מי תנצח בסופרבול? ראש בראש בלי קסדות

ביום שני לפנות בוקר יערך במיאמי הסופרבול מספר 44 - אחד המסקרנים בשנים האחרונות. האינדיאנפוליס קולטס ינסו לזכות בעוד גביע וינס לומברדי מול ניו אורלינס סיינטס שמעולם לא הגיעו למעמד זה ב-43 שנות קיומם. מיליונים ברחבי העולם יצפו (בישראל השידור בערוץ המזה"ת החל מ-1:25) בפייטון מאנינג ודרו בריז מבעירים את ה'סן לייף סטדיום'. לפני הקווטרבקים, גם לנו יש דו-קרב: עמרי פולק שתומך בקולטס, מול אמיר בוגן שאוהד את הסיינטס.

יש מגיע בפוטבול

פולק: פעם ראשונה בלא מעט שנים הגיעו לסופרבול שתי הקבוצות הכי טובות ב-NFL, שני המועדונים שהכתיבו את הקצב מפתיחת העונה, כשבאחד מהם משחק ה-MVP של העונה הסדירה. אבל גם ביניהן קיימת הפרדה - הקולטס הם הקבוצה מספר אחת, הסיינטס מחזיקים בסגנות. הקבוצה האיכותית ביותר בליגה לא זכתה בגביע כבר שלוש שנים, מאז עשתה זאת אינדי בעצמה ב-2007 (מול שיקגו ברס, גם במיאמי).

בוגן: יש מגיע בפוטבול, ממש כמו שיש מגיע בעסק, במשרד, בכביש. מגיע? אז מה. לפני שנתיים טום בריידי הוליך את הניו אינגלנד פטריוטס לסופרבול עם מאזן מושלם של 0:18 רק כדי להפסיד ברגע האמת לניו יורק ג'איינטס. מאנינג בוודאי לא בא בטענות לאחיו איליי שזכה בתואר. הקולטס היו יכולים לשחזר את הישג הפאטס לו רק רצו (שני הפסדיהם היו עם המחליפים על המגרש), אבל אני מאמין שפייטון יפרגן באותו אופן גם לדרו בריז וחבריו אם יפתיעו וינצחו.

המוח הגדול

פולק: מאנינג מזכיר את קראנג הרשע מסדרת האנימציה "צבי הנינג'ה", רק שלמוח הגדול של הקולטס יש תוספת של יד קטלנית ומדויקת. היכולת שלו לנתח במהירות אדירה כל הפתעה שיזרוק עליו מתאם ההגנה של היריבה היא מדהימה, והוכחה לה קיבלנו מול הג'טס בגמר ה-AFC. כבר עכשיו נחשב פייטון בן ה-33 לאחד הקווטרבקים הגדולים ששיחקו את המשחק, אבל על מנת לקבע את עצמו ככזה הוא צריך לפרוש עם יותר משתי הופעות בסופרבול וטבעת אליפות אחת. 

פייטון מאנינג. יכול להיות שלא צריך מאמן? (AP)

בוגן: טבעת יותר או פחות, בשבילי מאנינג הוא הקווטרבק הטוב אי פעם, לפחות בעשורים האחרונים. בספורט כל כך מורכב, בו מתרחש משהו קריטי כל אלפית שנייה, הוא מצליח לצלם את המציאות כפי שהיא ולהגיב בריל-טיים. ולמרות זאת, אנחנו מדברים על פוטבול. אין משחק יותר קבוצתי ממנו. ולכן, פיקח ואסרטיבי ככל שיהיה, הוא צריך את החברים. לסיינטס יש חבורה מגובשת ומנוסה של שחקנים, עם הרבה לב וגם מוח מפותח משלהם. בריז, לא הרבה פחות טוב מפייטון.

את כולם אפשר להחליף

פולק: המאמן טוני דאנג'י והווייד רסיבר מרווין האריסון היו שניים מעמודי התווך של אליפות הקולטס ב-2007, הסייפטי בוב סאנדרס והרסיבר אנתוני גונזאלס נחשבו לשניים כאלו העונה לפני שנפצעו. עם מאמן רוקי (ג'ים קולדוול), צוות תופסים צעירים (פייר גרסון ואוסטין קולי) ומשחק הריצה הגרוע בליגה (מקום 32) מוכיחה אינדי את גישת מנהליה - "האדם הבא בתור".

