הכל היה נהדר, אבל אז הגיע האדם הלבן

עם האתרים המפורסמים באוסטרליה נמנים האיירס רוק (Ayers Rock) והאולגס (Olgas). שני האתרים נמצאים בדרומה של מדינת הטריטוריה הצפונית (The Northern Territory), והם מהווים עבור רבים את פסגת המסע באוסטרליה.

• החלק הראשון - אבוריג'ינים: מאבק לחירות הילידים האוסטרלים  
  

הטיפוס על האיירס רוק נחשב לחוויית שיא בטיולם של צעירים רבים. בעיני האבוריג'ינים האתרים האלה קדושים, ונחשבים למקור הבריאה ולמקום מנוחת נשמות אבותיהם. בשפת האבוריג'ינים נקראים האיירס רוק אולורו (Uluru), והאולגס נקראים קאטה טג'וטה (Kata Tjuta) שפירושו ראשים רבים.

ממשלת הטריטוריה הצפונית החזירה את האולורו ואת הקאטה טג'וטה לידיים אבוריג'יניות בשנת 1985, וכיום מופעל האתר במשותף והוא מוחכר לממשלה. באופן רשמי האבוריג'ינים מבקשים שלא לטפס על האולורו מפאת קדושתו לתרבותם. כל פציעה או מוות של מטפס מעציבה אותם כי הדבר מהווה פגיעה בקדושה והפרעה למנוחת אבותיהם.

האתר האבוריג'יני המפורסם ביותר. האיירס רוק

בספרי המטיילים משווים את הטיפוס על האולורו לטיפוס על גג מסגד, כנסייה או בית כנסת וריקוד על גגותיהם בזמן תפילה - חומר למחשבה. בשנת 2008 נהרג מטייל בעת ניסיון טיפוס על האולורו, ובתגובה סגרו האבוריג'ינים את האתר למשך שלושה שבועות.

באולורו ניתן להצטרף לסיור מודרך עם אחד מהריינג'רים המקומיים, חלקם אנשים לבנים וחלקם אבוריג'ינים. ניתן לבקר במתחמים מיוחדים, מעין בתי ספר, שבהם מלמדים את הילדים על התרבות שלהם וכיצד לשמור על הטבע והסביבה.

כשהילדים גדלים הם עוברים למתחם אחר, ושם עליהם לשהות במשך זמן לא ידוע מראש. אלה שעומדים בכך מצטרפים לבוגרים ועוברים טקסי בגרות, ואלה שלא עומדים בכך ופחדם גובר עליהם, מוחזרים ל"בית הספר" של הילדים.

האבוריג'ינים זקוקים לטבע כדי לבנות כלי נשק

ההרמוניה, השמירה על הטבע, קבלת איתני הטבע וכיבודם הם חלק מרכזי בתרבות האבוריג'ינית. אחת הדוגמאות הטובות לכך היא ההתמודדות של האבוריג'ינים עם השרפות הפוקדות את המדבר.

הבערת אש מסורתית בפסטיבל הפולקלור (צילומים: אסתל טסטסה) 

לעתים, כאשר פורצת שרפה היא פוגעת באזור מסוים ומכלה בו את הצמחייה. כשפורצת שרפה נוספת, האזור שאליו לא תתפשט האש הוא האזור שנפגע בשרפה הקודמת. בעלי החיים ובני האדם יודעים שזהו אזור בטוח ומתרכזים בו כדי להציל את עצמם.

כשהגיע האדם הלבן לאוסטרליה, נמנעו שריפות וכיבו אותן בשלבים מוקדמים, כתוצאה מכך לא היו שריפות משמעותיות במשך מספר שנים, אך מייד לאחר מכן פרצה שריפה עצומה שכילתה הכל בעוצמה רבה. לבעלי החיים ובני האדם לא היה מקום להימלט אליו. העשב, שלא נשרף זמן רב, היה גבוה מאוד. משימת כיבוי האש הייתה קשה ולעיתים בלתי אפשרית.

