביא למותם של 7,800 אלף אנשים, לפציעתם של 41 אלף איש ולהרס של כ-60 אלף דירות - כלומר, תשאיר 200 אלף איש בלא בית.
"כמי שממונה מטעם עיריות שונות לבדוק את תקינות הבנייה, אני אומר בוודאות: המצב גרוע", אומר דוד, שהיה שותף בהכנת התרחיש, "אם תהיה רעידת אדמה, היא תפגע בעיקר בבבית שאן, בטבריה ובקריית שמונה - או באילת. מצב הבנייה בערים הללו נמצא באמצע הסקאלה שבין קליפורניה והאיטי, די דומה לטורקיה וממש לא קרוב לקליפורניה. ההערכה שלי היא ש-70% מהבניינים בערים הללו לא יחזיקו מעמד ברעידת אדמה".
מדוע?
"כי הם נבנו בשנות ה-50' וה-60' באופן שאינו חסין מרעידות. הקימו עמודים, תלו מעליהם תקרות תומכות ומעליהן שוב עמודים, וכך הלאה, ואת החללים בין העמודים מילאו בבלוקים, בלי חיזוקים ובלי ברזלים".
מי הם ה-30% שישרדו?
מבנים קטנים של קומה אחת או שתיים, והבניינים המעטים שנבנו שם ב-20 השנה האחרונות, מאז שיש תקנים. הבניינים הללו נבנו נכון, כלומר, מקירות בטון שלמים ולא על בסיס עמודים".
אתה מדבר כאילו שלפני שהיה תקן בנו כאן כמו בהאיטי, אבל מומחים לתכנון אומרים שגם לפני שהיו תקנים, היה ידע, שגרם לכך שיבנו בתים שהם בסך הכל די עמידים.
"ידע לא מבטיח בנייה נכונה. אכן, יכול להיות שגם חלק מהבתים הישנים בנויים נכון ויחזיקו מעמד, אבל רובם לא".
איך אפשר לדעת איזה בניין יחזיק?
"לפי תוכנית הבנייה שלו".
ראית את תוכניות הבנייה של עשרות אלפי הבניינים הללו?
"ברור שלא, אבל ראיתי תוכניות בנייה של רבים מהם, ורובם בנויים באותה צורה".
לפי מה שאתה אומר, כדאי מאוד לחזק את המבנים ב-4 הערים האלה. אבל התוכנית לחיזוק מבנים, תמ"א 38, עובדת רק במרכז הארץ.
"נכון. תמ"א 38 מבוססת על ההנחה שיזמים פרטיים ותושבים ירצו לשדרג מבנים אם יתנו להם הקלות באישורי בנייה, אבל הערים הללו נמצאות בפריפריה, ושם אף אחד לא מעוניין לעשות שום דבר. אני חושב שזה בכלל בלתי אפשרי לחזק את כל הבניינים בערים שלמות. צריך פשוט לעשות להן פינוי-בינוי אחד גדול, ולשם כך חייבים התערבות ממשלתית שתסייע ליזמים. לאחרונה שמחתי לגלות שיש בממשלה אנשים שבודקים אופציה כזאת".
רוב האוכלוסייה העירונית גרה בירושלים, תל-אביב, חיפה וערי הלוויין שלהן. מה רמת הסיכון שם?
"רוב הבנייה במרכז ישנה ומסוכנת, אבל גוש דן רחוק ממוקד הרעש. יהיו שם פגיעות, אבל הן יהיו מעטות. ירושלים קרובה יותר למוקד, ועלולה להיקלע לרעידה קשה, אבל היא בנוייה על קרקע סלעית, ויש לה סגנון בנייה עמיד יחסית. המבנים הירושלמים קטנים, רחבים, צמודים לקרקע, בנויים על קירות רחבים ולא על עמודים, ומצופים אבן שמחזקת אותם, כך שהפגיעה תהיה קלה. חיפה לא תיפגע קשה מרעש בשבר הסורי-אפריקני, אבל היא נמצאת קרוב לשבר יגור, שגם הוא נמצא בסיכון מסויים; אם שבר יגור ירעד, יקרה בחיפה אסון גדול מאוד".
