יצרן טקסטיל: "H&M תגמור אותי"
דן אלחרר, בעל חברת האופנה הישראלית דניאל ניו יורק, חושש מההשפעה של פתיחת סניפי H&M. "הם יגררו את הקניונים למלחמת מחירים והקונים יברחו לשם, על חשבון יזם כמוני שמייצר כחול לבן, מעסיק תופרות בכפר טמרה ומייצא. למה אתם עושים להם פרסומת?"
"הכניסה של H&M לשוק המקומי מאיימת עליי". כך אומר ל-ynet יזם הטקסטיל דן אלחרר, בעל חברת האופנה הישראלית דניאל ניו יורק. "הם עשו מערך מתוזמן היטב של יחסי ציבור שמעורר בהלת קניות. אני לא מבין למה אתם בתקשורת משתפים אתם פעולה ועושים להם פרסומת חינם בכזאת התלהבות, עם כל הרעש שאתם עושים מכניסתם לישראל".
הבהלה ל-H&M:
דניאל ניו יורק מספקת בגדים לחנויות פרטיות, לרשתות האופנה הקטנות ולהאנגרים - וכן לייצוא לארה"ב. החברה, המגלגלת מחזור עסקי של בין חצי מיליון למיליון שקלים בחודש, מעסיקה כ-50 עובדים, כולל עשרות תופרות בכפר טמרה וצוות של מעצבים במשרדים בתל-אביב, ובעקיפין, מעסיק עוד כמה עשרות עובדים בבתי עסק קטנים אחרים כמדפיסים וכמשווקים. לדבריו, "H&M מאיימים על הפרנסה שלי ושל עוד אנשים כמוני, יצרנים כחול-לבן, וזה פוגע במדינה".
הם מוכרים בקניונים ואתה מוכר ברחובות, למה אתה מרגיש מאויים?
"עבדתי בעבר בניו-יורק וראיתי שם איך זה עובד. הקניון מוכן להכניס אותם בחינם כי הם מקפיצים לו את המכירות. הם מכניסים את כל הקניון ללחץ וגוררים אותו למלחמת מחירים, ובשלב הבא - הקונים ינטשו אותנו וינהרו אליהם".
אולי אתם יקרים ולכן מעדיפים לקנות ברשתות?
"ממש לא. חולצת ליקרה לאישה, עם הדפס אופנתי, עולה אצלנו בסיטונות 20 שקל ובחנויות 30-40. אצלם יכולים למכור ככה? וגם האיכות שלנו לא פחות טובה".
אז למה נוהרים לקנות אצלם?
"כי זה כוחו של מיתוג. אנשים מעדיפים לקנות מוצר ממותג גם אם הוא יותר יקר ופחות איכותי. בגדול אין מה לעשות, כי זאת מגמה עולמית, אבל כאן נכנס גם התפקיד של התקשורת ששופכת שמן על המדורה".
אתה באמת מצפה שנצנזר הגעה של רשת כזאת גדולה לארץ? מה אנחנו, תקשורת צפון-קוריאנית?
"אני מצפה שתציגו את זה בפרופורציות, ותראו שיש גם מעסיקים ישראלים שנפגעים מכך".
H&M מעסיקים גם הם עובדים ישראלים. מה ההבדל ביניכם?
"ההבדל הוא שכל דולר שאני מייצר נשאר בארץ. מערך הפיתוח שלהם והמעצבים שלהם - זרים, אצלי הם מקומיים. בכך הם יותר גרועים גם מרשתות מקומיות כמו קסטרו, שלפחות מעסיקות מעצבים מקומיים. גם הרווח הפרטי שלי נשאר כאן, בניגוד לרווחי העתק שלהם. וכמובן - העובדים. אני מעסיק בטמרה חמולה שלמה, ואם לא אעסיק אותה - היא תלך ישר ללשכת התעסוקה".
גם אם לא היו H&M, לכמה זמן אתה יכול להבטיח לעובדים שלך שתשרוד בתחרות מול הייצור במזרח ותוכל להעסיק אותם בשכר הגון?
"אני כאן כבר 22 שנה, ובשנות ה-80 כבר הייתה תחרות עם המזרח, והיקפי העבודה שלי לא פוחתים. רוב הסחורה שלי הולכת לייצוא - וגם זה לא פוחת. אני מעסיק תופרים בשכר מינימום אבל המעצבים וקבלני המשנה בטמרה מרוויחים הרבה יותר. אני מוכר לחנויות אז גם המוכרים בחנויות מתפרנסים. וכל זה לא באיום בגלל המזרח, אלא בגלל הרשתות הגדולות. מישהו צריך גם להכניס כסף לארץ, שיהיה במה לקנות. זה נחמד שיש שיווק ומכירות ועורכי דין ויועצי השקעות, אבל כל שרשרת המזון מתחילה בזה שמישהו מייצר משהו ומוכר אותו. אחרת לא יהיה כלום".
לפנייה לכתב/ת 