האבוריג'ינים זקוקים לטבע כדי לבנות כלי נשק, להצטייד במזון ולדאוג ללבוש. הם נעזרים בטבע בכבוד ובמידה. כאשר הם מקלפים את קליפת העץ כדי להכין כלי אוכל הם דואגים לקלף כך שהעץ יוכל להחלים ולהמשיך להתקיים. הם לא כורתים את העץ אלא מסירים חלק מהקליפה, מניחים על החלק החשוף אפר חם כדי למנוע את חשיפת הגזע למחלות ובכך מאפשרים את החלמתו ושיקומו המלא.

האבוריג'ינים נעזרים בטבע בכבוד ובמידה

ילדים אבוריג'ינים נחטפו לטובת משפחות לבנות

מדינת דרום אוסטרליה הייתה הראשונה שהכירה בזכויותיהם של האבוריג'ינים בשטחה, ואף החזירה שטחים ניכרים בתחומה לידיים אבוריג'יניות. הכניסה לשטחים אלה אסורה ומותנית בהיתר מפורש מהאבוריג'ינים החיים בהם. הנסיעה לאורך הכביש המהיר סטוארט חולפת ברובה בסמוך לאדמה אבוריג'ינית שהכניסה אליה אסורה.

את וירג'יניה פגשנו במרכז תרבות אבוריג'יני בעיר אדלייד, בירת מדינת דרום אוסטרליה. וירג'יניה סירבה להצטלם מחשש ששלמות נשמתה תיפגע בעקבות הצילום. "עד לשנת 1840 חיו הגארנה (Kaurna), בני עמי, בשלום עם הנהרות ועם הברבור השחור.

"אז באו הלבנים, בנו מגדלים, לקחו את הנהר, לקחו הכול, ואנחנו נשכחנו. אני לא יודעת מי אני באמת. נחטפתי מהוריי כשהייתי תינוקת. זה היה לפני 60 שנה בערך. זה קרה להרבה משפחות אבוריג'יניות שילדיהן נלקחו מהן ונמסרו למשפחות לבנים שלא היו להם ילדים. אחרי שהוריי המאמצים הלבנים נפטרו התחלתי לחפש את שורשיי. לא מצאתי שום תיעוד או זכר לעברי, ועד היום אין לי תשובה".

יש גם סיפורים בעלי סוף שמח יותר. חלק מהאבוריג'ינים כן הצליחו למצוא את בני משפחתם. פגשנו באדלייד את בנג'מין, אמן אבוריג'יני, מומחה בציורי נקודות. בנג'מין נחטף ממשפחתו ואומץ על ידי הורים לבנים. במשך שנים הוא צייר ציורי נקודות מבלי שקיבל לכך הכשרה מוקדמת. בנג'מין הצליח להתחקות אחר מקורות משפחתו, ואלה לימדו אותו את טכניקת ציור הנקודות, ומאז, לטענתו, ציוריו השתפרו מאוד ויש בהם יותר נשמה.

בין השנים 1972-1900 נלקחו מבתיהם כ-35 אלף ילדים אבוריג'ינים על ידי הממשלה והכנסייה. כולם הועברו לידי משפחות לבנות כדי שיקבלו "חינוך ראוי". האבוריג'ינים דרשו התנצלות פומבית מממשלות אוסטרליה על העוול הנורא, אך ללא הועיל. העלאת הנושא באופן תכוף בתקשורת הביאה למחאה ציבורית ולדיונים נרחבים בפרלמנט האוסטרלי ולהקמת ועדת חקירה בנושא שהגישה את מסקנותיה ב-26 במאי 1997.

בנגמין, אמן אבוריג'יני, נחטף ממשפחתו בילדותו ושנים שהוא מצייר נקודות

חרטה פומבית כלפי "הדור הגנוב"

החל מ-26 במאי 1998 מצוין "יום ההתנצלות" באירועים פומביים שמאות אלפי בני אדם נוטלים בהם חלק. ממשלות אוסטרליה הגיבו בקול רפה והתחמקו מהבעת חרטה פומבית כלפי "הדור הגנוב".