התאחדות הקבלנים ואיגוד המהנדסים אינם מפסיקים להזהיר אזהרות מדאיגות מפני רעידות אדמה. השבוע הם הגיעו לכנסת, כדי לעורר את הרשויות לפעולה, והזהירו מפני אסון. בשיחות שקטות עם מומחים אקדמיים, הם אומרים שהקבלנים מגזימים. "הם ממציאים מספרים מנופחים ומעוררים בהלה, בשביל להשיג הקלות בנייה וסיוע ממשלתי", אומר מהנדס שסירב להזדהות בשמו.
"רק הבדיקה תארך מאות שנים"
מרבית המומחים האקדמיים טוענים שלא ניתן לבצע הערכה מהימנה של הנזק ברעידת אדמה עתידית.
"כדי לדעת כמה מבנים יהרסו, צריך לערוך בדיקה יסודית לכל מבנה ומבנה", אומר ל-ynet פרופסור דוד ינקלבסקי, ראש המכון הלאומי לחקר הבנייה בטכניון, "בדיקה כזאת אורכת כמה מאות שנות אדם - כלומר, עבודה לכ-100 מהנדסים במשך שנה לפחות או 50 מהנדסים במשך שנתיים לפחות, וכולי. אי אפשר לבצע זאת בתקציב ממשלתי, וספק אם זה אפשרי גם אם התושבים יזמינו חוקרים באופן פרטי".
אם בודקים בית או שניים בשכונה ישנה של שיכונים, אפשר להסיק מהם מה יקרה לשאר הבתים?
"לא, מפני שגם בשכונות ישנות היו אדריכלים ומהנדסים שונים שפעלו בסגנונות ובטכנולוגיות מגוונים. נתוני כל מבנה יהיו שונים מזה מזה, ובהתאם לכך, גם יכולת עמידותם".
אבל רוב הבתים בערי הבקעה נבנו בשנות ה-60', ועד 1968 בכלל לא היו כאן תקנים לרעידות אדמה.
"זה שבניין נבנה בלי התקן לא אומר שהוא יקרוס. גם לפני 68' היו מהנדסים שפעלו נכון, ולפעמים הבניין יותר חכם מהמהנדס ובנוי נכון בלי שתכננו זאת".
"במקומות שונים בעולם שהיו בהם רעידות, כמו סן פרנסיסקו ומקסיקו סיטי, נמצאו זה ליד זה בניינים שנבנו באותה תקופה ולפי אותם תקנים, וחלקם שרדו וחלקם לא, בגלל הבדלים במבנה, חלקם מתוכננים וחלקם לא. לפעמים מה שחורץ את גורל המבנה הם יחסי הכוחות בין המהנדס לאדריכל. המהנדס ינסה לבנות יציב, והאדריכל ינסה לבנות יפה והשאלה היא מי מהם יותר דומיננטי".
אז ההערכה ש-70% מהבניינים בבקעה יקרסו ברעידת אדמה היא מוגזמת?
"אני מאוד לא רוצה לנקוב בהערכות מספריות, אבל 70% נשמע לי הרבה".
70% זה כל המבנים הישנים עם יותר משתי קומות.
"אני לא מאמין שכולם יקרסו. אין זה נכון להלך אימים עם מספרים שלא אוששו בבדיקה מספרית רצינית".
יש גם טענה הפוכה: שהבנייה בארץ הייתה מבוססת על ידע הנדסי טוב עוד לפני שהיו תקנים, ולכן הפאניקה היא מוגזמת וברגע האמת יתברר שכמעט כל המבנים ישרדו.
"גם זה לא בטוח. זה נכון שהבנייה כאן הייתה תמיד מבוססת על ידע הנדסי מקצועי ברמה גבוהה. מתחילת המאה ה-20 בונים בארץ מהנדסים שהגיעו מאירופה ולמדו שם באוניברסיטאות מצויינות ובוגרי הטכניון, שהוא מוסד רציני ברמה בינלאומית. אבל בעניין הספציפי של מוכנות לרעידות, היה חסר ידע".
