בין כבוד המת לקדושת החיים
"הציווי 'וחי בהם' קורא להבנתי לחיות על פי תורה המקדשת את החיים; מי שמעדיף את כבוד המת על עצם החיים – עושה את תורת החיים פלסתר". ח"כ אריה אלדד מצטרף לפרויקט המחוקקים ב-ynet - "צהר לחקיקה"
היהדות מקדשת את החיים. מאות כתובים והלכות עוסקים בקדושת החיים. מחיי העובר ברחם דרך כל הלכות פיקוח נפש וצמצום קיצוני של עבירות "ייהרג ולא יעבור" ואיסור ההתאבדות, ועד האיסורים לקצר חיים.
פרויקט צהר לחקיקה:
- ח"כ רובי ריבלין: להוציא את המקורות מהארון היהודי
- ח"כ אילן גילאון: דע את זכויותיך, בלי מאכערים
- ח"כ זאב ביילסקי: למנוע בריחת מוחות עצם
אסור גם לחלל גופות נפטרים. כבוד המת, וכבוד קברו הם מן המפורסמות שאינן צריכות ראייה. לעיתים אפילו נדמה כי קל יותר להיות יהודי מת מאשר להיות יהודי חי. בתי הדין המגיירים מקשים מאד על המתגיירים, גם שמענו לאחרונה על מקרים רבים של ביטול גיור גם לאחר שנים רבות, ואפילו שעות ספורות לפני חופה וקידושין של מי שרצו לבטל גיורו. צאו וראו כמה קשה להיות יהודי חי. לעומת זאת – רק מוצאים עצם בחפירות לחדר מיון תת קרקעי לבית חולים באשקלון או בעבודות עפר לכביש 6 , מיד מניחים שהעצם – עצם אדם היא, ואם אדם – ודאי יהודי, ועוצרים את כל העבודות. ראו כמה קל להיות יהודי מת.
ויותר ויותר מסתבר כי קדושת המתים גוברת על קדושת החיים. לעניין השתלות האיברים אני מכוון.
מאות ממתינים בישראל להשתלת אברים מצילת חיים. התור מתארך, והתרומות מצומצמות, ומאות מתים מידי שנה בהמתנה להשתלה. ורבים אחרים, המוכנים לעשות הכל כדי להציל את חייהם – מוכנים לשלם כל הון שבעולם, להסתבך בסחר איברים אסור, גם להרחיק נדוד למדינות מפוקפקות שבהם סוחרים באברים, גם גונבים אברים מאנשים בלא ידיעתם או מוציאים להורג או רוצחים כדי ליטול אברים.
חוק השתלות האברים שעמלתי עליו בכנסת הקודמת, והוספתי עליו עוד נדבך חשוב בכנסת הנוכחית – בא להסדיר את ההשתלות בישראל. לנסות לעודד תרומת אברים, בעיקר מן החי, לקבוע מה מותר ומה אסור. אך גם אם החוק ישפר במידה משמעותית את היצע האברים מן החי – הוא לא יפתור את מצוקת הממתינים להשתלה. הפיתרון למרבית הממתינים הוא תרומות רבות יותר של אברי נפטרים.
חומות חברתיות , תרבותיות ורגשיות שונות מעכבות את ההסכמות של המשפחות לקצירת אברים מגופת יקירם שנפטר זה עתה. לא רק "דתיים" מסרבים לחתום על כרטיסי "אדי", ולא רק משפחות "דתיות" מסרבות להתיר תרומת אברים מבן המשפחה שמת. אבל חוסר ההיענות הזו היא על בסיס אישי. לעומתה מתנשאת כחומה התנגדות הממסד הדתי לתרומות מן המת, למרות פסיקות רבנים חשובים המתירות, ומגדירות כמצווה חשובה , תרומה כזו היכולה להציל חיי אדם.
הפיתרון יכול לבא אם חוק האנטומיה והפתולוגיה הקיים – יקוים ככתבו וכלשונו. החוק אומר כי אם אבר מאבריו של נפטר דרוש להצלת חייו של אדם – יש להודיע למשפחה בתוך פרק זמן נתון על כוונה ליטול את האבר מן המת, ובהיעדר התנגדות מפורשת – אפשר לקצור את האברים ולהשתילם במי שנזקק להם. אלא שחוק לחוד – ויישומו לחוד. התורה שבעל פה הנוהגת, בעקבות מחאות והפגנות חרדים (בעיקר) היא שאין מודיעים ונוטלים בהיעדר התנגדות מפורשת – אלא מבקשים הסכמה בכתב. ורק מעטים מגלים גדולת רוח בשעות נוראות כאלו, ורק מעטים חותמים, ותור הממתינים לאברים הולך ומתארך, ומאות מתים מידי שנה.
כשהבאתי לאחרונה לכנסת תיקון לחוק האנטומיה והפתולוגיה האומר כי יש לקיים את החוק ככתבו וכלשונו היום, וכל פרשנות מחמירה אסורה – בא סגן שר הבריאות לועדת השרים לחקיקה, הטיל את כובד משקלו הקואליציוני, ועדת השרים לחקיקה התנגדה, והקואליציה דחתה את החוק. קדושת המתים גברה על קדושת החיים.
הציווי "וחי בהם" קורא להבנתי לחיות על פי תורת החיים המקדשת את החיים. יודעת להעדיף הצלת חיים על שמירת שבת. מי שמעדיף את כבוד המת על עצם החיים – עושה את תורת החיים פלסתר.
לפנייה לכתב/ת 
ח"כ אריה אלדד
צילום: דודי ועקנין
מומלצים
