"כשיש ילדים יוצאים מהארון בכל יום"

"מכירה את הבדיחה ששואלת 'מה מביאות לסביות לדייט שני?'", שואלת אותי דנה ג.פלג בתחילת השיחה ועונה: "משאית. להעביר את הדברים. ככה בדיוק זה היה אצלנו. רק שבגלל שהיה מדובר בסיפור אהבה טרנסאטלנטי, היינו צריכות מטוס".

דנה ג' פלג (40) היא סופרת, מתרגמת ועיתונאית. את מימי (48), ילידת ארה"ב, היא פגשה במקרה, בארץ, דרך חברה משותפת. מימי שחייתה בארץ תקופה ושירתה בצה"ל שבה להתגורר בסנטה קרוז קליפורניה והגיעה שוב בסוף 1999 לביקור קצר בארץ ששינה את חיי שתיהן. זמן קצר אחר כך נסעה דנה אליה לביקור ומאז הן יחד. השתיים עברו להתגורר בארץ ביולי 2000, וב-2004 עברו שוב לסנטה קרוז בעקבות עבודתה של מימי.

בועז, בנם, נולד לפני כחמש שנים מתרומת זרע אנונימית. "אנחנו מכירות לתורם תודה, אבל לא רוצות להכיר אותו. היה לנו ברור שאנחנו לא רוצות עוד שותף להורות שלנו", מספרת דנה.

הכתבות הקודמות בסדרה

• סדרה חדשה: משפחות הומולסביות במסע להורות
• "יש לי שני אחים, שתי אמהות ואבא"
• יהלי יודעת לספר שאבא שלה הומו  
  

מימי מספרת בגילוי לב ש"עד שפגשתי את דנה פחדתי ולא רציתי ילדים. אבל היא רצתה והתאהבתי בה, אז נכנעתי... ברגע שהיא נכנסה להריון הייתי איתה במאה אחוז". הסיבה, היא מודה, "הומופובית לגמרי: לא רציתי שירדו על הילד שלי, שהוא יהיה יוצא דופן. לא רציתי להעמיס עליו את הסיפור שלי ו'לצאת מהארון'". במבטא קל היא מוסיפה בחיוך ש"אי אפשר לדבר עברית בלי לצאת מהארון (באנגלית אין מילה שונה לבן או בת זוג) וכשיש לך ילד אתה יוצא מהארון כל יום".

השתיים מגדלות היום את בועז בשכונת ביצרון בתל אביב. "מבחינת הפתיחות אין הבדל בין סנטה קרוז לביצרון, אבל בארה"ב בקרב הקהילה ההומולסבית יש היסטריה נגד ילדים. אנשים פוחדים מילדים ולא רוצים לאבד את החופש שלהם. וכשהם כבר עושים ילדים הם כל הזמן מבקשים מהם להיות בשקט ולא להפריע. אז אני חושבת שעדיף לילדים לגדול בישראל", מסכמת מימי. "יותר טוב לו לגדול פה מבחינה חברתית. יש כאן יותר פתיחות מבקליפורניה. אולי פחות מנומסים כאן, אבל קל הרבה יותר לחיות כאן".

ב-17 למאי 2008 פסק בית המשפט העליון של קליפורניה שהמדינה חייבת לתת לזוגות חד מיניים להתחתן. "היה לנו ברור שעל אף שעשינו הסכם חיים משותפים קודם בארץ, אנחנו הולכות על זה ועושות את הטקס כולו. מימי גם שינתה את שמה לפלג אחרי החתונה", מספרת דנה. את סיפורי החתונה שלהן תמצאו כאן.

בועז שנולד לתוך המציאות הזו עדיין לא שואל על התורם. "אנחנו יותר מספרות ומדברות על זה מאשר הוא", אומרת מימי. "אבל חשוב לנו שיהיו לו דמויות גבריות ברקע. הדוד שלו למשל, או חבר טוב שבא לבלות איתו פעם בשבוע".

 דנה ומימי בטקס החתונה שלהן

אמא ומימה

עד שמלאו לבועז 9 חודשים הקפידו דנה ומימי על חלוקת תפקידים שוויונית בגידולו. "אני שאבתי חלב והמשכתי לעבוד. כרגע המצב שונה. מימי עובדת ככתבת טכנית ב-HP ואני עובדת פחות, אז מטבע הדברים אני נמצאת יותר עם בועז", מספרת דנה שגם נשאה את בועז בבטנה במשך 9 חודשים.

לדנה הוא קורא 'אמא' ומימי היא 'מימה'. "חיפשתי שם שאין לו משמעות כי מדובר בתפקיד חדש, אמא לא ביולוגית, וזה תפקיד מאוד מורכב. אני בעצם קצת יותר DADDY מאמא. כשהוא מתעורר בלילה הוא רוצה את דנה. היא מקלחת ומשכיבה לישון ואני עושה בינתיים כלים. אני מספרת סיפורים ומשחקת איתו", מסבירה מימי. "בלי שדיברנו על זה אני רואה עצמי בתפקיד אבא".

על מורכבות תפקידי האם הלא ביולוגית היא כתבה סיפור שהופיע באנתולוגיה Confessions of the Other Mother: Non-Biological Lesbian Moms Tell All.

ילדים רצויים

למימי חשוב מאוד החינוך היהודי-תרבותי של בועז: "יותר חשוב לי שאני עם בת זוג יהודיה, מאשר שהיא אישה, כי לא הייתי רוצה לגדל ילד עם שתי תרבויות שונות. אני שמחה שאני לא צריכה להתמודד עם זה".

מימי אומרת שהיא מרגישה שילדים כמו בועז הם ילדים ברי מזל. "אלה ילדים רצויים. הם לא הגיעו לעולם מערב אחד רומנטי. הם הגיעו אחרי מחשבה ומאמצים. יש להם קצת יותר מזל".

בקליפורניה השלימה מימי את הליך האימוץ של בועז ועתה היא מקווה שיכירו באימוץ גם בישראל "בנישואי קליפורניה כבר מכירים, אז עכשיו הגיע השלב הבא".

המשפחה שלהן בארץ ובארצות הברית תומכת ומקבלת והן נמצאות בקשר קרוב עם כולם. "לבועז יש בן דוד בגילו שהתרגל לעובדה שיש משפחות עם שתי אמהות", הן מספרות וכשהילדים מדברים ביניהם הוא אומר: "אני אגיד לאמהות שלך".

• בתאריך 10-13.2.2010 יתקיים במרכז הגאה שבגן מאיר בתל אביב כנס "משפחות הקשת" - הכנס הראשון להורות גאה בישראל. הכנס יכלול הרצאות, הפעלות, רבי שיח וסדנאות, ובסוף השבוע גם הפעלות לילדים, הקרנות סרטים והופעות. רכישת כרטיסים ופרטים נוספים בטלפון: 03-5252896/7 וכן באתר  או בקבוצת הפייסבוק proud families .