"המודעות של ביצוע המבנים לא הייתה נתונה לרעידות אדמה, וגם היא מתפתחת עם הזמן. יחד עם זאת, אם משווים את תרבות הבנייה אצלנו "לחוסר תרבות בנייה" במקום אחר, אז אולי מצבנו טוב יחסית. היום אפשר למצוא את כל הידע העולמי באינטרנט. בעבר, הוא נמצא בספריות, והידע שקשור לרעידות התרכז במדינות עם סיכון גבוה, כמו ארה"ב, יפן וניו-זילנד. בחלק ממדינות אירופה לא חקרו את הנושא הזה היטב, כי אין שם הרבה רעידות. לקח הרבה זמן עד שהידע הגיע לארץ. בארץ התפתחה המודעות הססמית בקצב מסויים, ובינתיים נבנו כאן בניינים ללא מודעות ססמית, או עם מודעות חלקית, וגם חלק מסגנונות הבנייה אינם אידיאלים להתמודדות עם רעידת אדמה".
איזה סוג מבנים עלול לקרוס?
"מבנים בסגנון ים-תיכוני שעומדים על קומת עמודים פתוחה, שמאפיינת הרבה בנייני מגורים שמתמשים בהם כיום כחניונים, וגם בנייני מסחר ופסאג'ים, הם מסוכנים. מבנים שנשענים על קירות מבטון מזויין בטוחים יותר בתנאי שתוכננו כראוי. הרבה מבנים בארץ בנויים מעמודים שביניהם מתחו קירות של בלוקים. כעיקרון, אלה מבנים מסוכנים, אבל לא הייתי קובע בהכרח שהם יקרסו. זה תלוי בכמות הקירות שמחזיקים את התקרה, ובמבנה שלהם. ככל שמספר הקירות גבוה יותר, הם תומכים טוב יותר. קיר דק, שמחורר בהרבה חלונות, הוא מסוכן יותר. בניין, או בית צמוד קרקע, עם גג מבטון, הוא חסין יותר מבית עם גג רעפים, שעלול לקרוס אפילו ברעידה קלה יחסית. גם בנייני מגורים עם תקרות שטוחות ללא קורות הם בעלי חולשה מובהקת".
אתה מסכים עם הקביעה שירושלים וערי החוף מסוכנות פחות, בגלל סגנון הבנייה בירושלים והמרחק של ערי החוף מהשבר הסורי-אפריקני?
"זה נכון".
על הסקאלה שבין האסונות בהאיטי, בטורקיה ובסאן-פרנסיסקו, מה מצפה לנו?
"לא הייתי בהאיטי, אבל אם להתבסס על הדיווחים על הבנייה החאפרית שנעשתה שם, וכנראה גם בטורקיה, מצבנו טוב בהרבה. היקף הבנייה הבלתי חוקית בארץ הוא זניח, והבנייה החוקית היא לא חאפרית אלא מושכלת ומסודרת. הבעיה היא, שזה לא מבטיח שהבניינים ישרדו. לא יקרה כאן אסון כמו בהאיטי, אבל יקרסו הרבה מבנים".
כמה זה הרבה?
"אתה מתעקש על מספרים, אבל אני מבקש להעביר את המסר: אין בסיס להפרחת מספרים, זה אינו אחראי. די בהבהרות שהתרחיש יהיה חמור ושצריך לפעול כדי להקדים תרופה למכה".
ובכל זאת, האם כשמדברים על אלפים או עשרות אלפים, זה עלול לקרות?
"אני חושש שהמספרים הללו עשויים להיות נכונים".
מה צריך לעשות כדי למנוע את זה? לפנות ארבע ערים ולבנות אותן מחדש?
"זה רעיון לא מעשי וחסר סיכוי".
אז מה הפיתרון? תמ"א 38 לא שדרגה בבקעת הירדן אפילו בית אחד
"העלו רעיון, שרוצים להוסיף אותו לתמ"א, של ניוד זכויות בנייה - כלומר, שהקבלן שישדרג בניין בבית שאן כדי להכין אותו לרעידת אדמה, יקבל בתמורה זכויות בנייה בראשון לציון. זה סידור שיכול להצליח, אבל זה אומר, למעשה, שתושבי ראשון ישלמו יותר ויסבסדו את השיפוץ בבית שאן, וזה לא הוגן. הייתי מציע להקים מנגנון של העתקת זכויות, שבו הממשלה תסבסד את שני הצדדים".
"אבל כרגע הממשלה אפילו לא מתקצבת כמו שצריך את ועדת ההיגוי שהיא הקימה כדי לטפל בהיערכות לרעידת אדמה ואינה מאפשרת את פעילותה המתוכננת, אז קשה לי להאמין שהיא תעשה משהו למנוע את האסון".
לפנייה לכתב/ת 