לכל אחד יש תחליף (חוץ מלפייטון כנראה), אין כוכב שאי אפשר להתגבר על עזיבתו. בזמן שכל השינויים האלה מתרחשים העמידו הקולטס את שיא העונות הרצופות עם 12 נצחונות לפחות על שבע, יציבות כבר אמרנו?

בעלי הקולטס ג'ים אירסיי בצוותא עם הנשיא ביל פוליאן (AP)

בוגן: ביל פוליאן הוא כנראה אדריכל הסגל הטוב בביזנס בעשור האחרון. הפעולה המשמעותית הראשונה שלו בתפקיד נשיא הקולטס היתה בחירת מאנינג בדראפט 1998 ומאז הכל סובב סביבו ומתנהל בציר בין השניים - מאמנים, שחקנים, אפילו הבעלים ג'ים אירסיי. אבל עם כל הכבוד לאשפי שולחן השרטוטים, אנחנו רוצים את האקשן במגרש וזה לא תמיד הולך לפי התכניות המוקדמות.

גרג וויליאמס, מאמן ההגנה של הסיינטס שם מטרה על הראש של מספר 18, החצים שיירה בכיוונו ירדפו אותו לאורך כל המשחק, יחבטו בו, יתקלו אותו, ימררו את חייו. ממש כמו שעשו לקורט וורנר וברט פארב לפניו. הקונספציה תתמוטט אם יצליחו. לכל אחד יש תחליף? נראה את קרטיס פיינטר. 

דארן שארפר. יש בולז-איי על המצח של מאנינג (רויטרס)

ומה עם פוליאן עצמו? הוא כבר מינה לעצמו יורש בדמות בנו, כריס. נפוטיזם בהתגלמותו. כל כך שונה מהאנושיות הראויה להערכה בניו אורלינס, שהחתימו את דיוס מקאליסטר למשחק הפלייאוף הראשון מול אריזונה. אף אחד לא התכוון להשתמש בראנינג-בק הנערץ ששוחרר בצער לפני שנה, רק לעשות לו כבוד. 

טים אוף דסטיני

בוגן: לא מאמין בגורל, או מאמין בכלל. אבל החל מה-6 בדצמבר 2009 אני יכול להתוודות שנהייתי פתוח יותר להשגחה אלוהית. זה קרה בוושינגטון, שם הסיינטס פיגרו 30:23 שתי דקות לסיום. מסירת טאצ'דאון מבריז לרוברט מיצ'ם מ-53 יארד איזנה את התוצאה, אולם הרדסקינס הצליחו להגיב ושון סוויזהאם עמד לבעוט לניצחון מ-23 יארד. שער שדה בטוח? לא אם זה תלוי בגורמים השמיימיים. הקיקר המקומי החטיא. הקיקר האורח גארט הארטלי הכריע המשחק 30:33 בהארכה.

הארטלי על גב חבריו בגמר ה-NFC. מאמין באמונה שלמה (רויטרס)

תסריט דומה קרה בגמר ה-NFC מול מינסוטה. הווייקינגס יכלו לקבור את העונה הקסומה של הסיינטס, אך התרשלו ואיפשרו להארטלי, בן 24 בסך הכל, לבעוט לניצחון 28:31 בהארכה.

מי היה מאמין? הלוזרים הגדולים בתולדות הליגה, מתאמצים להצדיק את שמם הרע ולא מסוגלים. לא מצליחים להפסיד, גם זה סוג של כשלון. ונראה שהוא כמעט בלתי נמנע גם במיאמי.

פולק: גם אני לא בדיוק יהודי שומר מצוות, אבל אני מאמין שאם יש אלוהים גם הוא מעריץ של מאנינג והקולטס. כשהוא עמל על בריאת העולם הוא ראה בעיניי רוחו דברים מושלמים ממלאים את כדור הארץ, ואין דבר קרוב יותר לשלמות מניהול ההתקפה של הקווטרבק מאינדיאנפוליס. מה גם שמאט סטובר בן ה-42 הוא לא סוויזהאם, אז אל לכם סיינטס לבנות על החמצות של שערי שדה.

