אמא עובדת אובדת בבירוקרטיה הממשלתית

מסתבר שיש עניינים חשובים שאפשר לפתור רק אם את מאריכה את חופשת הלידה – בירוקרטיה למשל: מס הכנסה, ביטוח לאומי וחיפוש אחר מטפלת. בחרתי להיות סופר וומן כזו שמתאוששת מהלידה ומיד רצה להספיק הכל הכל בארבעה עשר שבועות של חופשת לידה: תעודת זהות במשרד הפנים שבדיוק בשביתה, חיפוש מטפלת לקטן, רישום הגדול לגן-ילדים, ביטוח לאומי, תשלום דו"חות חניה שקיבלתי בזמן שניסיתי לסדר את העניינים מול ביטוח לאומי ואת הנחת החנייה בעירייה ועוד.

• עוד בערוץ הקריירה  
• פורים - מי את במשרד?
  

איכשהו הצלחתי לדחוף גם קורס עיסוי תינוקות של טיפת חלב. המפגש האחרון התרחש ביום בו חזרתי לעבודה.

מסתבר שמפלצת הבירוקרטיה, ככל שאת מאכילה אותה היא רק יותר ויותר רעבה. וכעת משחזרתי לעבודה זה מסובך יותר כי אין לי את הבקרים בהם עובדים משרדי הממשלה בין שמונה וחצי לאחת במקרה הטוב.

וכל פעם שהקטן חטף תנומה התלבטתי האם מתחשק לי לישון גם או להתקשר עשרות פעמים למשרד ממשלתי עד שיענה לי קול אנושי - וגם הוא יאמר לי שזה לא בטיפולו.

דליה כהן כפול 4

פעם אחת כשענתה לי מזכירה אלקטרונית והורתה בקולה המונוטוני "אם ידועה לכם שם המחלקה הקישו..אם ידוע לכם שם העובד הקישו.." התבלבלתי נורא ובלית ברירה אלתרתי כשהמונוטונית שתקה יריתי: "דליה כהן" והקשתי סולמית. להפתעתי נעניתי בתשובה: "נמצאו ארבע דליה כהן. אם ידועה לך שם המחלקה.." המשכתי במשחק והמצאתי מחלקה מתוך סקרנות. "השיחה מועברת" ענתה האלקטרונית ומנגינת מעליות נשמעה לי כמו צליל זכייה במכונת פרסים.

המנגינה נקטעה בקולה האמיתי של דליה כהן אחת ששאלה בבהלה מעורבבת בכעס: "איך הגעת אליי?!" התלבטתי אם לספר לה אבל ויתרתי. היא לא יכלה כמובן לעזור ולא להעביר לשום מקום. צר לה. כל טוב ושלום.

אז מצאתי פתרון אחר – האינטרנט. אפשר להתכתב איתם, אמנם אף פעם אי אפשר לדעת כמה זמן ייקח להם לקרוא, אם בכלל, אבל הנה, עם הביטוח הלאומי זה עבד. בדרך חזרה מהעבודה לכיוון המטפלת כדי לקחת את ילדי ולפצוח במשרת האם שלי מצלצל הסלולרי. "שלום, מדברים מביטוח לאומי התקשרתי כדי להחזיר תשובה לפנייתך למה לא קיבלת דמי חופשת לידה" - אני שומעת את המסטיק שלה -"אז התשובה היא 'אין שידור במערכת' היא חותכת "ואת צריכה לפנות ל..

מה את משדרת?

"רגע" אני מנסה לעצור את שטף הדיבור ההזוי הזה "מה זאת אומרת אין שידור? "אין שידור" היא חוזרת בביטחון עם המסטיק וממשיכה "אז תפני לגזברית ותחזירי לנו תשובה וחשוב לי להדגיש שאנחנו בביטוח לאומי לא מגישים את התביעה עבורך אם לא נקבל תביעה מהיולדת לא נוכל.." "אני לא מצליחה להבין" אני ממשיכה לנסות "איזה שידור? מה אתם רדיו? ואיזה מערכת? שלכם שלי? מערכת שעות?". 

שתיקה מהצד השני. האם היא מחליפה מסטיק או שמא מבינה שאני מבינה שהיא לא מבינה בעצמה את התשובה שהיא נשלחה לענות. אולי היא ניתקה? אני מסבירה לה שגם היא תצא פעם לחופשת לידה ושאולי גם לה לא יהיה שידור וכדאי לה לברר עכשיו, מנסה לשחד אותה במסטיקים גדולים, עגולים עם מלא צבעי מאכל כמו של פעם, כשהכל היה פשוט.

"אני מצטערת היא אומרת לבסוף כמו בלון שהתפוצץ,"אם יש לך שאלות את יכולה לפנות אלינו שעות הקבלה הן..".בא לך לפוצץ אותה אבל את לא. את אמא, אשה עובדת, הגיונית. את תתגברי על זה איכשהו. וחוץ מזה שיש שיחה ממתינה. טלפון מהאיש שלי: "מה מספר תעודת הזהות של הגדול שלנו?" "איבדת את תעודת הזהות?" "לא פשוט..אני לא מצליח לקרוא היא דהויה כל-כך.. "טוב אני שולפת את המספר ונזכרת לשאול בשביל מה.

לא צעקנו - לא קיבלנו

"אני רוצה לברר באיזה גן עירייה שובץ הבן שלנו לשנה הבאה. מוזר, אני עונה. הרי היו רק שתי אפשרויות בשכונה וגם כשניסינו לרשום לאפשרות אחרת קפץ אייקון באינטרנט ואמר שאי אפשר רק עם מכתב חריג..אז מה זה משנה בעצם? אני רוצה, הוא התעקש, זה שלידי כבר קיבל תשובה על הבן שלו.. נו טוב, אני מהרהרת מה כבר יכול להיות. מתברר שהרבה. תככים רבים קורים בזמן שאנו שוקטים על חיינו השלווים וממלאים הוראות בירוקרטיה כחוק.

 מסתבר ששיבצו את הבן שלנו בגן בשכונה אחרת מרוחקת מאוד. הסיבה בוודאי שאנחנו ועוד כמה פראיירים לא כתבנו מכתבים חריגים או צעקנו או בכינו או התחננו. עכשיו צריך לקחת יום חופש מהעבודה וללכת לעירייה, להסתכל למפלצת בעיניים , ללחוש לה לחש קסם או שניים ולקוות לטוב. אני רק מקווה שמערכת השידור שלהם בסדר.

כתבה את הטור: רחל שלם

אמא עובדת? עמוסה, עמוסה אבל חושבת שתצליחי למצוא את הזמן כדי לכתוב לנו - שילחי טור בדוא"ל .