תבנית שכזאת: "תוצרת סין" וגם "תוצרת טורקיה"

האם ניתן לדעת כיום מה היא ארץ המוצא של מוצר כלשהו? כנראה שלא. לפני מספר ימים קניתי בשוק בדרום תל-אביב תבנית בישול קטנה - מהתבניות עם החורים העגולים, המשמשות, למשל, להכנת ממולאי בצק ("קרעפלאך"). רק כשחזרתי הביתה נזכרתי שלא טרחתי לבדוק את סימון המוצר ולברר עליו כמה פרטים קטנים, כולל, למשל, ארץ הייצור. אבל הבדיקה המאוחרת רק הגדילה את המבוכה: התבנית הקטנה מתהדרת בלא פחות משלוש ארצות ייצור שונות.

על המדבקה המוצמדת אל שקית המוצר היה כתוב, בעברית, "תוצרת סין, היבואן יוסף יוסיפוב"; ואילו על השקית עצמה היה כתוב באנגלית ובטורקית "תוצרת טורקיה", עם ציון שמה חברת הפלסטיק הטורקית גונדולפלסטיק מקבוצת גונדול; בתוך השקית נמצאה חוברת הדרכה של גונדולפלסטיק, בטורקית צחה, עם ציור של המוצר, בצבע תואם לצבע השקית, בצירוף החותמת המבטיחה "original"; ואילו על המוצר עצמו נכתב ברוסית (עם שגיאות כתיב) כי הוא יוצר במפעל הטרקטורים של העיר הרוסית וולגוגרד.  

אז מהיכן, לעזאזל, הגיעה התבנית שלי? נניח שהייתי מאותם צרכנים אנינים שאינם מוכנים לקנות תוצרת סין, האם הייתי צריך לקנות תבנית אחרת? ואם הייתי רוצה להצטרף לחרמות שמטילים צרכני ישראל על טורקיה, האם התבנית הזאת כלולה בחרם? וכיצד אדע אם אני לא מבשל בגלגל מתכת שנפל ממנוע של טרקטור סובייטי?

היבואן, יוסיפוב, לא ממש הבין מה אנחנו רוצים מחייו. "מה הבעיה שלכם, נגמרו לכם הדברים לבדוק?", הוא שואל, "אנחנו בקושי גומרים את החודש. תבדקו מה קורה אצל יצחק תשובה, לב לבייב. מה אתם רוצים?"

באיזו ארץ מיוצרת התבנית שלך?

"בסין".

למה כתוב עליה ברוסית שהיא מרוסיה?

"זאת חברה רוסית שפעם הייתה מייצרת ברוסיה, היום הם מייצרים בסין, כמו כולם".

ולמה כתוב בטורקית שהיא של חברת גונדול מטורקיה?

"תסתכל טוב, זה כתוב רק על השקית, לא על המוצר".

למה זה כתוב על השקית?

"לא יודע".

יכול להיות שהמוצר יוצר בסין אבל נארז בטורקיה וקנית אותו מטורקיה?

"לא, לא. הוא לא מטורקיה, הוא מסין. קניתי אותו מסין. היום הכל מיוצר בסין".

מי מייצר אותו בסין?

"לא יודע. מה זאת החקירה הזאת? אתה רוצה להיות רואה החשבון שלי? החוק מחייב אותי לשים מדבקה שעליה כתוב מאיפה זה. עשיתי מה שהחוק אומר".

"הצרכן לא יכול לדעת מאיפה המוצר"

 "חוק הגנת הצרכן מחייב יבואנים לסמן על המוצר, בין השאר, את ארץ הייצור שלו, וכמובן שהסימון חייב להיות נכון", אומר ל-ynet יצחק קמחי, הממונה על הגנת הצרכן במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, "אני לא רוצה להתייחס לתבנית הספציפית הזאת, כי לא בדקתי אותה, אבל באופן עקרוני כמובן שעל המוצר צריכה להיות רשומה ארץ ייצור אחת. זאת, למרות שבפועל יש מוצרים שמיוצרים בכמה ארצות יחד". 

אם המוצר יוצר בכמה ארצות שונות, מה היבואן צריך לכתוב עליו?

"כעיקרון, הוא צריך לכתוב את הארץ שבה המוצר הורכב. אם, לדוגמא, יש לך טלוויזיה בבית, שתוכננה ביפאן, והרכיבים האלקטרוניים שלה יוצרו בטאייוואן, חלקי הפלסטיק שלה יוצרו באינדונזיה, והיא הורכבה ביוון ונארזה בטורקיה, אז צריך לכתוב עליה תוצרת יוון".

איך הצרכן יכול לדעת מאיפה המוצר באמת? איזה כלים יש לו לדעת אם מה שכותב היבואן עצמו הוא נכון? והאם היבואן עצמו תמיד יודע מאיפה המוצר?

"היבואן לא תמיד יודע, והצרכן בוודאי שלו. השיווק כיום, בעידן הגלובליזציה, הוא מאוד מורכב. קונים היום מוצרים מארצות רבות, וחלקם מגיעים דרך משווקי משנה ומשווקים שלישיים ורביעיים. האמת היא שבמה שנוגע לארצות ייצור הכל יכול להיות, ואי אפשר לדעת כלום לאשורו. יש לנו כלים לבצע בדיקה מהיכן מגיע מוצר, אבל זאת בדיקה מורכבת".

הייתכן שהחוק להגנת הצרכן בנושא הזה הוא אנכרוניסטי ומגן על זכות צרכנית שכבר לא קיימת בפועל ואי אפשר לשמור עליה?

"החוק הוא חשוב מאוד, כי לצרכן יש זכות לדעת מאיפה המוצר שלו. ארץ הייצור מלמדת על איכות המוצר. יש גם צרכנים שבשבילם זה עניין עקרוני. אם כי גם זה מורכב: בעבר היו הרבה אנשים בארץ שלא רצו לקנות תוצרת גרמניה, ולכן היו מוצרים גרמניים שנמכרו בארץ תחת שם אחר. כיום זה הפוך: מוצר גרמני אומר ללקוח איכות ואמינות, ולכן יש מוצרים שכתוב עליהם תוצרת גרמניה למרות שהם מיוצרים במקומות אחרים לגמרי".

"עם זאת, בהחלט ייתכן שצריך לעדכן את ההגדרות הכלולות בחוק ושההגדרות הקיימות פשטניות ומיושנות. המכס, לדוגמא, משתמש בהגדרות מורכבות יותר. ייתכן שהחוק צריך לקבוע שלמוצר יכולה להיות יותר מארץ ייצור אחת בלבד. לגבי ישראל, אגב, זה הכי מסובך, כי הצרכנים בחו"ל רוצים לדעת לא רק אם זה יוצר בישראל אלא איפה בדיוק בארץ".