בגלל הנועזות

בוגן: זה קורה לכל אחד מאיתנו כמעט בכל רגע בחיים. להעז ולקחת סיכון, או ללכת על בטוח. אני מניח שרובנו בוחרים באפשרות השניה בדרך כלל. קשה לחיות כמו ברכבת הרים. בשביל זה יש לנו את ג'יימס קמרון ו'אווטאר' בתלת-מימד, או את שון פייטון והסיינטס בחמש-מימד. עזבו את התרגילים הסבוכים במוחו המבריק של המאמן, זוהי התעוזה שלו שמרתקת אותנו. אין מאמן שהולך רחוק יותר בקבלת ההחלטות ובניגוד לכל המוסכמות.  

שון פייטון. לא לבעלי עצבים חלשים (AP)

כשההימורים מצליחים מצביעים עליו כגאון, כשנכשלים כדרדק מתלהב וחסר אחריות. בכל מקרה, יש הסכמה גורפת שלפייטון יש את הביצים הכי גדולות בליגה. נקווה שביום ראשון תבקע מהן אליפות ראשונה לסיינטס, ולא חביתה על שולחן ארוחת הבוקר של מאנינג.

פולק: חוק ידוע בקזינו אומר שהבית תמיד מרוויח, ובמקרה שלנו פייטון מאנינג הוא אותו הבית. רקס ראיין, מאמן הג'טס, זרק לכיוון הקווטרבק כל הפתעה אפשרית בגמר ה-AFC והצליח לתפוס את מאנינג לא מוכן. כל זה היה נכון עד הדרייב האחרון של הרבע השני (6-17 לניו יורק), אז הצליח פייטון לפענח את הגנת הג'טס. זה נגמר ב-17:30 לקולטס.

אם אין פריני, הסיינטס יאכלו רוברט מאת'יס (AP)

ראיין עשה אותו דבר עם ההתקפה שלו - זרק במקום לרוץ, העיז והימר. גם פה זה עבד עד סוף החצי הראשון. גם אם דווייט פריני הפצוע לא ישחק, הגנת הקולטס, בראשות גארי בראקט, תשתק את ניו אורלינס אם שון פייטון יחליט להמר יותר מדי. ממש כפי שעשתה לג'טס. 

בשביל עיר שלמה. ולא פחות, בשבילי

בוגן: אם תהיתם אי פעם עד כמה גדולה חשיבותה של קבוצת ספורט לעיר סביבה, אני מציע לכם לקפוץ לניו אורלינס. כשתושביה טבעו בבוץ בעקבות קטרינה, שימשו הסיינטס גלגל הצלה של ממש. נתנו לעיר תקווה. נשמע יותר מדי בשביל לדרוש לחבורת האתלטים הצעירים, אבל ככה זה באמת. דרו בריז וחבריו התגייסו לטובת הקהילה והשתלבו בה.

רג'י בוש והאוהדים בניו אורלינס. אין דברים כאלה (AP)

הלילה במיאמי, יש להם הזדמנות לסיים את האגדה הזו בסוף טוב, ולא פחות מכך מפתיע. משהו שיכול באמת להשפיע ולגרום לשינוי חברתי, לפחות באווירה. להעלות חיוך נדיר על פני מאות אלפים. עזוב, להעלות חיוך על פניי, חבר שלך. עד שכבר קורה שקבוצה שלי מגיעה למעמד שכזה...בחייך פולק, לא תנדב איזה פירור?

פולק: האמת שקשה להישאר אדיש. לא לתחינות שלך לרחמים, אלא לפן האנושי שמביאים איתם בריז והסיינטס למיאמי. דיונים על מורשת ספורטיבית מוחלפים בסיפורים מרגשים על שיקומה של קהילה בעזרת קבוצת פוטבול. והרי זאת המהות האמיתית של הספורט, להעלות חיוך על פניהם של אנשים גם ברגעים הקשים ביותר, לעזור להם לשכוח מעט את קשיי היומיום. אם זה אומר שגם אתה בוגי תחייך, נו שיהיה - Who dat say dey gonna beat dem Saints?.