רופא ללא גבולות

כרווקה בת 30 פלוס אני חשופה ללא הרף לשאלות פולשניות לגבי רווקותי. הן בדרך כלל מלוות בביקורת, חוות דעת וניתוחים פסיכולוגים שלא ביקשתי. זה תמיד מרגיז אותי, ומפליא שאנשים מרשים לעצמם להיות כל כך חטטניים. אבל כשאותה התנהגות מגיעה מצד רופא זה לא רק עניין של חוצפה או נורמה תרבותית קלוקלת, אלא סוג של הטרדה.

בעקבות בעיה בריאותית הלכתי לרופא מומחה. הגשתי לו את כרטיס קופת החולים שלי, והוא העלה את הפרטים האישיים שלי במחשב. "שלומית לסקי. לא מעשנת. בת 32. רווקה. נכון?"
"אכן" עניתי.
"בת 32 ורווקה? למה?", הוא הסיט את מבטו ממסך המחשב ובחן אותי בנימה ביקורתית מתחת למשקפיו העבות.

הראש שלי אמר, "זה ממש לא עניינך", אבל הפה שלי ענה: "יש לי חבר". תשובתי לא השביעה את רצונו.
"אז מה, את הולכת להיות מהרווקות האלה שמחכות עד גיל 41 בשביל לעשות ילדים ואחר כך תתפלאי למה את סובלת מבעיות פריון? הבת שלי בגילך וכבר עשתה אותי סבא!"

החוצפה שלו הקפיאה אותי לרגע ואז גמגמתי: "אההה... פה מטפלים באלרגיות, לא בבעיות פריון, נכון?"

האבחנה הרפואית: בטלנית

הרופא לא הפנים את הרמז, ונזף בי על האיחור. התנצלתי ונופפתי בספרי, מסבירה לו שישבתי בחדר ההמתנה הלא נכון שקועה מדי בקריאה.

"מה את קוראת?", הוא שאל.

"אלגנטיות של קיפוד", עניתי.

הוא הסתכל על כריכת הספר בבוז: "לא בשבילי, הייתי נרדם לפני שהמטוס היה מספיק להמריא, אני צריך מותחן".
"דווקא אבא שלי המליץ לי על הספר", השבתי כדי שלא יעשה אפליה סקסיסטית לספר.
"ומה אבא שלך עושה?", הוא שאל ואני לא יכולתי שלא לתהות האם אני בדייט כפוי או בביקור אצל רופא מומחה.

"טוב, אני רואה שאת בטלנית, לא עושה ילדים ובמקום זה קוראת ספרים", אבחן אותי הדוקטור.

אללי! לא האמנתי שאני שומעת את המילים האלו מפיו של רופא! אמרתי לעצמי: "שלומית, או שאת קמה והולכת או שאת אומרת לו שאת הדעות הקדומות והשיפוטיות שלו הוא יכול לדחוף לתחת!", אך כמובן שמיד הזכרתי לעצמי כמה זמן לקח לי להשיג את התור הזה וכמה זמן עוד אצטרך לחכות במידה שאחליט להחליף רופא. הרגשתי חסרת אונים ופגועה.

הכל בראש שלך, ג'ינג'ית

הרופא ביקש שאושיט לו את ידי והתחיל לדקור אותי בכל מיני מחטים עם חומרים שונים ומשונים כדי לבדוק את התגובות האלרגיות שלי. בינתיים הוא המשיך בפרוגנוזה השנייה, זו שהייתה הרבה יותר מעניינת עבורו מהאלרגיה שלי כפי הנראה.
"את נמצאת הרבה בסביבה של מעשנים?", שאל.

"לא", עניתי.
"החבר שלך מעשן?".

"לפעמים", עניתי. 

ואז התחיל הדוקטור לקרוא לי ג'ינג'ית בתחילת כל משפט (על אף שצבע שערי ממוקם על הסקאלה שבין בלונדיני לברונטי) ולתחקר אותי בעניין הרומנטי. היה לו מה להגיד גם על מוצאו של החבר. כשהפכתי קצרת סבלנות ושאלתי כמה זמן זה עוד ייקח, הייתה תשובתו: "אתן הג'ינג'יות כל כך חסרות סבלנות!"

