אדינבורו, אהובתי: מסע אחר אהבה כפולה

"E-D-I-N", אני מתמהמה ומכווץ גבות כמו ילד הפותר תרגיל בלוח הכפל, ואז משלים בסיפוק את תשובתי - הסופית, והיחידה שהגיונית: "B-O-R-O?"

"לא", פסקה אהובתי הניו-זילנדית מן העבר השני של הטלפון, "תן לי לעזור לך, הפעם זה קשה".

בשום פנים ואופן לא. כבר גרתי חצי שנה בניו-יורק, אני כבר ממש טוב באנגלית, כבר חודשיים מטייל בניו-זילנד וחודש וחצי שאנחנו מאוהבים.

"אז זה חייב להיות E-D-I-N-B-O-R-O-U-G-H !!", אמרתי.

"אתה לא תצליח, לא כותבים את זה כמו שזה נשמע, זה במבטא סקוטי".

מההוסטל שבו שהתה בשבועות מאז שהגיעה לאדינבורו ועד לטלפון הציבורי במרכז הקניון הניו-זילנדי בו עמדתי כעת, נמתח לראשונה פער העולמות בין מה שהכרתי עד כה לבין הצפוי לי בסקוטלנד.

תשובתה הסופית נורתה ללא היסוס בתגובה לפסילתי במשחק האיות: " E-D-I-N-B-U-R-G-H, ומבטאים את זה Edinbra. תכיר, זה המבטא הסקוטי".

הנורת' ברידג' באדינבורו (צילומים: כפיר בולוטין, פוטוטבע)

אדינבורו הפכה להיות המקום שבו התחתנתי

כל שידעתי על אדינבורו היה שהיא עיר הבירה של סקוטלנד. לא הרבה אחרי אותה שיחת טלפון גם ידעתי שמקומי חזרה בזרועותיה של אהובתי הטרייה, ואם היא באדינבורו אז לשם אני נוסע. כלומר, זה לגמרי לא שינה לי איפה היא בדיוק. זה מאוד עזר שזו מדינה דוברת אנגלית, מערבית, אירופית, וסוג של ירח של לונדון, אבל זה באמת נתפס בעיני כתפאורת רקע לכל היותר.

להפתעתי, מהר מאוד אדינבורו הפכה להיות המקום שבו התחתנתי, עיצבתי את עצמי בתור בן אדם בוגר, שבו למדתי באוניברסיטה, שבו ובעזרתו הפכתי לצלם שאני היום, ובין כתליו נהייתי לאזרח מן השורה בממלכה הבריטית, תושב הירח של לונדון...

אדינבורו ידועה בכל מיני דברים. סיפורי מכשפות ורוחות, הטירה, גברים בחצאיות, המופע המרהיב של להקת חמת החלילים הצבאית, ואם אתם אירופים אז אולי שמעתם גם על יריד הלונה-פארק של החורף והשוק הגרמני שכובשים את מרכז העיר לכבוד הכריסמס, או על ה'הוגמאניי' - מסיבת הרחוב הענקית החוגגת מדי שנה את השנה האזרחית החדשה ברחוב הראשי של העיר, בטמפרטורות הקרובות לאפס מצידו החיובי (בדרך כלל).

הלונה פארק מואר בחג המולד. כל שנה מתקיימות חגיגות בתאריך זה

אבל אדינבורו ידועה בראש ובראשונה בשל הפסטיבל השנתי המהולל שלה, שהוא למעשה שילוב של מספר פסטיבלים בינלאומיים שרצים במקביל בחודש אוגוסט. המרכזיים שבהם הם פסטיבל הפרינג' והפסטיבל הבינלאומי, אשר ביחד מביאים לאדינבורו את מיטב יצירות התיאטרון, המחול, המוסיקה והאומנות החזותית מהעולם, לצד תיאטרון ניסיוני, חדש ופורץ מוסכמות.

עוד מפציעים במהלך אוגוסט גם פסטיבל הספר המביא סופרים מהידועים בעולם לדבר ולקדם את ספריהם, וגם פסטיבל הג'אז והבלוז מכבד את העיר בעשרה ימים של הופעות בינלאומיות. העיר עצמה הופכת למרקחה עמוסת מבקרים ותיירים, מציגים ושוחרי אומנות כאחד, המחוללים בה אנרגיות עצומות הסוחפות את כל הנוכחים אל תוך הילולה של הבעת העצמי המיוחד וקידוש גבולותיה הרחבים ביותר של האומנות באשר היא.

אוגוסט הוא חודש הפסטיבלים באדינבורו. הופעה בפסטיבל הפרינג'

שפע רב של אומנויות

מכל פינה אמנים מקדמים את מופעיהם, אם על ידי חלוקת פליירים, ביצוע קטע מהיצירה ברחובות, או על ידי שחרור דמותם הלבושה והמאופרת מתוך המחזה אל נחשול ציבור העוברים ושבים. הצגות שוליים יחלקו כרטיסים בחינם להצגות הראשונות, הרחוב הראשי תמיד יציע הופעות של הלוליינים הטובים והמשוגעים ביותר - מאורגנים כולם על פי לוחות זמנים מסודרים, כיאה לפסטיבל אירופי, ובכלל, שלל כשרונות ומוזרויות יעטפו את שהותכם במרכז העיר לאורך הפסטיבל כולו.

קיים שצף בלתי פוסק של ביקורות במדיה, המנסה לעזור לציבור האבוד בים ההופעות להחליט על מה להוציא את כספו היקר, וכל שנה זה די מדהים לראות איך לקראת סוף הפסטיבל יש מספר הופעות מתוך האלפים שעליהן פשוט כולם מדברים גם בבתים ובפאבים. זה באמת פסטיבל שמאגד בתוכו שפע רב של אומנויות ברמה מרשימה.