זמן קצר לאחר היבחרו בסוף שנת 2007, נשא קווין ראד, ראש ממשלת אוסטרליה, נאום התנצלות בפני "הדור הגנוב". בעת הנאום, ב-13 בפברואר 2008, עמדו לצדו של ראד ראשי ממשלה קודמים, והנאום זכה לתמיכה גורפת של כל חברי הפרלמנט.

באוקטובר 2009 התקיים פסטיבל הנמל של העיר אדלייד. האירוע הפותח את הפסטיבל היה מופע פולקלור אבוריג'יני של בני הגארנה. האירוע כלל ריקודים מסורתיים ושירה. הצעירים רקדו לצלילי הדידגי'רדו, הובערה אש בדרך המסורתית, ולאחריה עלתה מקהלת בנות שרה כמה שירים, חלקם באנגלית וחלקם בשפת הגארנה.

השירים דיברו על תקווה, נחישות, שלום ועל החובה להמשיך את המסורת ולדבוק בה. לאחר שהבנות סיימו לשיר קמו כמה מבוגרים וסיפרו את סיפורם האישי והעצוב.

מבוגרים מספרים את סיפורם האישי בפסטיבל אדלייד

בואו של האדם הלבן לאזור שינה את תרבותם

באזור העיירה קובר-פידי שבמדינת דרום אוסטרליה חיים כבר כמה אלפי שנים בני ארבאנה (Arabana) ובני קוקאטה (Kokatha). בגלל מזג האוויר המדברי ותדירות הגשמים הנמוכה רובם היו נוודים וציידים-לקטים. בואו של האדם הלבן לאזור שינה את תרבותם לנצח. טבח, ניצול, שיעבוד וגזל שטחי מחיה כמעט הביאו להכחדתם בתוך פחות מ-100 שנים.

ביוני 1975 אימצה קהילת האבוריג'ינים בקובר -פידי את השם אומונה (Umoona) - חיים ארוכים, כשמו של עץ הנפוץ באזור. בני האומונה מונים כיום כ-400 איש. הכניסה לאזורי המחיה שלהם אסורה.

מצבה של קהילת אומונה מחריד. רבים מבני הקהילה משוטטים בחוסר מעש ברחובות קובר-פידי ומנסים למצוא עבודה מזדמנת. אחרים מוטלים בצדי הדרך בלי יכולת לעמוד על רגליהם כשסביבם פזורים בקבוקי אלכוהול. לעתים קרובות פורצות ביניהם מריבות אלימות מלוות בצעקות תוך התעלמות מוחלטת של התושבים הלבנים. רק כלבים עזובים ומשוטטים מארחים להם חברה, כמו שותפות לגורל לא מוצלח במיוחד.

בקובר-פידי פגשנו את ג'ינה, מורה אבוריג'ינית. ג'ינה הסבירה לנו שכל תושבי הקהילה מקבלים קצבה ממשלתית ושנעשים ניסיונות ציבוריים לטפל בבעיית האלימות והאלכוהול. רוב הניסיונות נכשלים, כיוון שהנזק שכבר נגרם הוא אדיר ובהחלט ייתכן שדור המבוגרים הוא אבוד וצריך להתמקד בצעירים. כמורה אבוריג'ינית היא מנסה לשלב בין המציאות המודרנית לבין המסורת. אין לה מושג מהו שביל הזהב, ימים יגידו.

מצטלמים עם תיירים בתמורה לתשלום סמלי

כמעט בכל מקום מרכזי באוסטרליה פוגשים אבוריג'ינים. הם מתמקמים בקרן רחוב או על ספסל, חלקם לבושים בגדים מסורתיים וגופם צבוע מכף רגל ועד ראש, מניחים מגבעת ומתחילים לנגן בדידג'רידו. הם גם מוכנים להצטלם עם תיירים בתמורה לתשלום סמלי. ניתן לשבת שעות ולהקשיב לצליל הנמוך והנעים שבוקע מגזע העץ הארוך הזה. חלק מהעוברים ושבים גם מטילים מטבע במגבעת.

