רכילות בעבודה פוגעת בעיקר בכם

הנה בדיוק סיימתם לכתוב אימייל עסיסי, הוצאתם מידכם פנינה של ממש: אימייל רכילותי, משמיץ, שמציג אתכם כתותחי על ואת רוב מי שמסביבכם חלאה מהלכת. תחושה של סיפוק ממלאה את החזה שלכם, אתם מרגישים שנונים וצודקים במידה שלא תיאמן "הנה, הראתי להם! עכשיו כולם ידעו בדיוק מה אני חושב עליהם!"

עשיתם SEND.

• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה
  

ה-SEND הקטן הזה, דומה עכשיו לאבן שנזרקה לאגם. וזה הרי בדיוק כוונת המשורר - שכולם יידעו בדיוק מה קורה כאן. רק שכחנו דבר אחד, שאנחנו דגים באגם הזה, שזה-עתה חטף אבן שמטלטלת את כולו.

בארה"ב כבר יש חברות שבהן העובדים חותמים על קוד התנהגותי, שאומר שלא מרכלים במשרד ולא מרכלים אחד על השני. כך, הם מאמינים, חוסכים הרבה שליליות, ומונעים את "שדה הקרב" שבו אינטרסים אישיים משחקים תפקיד. בימים האחרונים, אני לגמרי שוקלת לאמץ את הטרנד האמריקני הזה כאן ב-AllJobs.

למה אנחנו מרכלים?

למה בכלל אנחנו נוטים לרכל? האם זה הפחד משעמום? הצורך להרגיש "צודק"? חוסר היכולת שלנו להתמודד בתקשורת בונה מול אחרים? או פשוט תקשורת מודרנית שנותנת לדבר הזה לגיטימציה כל כך גדולה, שאנחנו פשוט מרגישים שנונים, קולים ושייכים יותר כשאנחנו נופלים לתוך ההרגל המגונה הזה (שמזיק לא פחות, ואולי יותר, מעישון).

בעיני מדובר בצורך קיומי להרגיש שאנחנו "טובים יותר" או "צודקים יותר", אבל כששאלתי מסביבי עלו גם אמירות בנוסח: "אם לא היו שמועות בלתי פוסקות, אמירות מרושעות, מחמאות מזויפות והערות ציניות, איך היינו בכלל יכולים לנהל שיחות מעניינות?"

כבר אלפי שנים שהיהדות, שנוטה להכיר את חולשות האדם היטב, מציעה ברירה אחרת – פשוט להימנע. לא לרכל. להיגמל. רכילות היא כמו סם, זה נכנס לנו לדם, ואנחנו מתמכרים לתחושה האשלייתית הזו של תחושת הצדק והפואטיות המדומה שברכילות.

למילים יש כוח

לכן, חשבו לפני שאתם פותחים את פיכם, נוטלים את העט, מקלידים על המחשב או לוחצים על העכבר. או, כמו שדודה שלי נוהגת לומר: "אם אין לכם משהו נחמד לומר על מישהו, עדיף שפשוט תשתקו".

רובנו חושבים, שהרכילות שלנו פוגעת באלו שריכלנו עליהם. אך אין טעות גדולה מזו. אלו שריכלנו עליהם, במקרים נדירים יידעו על כך אי פעם, וגם אז, אם הם חכמים, הם יקבלו את זה כמחמאה, כי זה בעיקר מעיד שאתם חוששים מהם – אחרת, למה שתקדישו להם כל כך הרבה תשומת לב?

למרכלים, לעומת זאת, יכול להיגרם נזק רב. מי שאתם מרכלים מולו, שלכאורה הוא חבר ומקשיב לכם, יכול לפעול כנגדכם. לא פעם שמעתי עובדים שמדווחים על חבר קבוצה ש"עושה הרגשה רעה, מרכל ומתלונן כל הזמן". בשורה התחתונה, רכילות היא די שקופה: רובנו מזהים מיד שהרכלנים רק רוצים להרגיש "טובים יותר" – ומה שנראה להם כמניפולציה מתוחכמת, בהרבה מקרים מאוד שקוף לצד שמנגד ש"רק מקשיב".

מניסיוני, לאנשים לא נעים עם רכילות, ובמקרים רבים הם יתלוננו עליה, כי היא עושה רע מסביב. החברים שלכם גם לא מרגישים רע לספר שאתם רכלנים מרושעים, כי מדובר על מקרה קלאסי של "מרכל על מרכל פטור..."