וככזה, הפסטיבל לא משאיר אף אחד אדיש, והעיר באמת לא מפסיקה לגעוש ולרחוש. בימים כתיקונם, פאבים באדינבורו מחויבים על פי החוק לסגור בשעה אחת בלילה, והמועדונים בשלוש. בתקופת הפסטיבל, החוק מתיר לפאבים לפעול עד שלוש בבוקר ולמועדונים עד חמש בבוקר, כך שהמקומיים לא יודעים את נפשם מרב אושר.

האמנים מנסים לקדם את הופעותיהם. תמונת פלייר של פסטיבל

די-ג'יים גדולים מוזמנים בתקופה הזאת כי אם כבר אז כבר, ולהקות ענק מהעולם מגיעות במהלך החודש לתת הופעה, כי אם כבר אז כבר. ולא הזכרתי עדיין את המבחר העצום של הופעות הסטנד-אפ של הקומיקאים הגדולים בעולם, המוזיאונים שפתוחים בחינם ושלל התערוכות הנהדרות.

כל יום בשעה אחת יורים בתותח

אם באים "פתוחים" לחווית הפסטיבל ומתחברים לאנרגיות הגועשות, ניתן בקלות לשכוח את עצמכם ולהפוך לילדים משוגעים בלונה-פארק של חוויות לכל החיים. מיקומה הצפוני של אדינבורו על הגלובוס מבטיח אור אחרון רק באיזור 11 בלילה ואז שוב אור ראשון בשלוש לפנות בוקר, כך שכל ההפקה רק ממתינה לסחוף אתכם מעל רגליכם, אל תוך הלא נודע והלא רגיל שבפלנטת האומנות והכיף.

אפשר לשוטט ברחובות במשך שעות ו"בטנם" של הבניינים מלאה בסיפורים. יש פארק גדול ממש בליבה של העיר, ומעל העיר משקיפה גבעה גדולה שמספקת נופים נהדרים למשקיעים בטיפוס. רואים ים, יש רחוב קניות בקנה מידה אירופי ומולו נישאת הטירה, ממנה יורים כל יום בתותח אמיתי בדיוק בשעה אחת, בכדי לסנכרן שעונים עם הספינות שבים...

גלגל ענק בסקוטלנד. להרגיש כמו ילדים משוגעים בלונה-פארק

באסטה עם תמונות משלי

יש בעיר שלוש אוניברסיטאות, ולכן גם המון סטודנטים, מה שתמיד מבטיח עיר עדכנית עם לב הפועם בהתרגשות. בנוסף, אדינבורו מושכת אליה בקסמה כמויות עצומות של אנשים מתרבויות שונות, ובעיקר יש בה קהילה גדולה של ספרדים, אך גם המון אוסטרלים, ניו-זילנדים, אמריקנים, קנדים, וגם סקנדינבים, צרפתים, יוונים, איטלקים, אירים ואנגלים. זה היה המקום המושלם בשבילי.

מאחר וידעתי שאני מגיע לבריטניה ללא אישורי עבודה, עצרתי בתאילנד בדרכי מניו-זילנד לסקוטלנד - לנפוש, כמובן - אבל גם בכדי להדפיס פוסטרים גדולים מהנגטיבים שצילמתי בניו-זילנד עם המצלמה הישנה שקיבלתי מחבר בניו-יורק. באדינבורו קניתי מזוודה לתמונות וגלגלת של מזוודות, וגלגלתי את תמונותיי למקומות שהיו נראים לי מתאימים, פרסתי וקיוויתי למכור.

מכרתי, אבל הבנתי שתמונות מקומיות תמכורנה טוב יותר מנופים ניו-זילנדיים, אז צילמתי והנפקתי סדרה של פוסטרים וכרטיסי ברכה עם תמונות מרהיבות של אדינבורו. את אלו כבר הצגתי במרכז המידע של העיר העתיקה וקיבלתי חשיפה גדולה, ובהמשך קיבלתי רישיון סוחר מהעירייה ופתחתי בסטה משלי ברחוב הראשי.

נופים מדהימים לצילום בסקוטלנד. מזרקת רוס

כל אותן שנים גם טיילתי וצילמתי בעולם, ומהרחוב עברתי לפרסם תמונות במגזינים: על שערים, כאילוסטרציות לכתבות, ואפילו פרסמתי שני מאמרים משלי במגזין צילום בריטי. המפנה הגדול הגיע כשנרשמתי ללימודי תואר ראשון בצילום באוניברסיטת נאפייר. הלימודים קירקעו אותי לרוב חודשי השנה, ובחופשת הקיץ, כמו סטודנט מן המניין, לא היה לי כסף לנסוע לטייל.

אבל אז נזכרתי שקורה בעיר הפסטיבל הזה כל שנה, והנחתי שאם אצלם הופעות עבור "אימאג' בנק" (שם כללי למאגרי תמונות למכירה ברשת) נחשב מלונדון - זה יכול עם הזמן להכניס לי קצת כסף. וכך היה ולתדהמתי תמונותיי התפרסמו בעיתונים ומגזינים חשובים ברחבי העולם.

קירסטי ואני נישאנו חצי שנה לאחר אותה נסיעה במונית, ולאחר שש שנות נישואין (ותואר ראשון בהצטיינות) נפרדנו כל אחד לדרכו, ומזה שנתיים שאני מתגורר שוב בישראל.

למרות הפרידה, האהבה שלי לאדינבורו, בפרט, ולסקוטלנד בכלל, היא כערגת ילד לבית הוריו. אהבה זו לא נטשה אותי מעולם ואני חולק אותה בשילוב עם אהבתי לצילום בסקוטלנד.

• הכותב מדריך בחברת פוטוטבע למסעות הצילום בסקוטלנד