גלית לוי הפסידה בתביעה על "דגם מלי לוי"

מעצבת האופנה גלית לוי הפסידה בתביעתה נגד ספק בדים ובעלי עסקים שמוכרים ומשכירים שמלות כלה וערב. התביעה, שהוגשה ב-2003 היא על מכירת בד שאמור היה להימכר לה באופן בלעדי ועל העתקת דגם שמלת הכלה המכונה "מלי לוי", משום שהתפרסם כאשר הדוגמנית לבשה אותו ביום חתונתה.

ביהמ"ש המחוזי מרכז דחה את כל התביעות, וקבע שחברת גלית לוי קוטור בע"מ תשלם יותר מ-300 אלף שקל פיצויים והוצאות משפט לנתבעים.

לספק הבדים, חברת שאנל שאנטל גלרי, תשלם גלית לוי קוטור 147,356 שקל פלוס ריבית, וכן שכר טרחה של 65 אלף שקל על התביעה שהגישה ותביעה מנגד שהגישה החברה נגדה.

בנוסף, החברה של לוי תשלם לעובדיה כהן, בעלים של חנות לשמלות ערב וכלה בחולון הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 50,000 שקל, פלוס ריבית והצמדה למדד.

ותשלם גם ל"הינומה המרכז לכלה וליופי הנשי בע"מ" הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 50,000 שקל, פלוס ריבית והצמדה למדד.

גם התביעה האחרונה של לוי, כנגד אלון סולימני, בעלים של חנות לשמלות כלה וערב מושב מרגליות, נדחתה בשל אי הוכחת נזק. אבל הנתבע לא התייצב לדיון ובסופו של דבר קבע השופט שכל צד יישא בהוצאותיו.

"לוי העתיקה את הדגם מדני מזרחי"

לוי טענה כי שאנל שאנטל גלרי מכרו לה בד לייצור "דגם מלי לוי", שמלת הכלה שעיצבה לדוגמנית עבור חתונתה ביוני 2003. דגם השמלה עשוי היה גיפיור פרחים (בד המחובר בתצורות של פרחים) והיה שסע בחזיתה.

השמלה הפכה ללהיט, אבל גלית לוי טענה שחלה ירידה במכירות בגלל חיקויים ושימוש שווא בשמה של מלי לוי. היא טוענת ששאנל שאנטל גלרי מכרו את הבד למתחרים בניגוד להסכם בלעדיות שהיה ביניהם. אלה יצרו חיקויים אותם מכרו במחירים נמוכים בהרבה. לוי דרשה פיצויים משאנל שאנטל גלרי בסך של קרוב ל-2 מיליון שקל על הפרת חוזה ופגיעה במוניטין.

שאנל שאנטל גלרי טענו שלא היה הסכם בלעדיות בינם לבין לוי, שהרי לא הועלה דבר וחצי דבר על הכתב ועצם מכירת רוב הגלילים לה לא מעידה על הסכם שכזה. לטענתם, הבד מיובא גם על ידי יבואנים אחרים. עוד טענו כי הצלחת השמלה נבעה מהצלחת הדוגמנית ולא מכשרונה של גלית: עובדה שהדגמים כונו "דגמי מלי לוי" ולא "דגמי גלית לוי".

בנוסף טענה שאנל שאנטל גלרי, כי גלית לוי היא זו שמעתיקה ממעצבים אחרים, שכן השמלה היא לטענתם העתק מדויק של דגם ספציפי של שמלה שעיצב המעצב דני מזרחי. גם השימוש בבד עצמו, טענו, לא היה ראשוני לגלית לוי, אלא נהוג בשוק שנים רבות ויש לו מספר רב של גרסאות.

מדוע לא הציגה הדגמים לביהמ"ש?

השופט קבע כי אין היגיון ששאנל שאנטל גלרי תהה מנועה מלמכור את הבד למעצב אחר, שהפרשנות להסכם שהיה לכאורה בע"פ מיטיבה עם שאנטל דווקא והתביעה נדחתה. שאנל שאנטל גלרי הגישה תביעה שכנגד, על חוב כספי שחבה לוי לחברה, וכן על פגיעה בשם הטוב של החברה - וזכתה בה.

שאר הנתבעים היו סלוני כלות מתחרים שהשתמשו בבד האמור. לוי תבעה מכל אחד מהם 200 אלף שקל על גניבת עין, תיאור כוזב, התערבות בלתי הוגנת גזל מוניטין והטעיית ציבור הצרכנים.  עוד ביקשה להחדול ולהימנע בעתיד ממכירת הבד. ודגמים אלה ודומים להם.

בעלי הסלונים שלהם קהל לקוחות שונה משל לוי, שהדגמים שלהם לא כונו דגמי מלי לוי ושגם הדגם של גלית לוי אינו מקורי אלא מועתק. חלקם אף טענו כי החלו לרכוש את הבד האמור לפני יוני 2003. 

השופט קבע בהחלטתו כי גלית לוי הסתמכה על חוקרים פרטיים ששכרה במקום להגיש חוות דעת מקצועית של מומחה מתחום עיצוב האופנה והצגת הדגמים להתרשמות בית המשפט. השופט אף קבע כי גלית לוי לא הוכיחה שהשמלה שמכרה למלי לוי היא דגם שלה.