"יצאתי מהבטן של אבא או של daddy?"

 "אני מחכה ליום בו הם ירצו להכיר את הפונדקאית" (רן)

מתמודדים עם כל מיני שונויות

תומר ואלינור כבר בגיל ששואלים ומבררים עובדות על דרך לידתם. "זה התחיל עוד קודם, כבר בגיל שנתיים וחצי", מספר רן. "הם שאלו מאיזו בטן הם יצאו ואני הסברתי להם שגברים לא יכולים לשאת תינוקות בבטנם. בשלב הזה לא עניין אותם שיש ילדים אחרים עם אבא ואמא, במקרה שלהם היה חשוב יותר לברר מאיזה בטן של אבא או של Daddy הם יצאו".

כשהיו בני שלוש וחצי הם ראו את תמונת הפונדקאית באלבום ושאלו מי האישה. בשלב הזה, הסבירו להם גרג ורן שזו האישה שנשאה אותם בבטן "ועזרה לנו להביא אתכם". רק מאוחר יותר, הם מוסיפים, הם קראו לה בשם פונדקאית.

הילדים שלהם חיים בשכונה סטרייטית לגמרי ועדיין כשהם נשאלו מה יש יותר: זוגות חד מיניים או זוגות הטרוגניים הם לא היו בטוחים. "תומר חשב שיש יותר זוגות הומואים מאשר סטרייטים", מספר רן.

"הילדים שלנו", הוא מוסיף. "מתמודדים עם כל מיני שונויות: הם יהודים, יש להם אבא מישראל ואבא קנדי, יש להם הורים הומואים. כל השוניות האלה הן בעיניהם באותו מעמד כי לא כולם יהודים, לא כולם הומואים, לא כולם באו מקנדה".

 "אין אמא, לטוב ולרע" (רן)

"גם אנחנו מאומצים"

בגיל שש, הוא נזכר, הייתה התפתחות נוספת כשלגן של הילדים הצטרפה ילדה מאומצת והגננת דיברה עם הילדים. "מכיוון שהגננת השתמשה במונחים מאוד רחבים כדי להסביר את השונות של הילדה החדשה, תומר ואלינור אמרו לה שגם הם מאומצים ובעקבות זה עשינו איתם שיחה נוספת והבהרנו להם את ההבדל בין אימוץ לפונדקאות".

כשאני מבקשת ממנו לשחזר את השיחה ההיא הוא מספר: "אמרנו להם שילד הוא לא כמו עץ שצומח מזרע והוא זקוק גם לביצית ושאנחנו רצינו ביצית מאישה שאנחנו מכירים ולכן ביקשנו מדודה ברברה שתעזור לנו. הילדים לא הנידו עפעף", הוא נזכר. דודה ברברה היא אחותו של גרג, ויש לה ילדים משלה. מעולם התאומים לא חשבו לקרוא לה אמא. "המונחים מאוד ברורים להם: במקרה שלהם אין להם הורה ממין נקבה. למי ששואל הם מסבירים ש-Daddy ואבא עשו אותם בעזרת רופא".

כשגרג ורן החלו בהליך הפונדקאות היתה במרכז הקהילתי של ההומואים והלסביות בניו-יורק רק קבוצה אחת של הומואים ולסביות שהתכנסה כדי לברר את האופציות להורות. היום פועלות במרכז במנהטן 5 קבוצות שבודקות אופציות שונות להורות אחרת ורן מארגן את הקבוצה המיוחדת לגברים הומואים שרוצים להיות הורים דרך פונדקאות. רן מספר שמדי חודש מגיעים למפגשים בין 30 ל-40 אנשים ולסמינר השנתי שמאפשר לזוגות ללמוד את התהליך לעומק מגיעים בסביבות המאה.

"רשימת התפוצה שלנו כוללת מאות אנשים, כשחלקם הגדול כבר הורים בעצמם. אין ספק שיש גידול מתמשך במספרים. לדוגמא כש"סירקל סרגוסי" עזרה לנו להביא את הילדים לעולם לפני עשר שנים היו להם בערך עשר לידות בשנה והיום יש כמאה לידות כאלה. בארץ זה אפילו יותר דרמטי – בשנה שעברה נולדו דרך סירקל 18 תינוקות לישראלים, כפליים מ-2008 – ועד סוף השנה צפויים יותר מחמישים ילדים!"

 "אלינור שאלה יותר שאלות מאשר תומר" (רן)

לא אוהבת ששואלים אותה איך נולדה

הוא מספר ומוסיף על מקרה אחר שבו אלינור הראתה לחברות שלה את אלבום התמונות והצביעה על הפונדקאית כאחות ולא כפונדקאית. "זאת היתה הדרך הקלה לעקוף את זה. אני מצפה שיהיו עוד שאלות ומורכבויות נוספות מהסוג הזה בעתיד, אבל כל עוד היא מבינה שהמשפחה שלנו נראית לנו הכי טבעית, אבל העולם מסביב לא תמיד מבין זאת, זה בסדר לבחור מתי להיכנס לנושא ומתי לא".

