קבלו את החתן והכלה בפנקסי צ'קים שלופים

בימים שאחרי חג השבועות, מסוכן להגיע לביקור אצל ההורים או אפילו ללכת לעבודה. הגעתי להורי, ואמי שאלה האם אני מכיר את לימור כ., אני מנסה לעלעל בזיכרוני ונזכר באיזו ילדה שלפני 20 שנה הייתה מלאה בנזלת לא מנוגבת.

"עברה לה הנזלת", הפטירה אימי, "ובחודש הבא היא מתחתנת. היא הייתה בחתונה שלך, אז נא להגיע לחתונתה. ותביא צ'ק מכובד שלא תבייש אותנו". למחרת במשרד, נכנס אלי ספק האריזות, מוציא לי תמונה של בחורה אשר האיפור מוסיף לה המון (...) מחייך אלי ואומר בעוד שלושה שבועות הוא מחתן אותה. הוא כמובן ישמח אם אני אבוא לשמוח בשמחתו.

• הם התחתנו, ואני הפסדתי משחק כדורגל
  
• החתונה שלנו היתה יותר יפה (לא שאני משווה)
  

מבחינה כלכלית, עונת החתונות שפועמת עתה בחוזקה בכל סביבותינו. מדובר לרוב באירוע ענק, שעלותו היא בין עשרות אלפים רבים למאות אלפים. לרוב, יוצאים מארגניו בסופו מופסדים או ברווח קטן. אגב, כסף שההורים נותנים הוא הוצאה שלהם גם כן, והטיפים למלצרים והפרחים לאוטו גם נלקחים בחישוב, אם תבדקו היטב, במקרה הטוב יוצאים לא מופסדים ואולי ממושכנים לתקופה ארוכה בגין ערב אחד.

יש טענה שככל שתזמין יותר אנשים כך ההוצאה עבור ראש יורדת. כלומר, אם נניח שמנה עולה 200 שקל וכל המסביב - כמו ה-DJ והצלמים וכו' - עולה 30,000 שקל. אז ככל שתזמין יותר אנשים כך ההוצאה הקבועה מתחלקת על יותר אנשים וכך יותר קל לכסות. הטענה הזו נשמעת הגיונית אבל היא ממש לא נכונה. יש כאן הנחה סמויה חזקה שכל האורחים מביאים את אותו הצ'ק. במציאות, 100 האורחים הראשונים שמורכבים מהמשפחה הקרובה והחברים שבאמת איכפת להם ממכם, הם אלה שיחרצו את דינכם לרווח או לחובות.

הצ'קים הגדולים של מעבר ל-1000 שקל באים רק ממשפחה קרובה וחברי ילדות והם אלה שיכסו את עלות סידור השולחן בפרחים ממדגסקר שבפועל אף אחד לא יזכור אותם אחרי שבוע. האורחים שמעבר ל-300 הראשונים באים קפואי חיוך עם צ'קים שמכסים אך בקושי את עלות מנתם. כלומר אם האורח עושה חישוב בלבבו אם להגיע לבד עם צ'ק של 200 או זוג בצ'ק של 300-350 אז כבר עדיף נחסוך את זה ושלא יבוא ולא יוזמן.

חתונות כשיטת פירמידה

במובן מסוים חתונות מהוות מעין שיטת פירמידה בעלת רווח ריגשי אך ללא שום סיכוי לרווח פיננסי. אני מתכוון כמובן לאורחים שהחתן והכלה לא באמת מכירים. אתם מזמינים 300 אורחים שאין לכם מושג מי הם, שנכנסים להגדרה הכללית של "כיבוד וכבוד" והולכים ל-300 אירועים במסגרת אותה הגדרה. בפועל אין כאן שום רווח אלא הרבה מאוד מוזיקה רעשנית ומנות אולם שבחיים לא הייתם קונים במחיר של מאות שקלים. מהמושג של חתונות הענק יש רק גורם אחד שמרוויח והוא המפיקים למיניהם בין אם זה אולמי בונבון ובין אם זה עיצוב חופת הפיות. כל השאר רק מפסידים.

האנשים מתחלקים לשלושה סוגים, אלו שבשנה הקרובה לא מזמינים לשום אירוע שלהם ולכן מתייחסים לכל הזמנה כאל קנס חניה ומתבכיינים על משכורות שהולכות לאירועים, אלו שחוגגים השנה ובסביבתם אף אחד לא יאמר מילה רעה וסוטים שבאמת נהנים מחתונות ללא קשר לזהות המתחתן.

לזוג היקר כדאי לומר, הצ'ק נכתב עוד לפני היציאה לחתונה, אנשים בודקים ברשימות כמה אתם הבאתם או הוריכם הקמצנים טרחו לאירועים שלנו. ולכן אין טעם להצניח גמל שעליו תשבו רכובים אל החופה, אף אחד לא יחזיר לכם את ההוצאה הזו. חבל על השקעתכם באגרטלים שנזירות בתולות פיסלו ידנית. עדיף שתשקיעו ברכוש שישמש אתכם לשנים כמו מקרר, מיטה או שדרוג הטרנטה שלכם מאשר בהפקה בומבסטית לערב אחד. זיקוקי דינור טובים לעירייה ביום העצמאות - להם מותר, זה כסף ציבורי.

אני מנסה, ולא תמיד מצליח, להגיע לחתונות רק אם אני מכיר את החתן/כלה באופן אישי ובאמת יש סיכוי שאראה אותם בטווח של עד שנה מיום החתונה, אלו הן החתונות שאני גם באמת נהנה מהן, אלו הן החתונות שבהן אני מסתכל יותר על הזוג ושמחתו ולא על השקעה בבר הפתיחה ובשמלה של אם הכלה (שלפעמים מתברר שהיא אחות הכלה).

אז אם אתם מאלו שנהנים לאכול סטייק תעשייתי ב-22:30 בלילה, לחכות לקינוחים פרווה בחצות ולרקוד בקהל שאתם לא מכירים 90% ממנו לצלילי its raining man. ומביאים צ'קים גדולים, שלחו לי מייל ואצרף אתכם למאגר שיום אחד אולי אשתמש בו. לכל השאר בואו נסכם, אם אני לא מכיר אתכם, אל תזמינו אותי, ואני לא אזמין אתכם. שיהיה רק בשמחות.