הסיוט נמשך עוד כמה דקות, עד שהסתיימה סדרת הדקירות שנועדו לבחון את תגובות הזרוע שלי. "אין לך שום דבר ג'ינג'ית, הכל בראש שלך, את מאה אחוז בריאה".

יצאתי משם מושפלת מהיחס שלו והרגשתי שהוא שלח אותי בהינף יד בלי להתייחס ברצינות לבעיה הבריאותית שלי.

גם מושפלת וגם אשמה

כל הדרך הביתה נזפתי בעצמי. הרצתי שוב ושוב את פרצופו המשועשע של הרופא, שכנראה ראה בהתנהגות שלו סוג של הלצה קלילה. חשבתי איך יכולתי להגיב אחרת. כעסתי על עצמי שלא הייתי אסרטיבית יותר. למה לא אמרתי בצורה ישירה, שחוש ההומור שלו לא נעים לי, ואני מבקשת שיקרא לי בשמי ולא ג'ינג'ית? 

פחדתי שהוא בדיוק מהטיפוסים האלו, שבמקום להתנצל יאשימו אותי בכך שחסר לי חוש הומור ובסוף הייתי מקבלת אחד פלוס אחד - גם השפלה וגם אשמה.
אני בטוחה שהוא באמת ובתמים לא חשב שהוא עושה משהו לא בסדר, זו פשוט הייתה הדרך הלא כל כך נחמדה שלו להיות נחמד.

רציתי להתלונן עליו להנהלת הקופה, אבל פחדתי שיאשימו אותי בשיתוף פעולה. הרי "גברת בסדר" נידבה את כל האינפורמציה של החפירה. אני מודה שאני שונאת עימותים ונמנעת מהם כל עוד אני יכולה. אז עשיתי את מה שבער בי וזה לכתוב את השורות הללו. הוקל לי במידה מסוימת, אבל עדיין המפגש בחדר הרופא המשיך להציק לי.

במשך שבועיים בכל פעם שאמרתי לעצמי שאני אוזרת אומץ ומגישה תלונה לנציב פניות הציבור של קופת החולים שלי, קול אחר בתוכי צץ ואמר, שזה לא כל כך נורא ושלא כדאי לי לעשות מזה עניין. 
 

אולי חסכתי לנשים אחרות

לבסוף מה שהכריע זה שהבנתי שזו הזדמנות מצוינת למחאה. אזרתי אומץ וכתבתי מכתב תלונה לנציבות פניות הציבור של קופת החולים שלי. לאחר מספר שבועת בהם לא קיבלתי תשובה, פניתי ישירות לעידו הדרי, דובר "מכבי שרותי בריאות", שבירר במהרה את סיבת העיכוב (החגים) ודאג גם במהרה לתגובה:

"אנו מצרים על תחושותייך בעקבות הביקור אצל הרופא. מכבי מייחסת חשיבות גבוהה לנושאים של יחס ושירות, ובוודאי כאשר מדובר על התקשורת בין רופא למטופלים. הרופא זומן לבירור במכבי והוצגה לו התלונה שלך תוך דגש על התחושות שאת מעלה והוא הביע התנצלות על הדברים. התלונה הועברה גם לתיקו האישי של הרופא".

על אף שאני מרגישה צער מסוים על הנזק שנגרם לרופא, אני שמחה שעמדתי על שלי ומקווה שבמעשה שלי חסכתי למטופלות הבאות את עוגמת הנפש שחוויתי.

קרה לכן? שתפו אותנו!

• שלומית לסקי שוהה בימים אלה בברלין ומתעדת את חוויותיה.
  

לכתבות נוספות של שלומית לסקי

שלומית מציעה לכן דרכים לזהות גברים רעים

יוצאים לדייט? תתאמנו על החיוך

מה לחיצת היד שלך משדרת?