מבחינתם של השניים מדובר בהתפתחות חיובית - הילדים יצאו משלב הנאיביות שבו מספרים גם לקופאית בסופר שיש להם שני אבות ומבינים שלא צריך להסביר ולספר כל דבר. "אבל עד היום לא היה מי שצחק עליהם או לעג להם סביב העניין שההורים שלהם הומואים", מדגיש רן. "הם חברותיים ויש להם ביטחון עצמי", הוא מוסיף.

באחד המפגשים שארגן להורים הומואים בפונדקאות, הרצתה פסיכולוגית על הקשיים שעלולים להיות לילדים. "'כולם מפחדים מהשאלה למה אין לי אמא וחושבים שהיא סוף העולם', הסבירה הפסיכולוגית שחיה בעצמה עם אישה, אבל הילדים שלה שאלו באותה נשימה למה אין לי סוס פוני. היה להם הרבה יותר מאכזב לדעת שלא יהיה לעולם סוס פוני מאשר שאין להם אבא".

רן מעיד שההרצאה ההיא עזרה לו להבין שהכל עניין של פרופורציה. "הילדים שלנו לא שאלו למה אין להם אמא. אני חושב שלא מדובר בחסך פסיכולוגי. ברור שיש חשיבות לכך שהם יחשפו לגברים ולנשים ושיהיו להם את שני המגדרים ברקע, אבל אלה לא בהכרח אמא ואבא. זה יכול להיות שני אבות וגננת או חברה טובה או דודה - הם לא גרים בעולם שבו יש רק גברים".

פונדקאות - דרך להשליט דומיננטיות גברית

ביום חמישי, ה-12 בפברואר, ידבר רן בפאנל במסגרת אירועי משפחות הקשת שיעסוק בפונדקאות. "בארגון שלנו הפונדקאית היא לא תשומה או מספקת שירות, אלא חלק בלתי נפרד מהתהליך. לא מדובר ברחם להשכרה. מערכת היחסים עם הפונדקאית מאוד חשובה והיא חמה וקרובה כל אורך ההריון ומלווה בהיכרות אישית ואינטימית. אני רואה שיש מדינות באירופה שבהן יש תגובת נגד חריפה לכל הנושא של הפונדקאות שמעלה טיעונים על ניצול הגוף הנשי. חשוב לי מאוד להדגיש שזה כלל לא כך.

"שמעתי כבר התנגדויות גם מקרב לסביות בקהילה שדיברו על הפונדקאות כדרך להשליט שוב דומיננטיות גברית ולקנות ילדים בכסף. העובדה שמעורב כסף בתהליך לא הופכת אותו ללא מוסרי, להיפך! בארצות הברית המצב שונה מאשר בהודו, שם הנשים מסתירות את הפונדקאות ועלולות להימצא בסכנה אם מישהו יגלה".

חשוב לו להבהיר שמעבר לעניין הכלכלי הנשים הללו באמת באות ממקום של עזרה לזולת ורצון לעזור למי שלא יכול להביא ילדים בעצמו. "המחשבה שמישהו רואה בהן נחותות היא מעליבה. אנחנו למשל לא מקבלים פונדקאיות מתחת לסף הכנסה מסוים כדי לנטרל את המרכיב הכלכלי".

רן מקווה כי הפונדקאות בארץ תתרחב ותותר גם לנשים נשואות. "באופן כזה תגענה יותר נשים לעשות זאת מסיבות שאינן כלכליות גרידא ואני מקווה שהשלב הבא יהיה לאפשר פונדקאות בארץ גם לזוגות שאינם נשואים. אם יעשו 2 הדברים האלה, נהיה המדינה הכי מתקדמת בעולם".

הפונדקאות, הוא מספר, הופכת יותר ויותר פופולארית גם באירופה: בהולנד, בשוודיה, בצרפת, בריטניה ואיטליה. "אין קורלציה בין דתיוּת ובין הפתיחות לפונדקאות, אבל הרתיעה מפונדקאות נובעת לדעתי מהסיבה שלא יודעים עליה מספיק, שלא מבינים את התהליך או את המניעים. כמה הורים דיברו עם פונדקאית? כמה ילדים שגדלו ברחם פונדקאי אתם מכירים? 

• בתאריך 10-13.2.2010 יתקיים במרכז הגאה שבגן מאיר בתל אביב כנס "משפחות הקשת" - הכנס הראשון להורות גאה בישראל. הכנס יכלול הרצאות, הפעלות, רבי שיח וסדנאות, ובסוף השבוע גם הפעלות לילדים, הקרנות סרטים והופעות. רכישת כרטיסים ופרטים נוספים בטלפון: 03-5252896/7 וכן באתר  או בקבוצת הפייסבוק proud families .