ניתן להקשיב שעות לצליל הנמוך שבוקע מגזע העץ הארוך הזה. הדידג'רידו

הדגל האבוריג'יני עוצב לראשונה בשנת 1971 על ידי אמן ממרכז אוסטרליה. במרכזו של הדגל שמש צהובה, חציו העליון שחור וחציו התחתון אדום. בתחילה היה הדגל סמל מחאה, אך ברבות השנים הוא הפך לדגל הרשמי של כל העמים האבוריג'יניים באוסטרליה. לעתים מונף הדגל האבוריג'יני לצדו של הדגל האוסטרלי.

קנברה, בירת אוסטרליה, הוקמה בשנת 1913 כעיר בירה פדרלית שתשמש כסמכות עליונה עבור כל הטריטוריות האוסטרליות. פירוש השם קנברה בשפת האבוריג'ינים - מקום מפגש. מול בניין הפרלמנט האוסטרלי הישן שהיום משמש מוזאון, הוקם "אוהל השגרירות האבוריג'ינית".

זהו מאהל מחאה שמקיים משמרת רצופה כבר כמה עשרות שנים מול סמל השלטון הלבן באוסטרליה. במקום מוצבים כמה אוהלים נוספים, וציורים אבוריג'יניים וכתובות מחאה מעטרים את הרחבה. הדגל האבוריג'יני מצויר על חביות מתכת ומונף על תרנים, קורא לחופש ולריבונות. יש במקום גם כתובות ובהן קריאה לשלטונות להכיר בעם האבוריג'יני, להחזיר את האדמות ולתת שוויון זכויות מלא לתושבים המקוריים של אוסטרליה.

יושבי המאהל אמרו שהם מוכנים לשבת בו גם עוד 100 שנים, עד לקבלת זכויותיהם המלאות. יש הרבה נושאים על הפרק, כמו אדמות שלא הוחזרו, פיצויים שהובטחו וטרם נתקבלו, חוקים מתקנים שיש לחוקק, הגברת הנציגות בפרלמנט, וחופש הזדמנויות בכל תחומי החיים. "לא נשקוט עד שהסבל ייפסק", הם אומרים.

הדגל האבוריג'יני מתנוסס על בניין ויקטוריאני

מספרם האבוריג'ינים יוכפל בתוך 30 שנה

האבוריג'ינית המודרנית המפורסמת ביותר היא ללא ספק קאת'י פרימן. פרימן האתלטית נולדה במקיי שבקווינסלנד בשנת 1973 והביאה לאוסטרליה את מדליית הזהב בריצה ל-400 מ' באולימפיאדת סידני בשנת 2000. פרימן, בשמה הסימבולי, מסמלת אולי יותר מכול את האבוריג'יני המודרני השואף לחופש, כבוד והישגים.

שש שנים לפני האולימפיאדה, בשנת 1994, לאחר זכייתה במירוצים ל-200 ול-400 מ' במשחקי הקומונוולט (Common Wealth), הניפה קאת'י פרימן את דגל אוסטרליה ואת הדגל האבוריג'יני בעת קבלת המדליה וגרמה בכך לסערה תקשורתית.

שלט מחאה מול בניין הפרלמנט הישן בקנברה

כאמור, כ-460 אלף אבוריג'ינים חיים כיום באוסטרליה. על פי נתוני מחלקת הדמוגרפיה האוסטרלית, מספרם יוכפל בתוך 30 שנה. אם התחזיות יתאמתו, עד סוף המאה הנוכחית מספרם של האבוריג'ינים באוסטרליה יהיה דומה למספרם ערב יישובה של אוסטרליה לפני כ-240 שנה.

• הכתבה פורסמה בגיליון פברואר של הירחון "טבע הדברים"
  

• לקבלת הצעה להטבות מיוחדות