גמילה כואבת

כמו כל גמילה, גם להיגמל מריכולים והשמצות זה דבר לא פשוט. אנחנו כועסים על מישהו, על מנהל שלנו למשל, ולא מרגישים שיש לו אוזן קשבת אלינו, ואין לנו אומץ לפנות אליו בשיחה. אם נודה בזה, כבר אנחנו בצעד הראשון לתקשורת בונה יותר. יש לנו בעיה איתו, הוא לא בסדר בעינינו ואין לנו אומץ לפנות אליו וליזום שיחה. ברור שזה לא קל, וגורם לדופק מואץ, תחושות לא נעימות בבטן, ולמה? הוא הרי היה לא בסדר.

זכורה לי במיוחד דוגמא אחת מהעבר שלי, שבה לא הסתדרתי עם בוסית שלי. כל היום ריכלתי עליה, "היא לא עושה כלום", "משאירה הכול שאני אטפל", "חסרת אחריות", "רק עושה רוח וצלצולים ובסוף אנחנו עושים את העבודה". היום אני יודעת, שזה לחלוטין היה ממצוקה, פשוט לא היה לי אומץ לתקשר ולא ראיתי שום מסר קונקרטי שאני יכולה להעביר. החלפתי מצוקה בהאשמות והפכתי אותה ל"איש הרע".

עד שיום אחד נקבעה לנו שיחת משוב הדדי. בשיחה כזו אני אמורה לתת לה משוב והיא לי. איך יוצאים מזה? השבועיים שלפני השיחה זכורים לי עד היום כשבועיים מבעיתים. בסופו של דבר נאלצתי לשבת מול נייר ופשוט להוציא את כל מה שהיה לי להגיד. הבטן שלי הייתה מלאה, אז יצא המון, אבל אחרי שעה, הצלחתי להקיף בעיגול את מה שמציק לי באמת, והתפלאתי לגלות שאלו דברים פשוטים יחסית שאני יכולה לתקשר.

בסוף זו הייתה שיחת משוב מצוינת, אמרתי לה את אותם דברים שראיתי שבאמת הציקו לי. יכולתי לומר לה למשל שהיא לא מקדישה מספיק זמן ללמד אותי, וללוות אותי בפרויקט העצום שאני ממונה עליו ושאני זקוקה לעזרתה. היא כמובן שמחה מאוד לשמוע, כי זה לא היה נשמע כמו השמצה.

מאנרגיה שלילית לחיובית

ואכן, נעשו שינויים, היא הבטיחה להפסיק לדבר בטלפון תוך כדי פגישות איתי, היא התחילה לבוא איתי ליותר פגישות מחוץ למשרד ולתת לי את התמיכה שאני צריכה כדי שהפרויקט יצליח. זה היה כמו קסם. מאותו יום נעשה לי כל כך קל לעבוד איתה, והרבה אנרגיות שקודם התבזבזו על השמצות, הפכו להצלחות בעבודה וסיפוק גדול.

תקשורת טובה מגבירה ומהדקת את הקשרים בין אנשים. אנשים ששומרים על פיהם מצליחים ליצור קשרים חברתיים ולמצוא דברים מעניינים שאפשר לשוחח עליהם, גם כשהם לא נעזרים בהשמצות ובצורות אחרות של רצח אופי.

בשורה התחתונה, רכילות היא כמו התמכרות לסם. זה פשוט כיף להרגיש שאנחנו שווים והאחרים פחות, זה נעים להרגיש "מאוחדים" בדעתנו עם אנשים קרובים לעומת ה"אחרים". השאלה הגדולה היא מה זה עושה לנו, ומה זה עושה לסביבת העבודה שלנו, שאליה אנחנו קמים בכל בוקר.

הדבר הכי דומה לזה, הוא זריקת זבל. תארו לכם שבמשך שנים הייתם זורקים את הזבל הגדול שלכם למרפסת, פשוט כי זה יותר נוח מללכת עד הצפרדע השכונתית... הרי לא באמת תצפו שהבית שלכם יהיה מקום נעים שמריח טוב, נכון?

הכותבת, רויטל הנדלר, היא מנכ"ל AllJobs דרושים .