איזהו גיבור יהודי?

את הפריחה במוזיקה היהודית במהלך העשור האחרון לא ניתן היה להחמיץ. מה שבתחילה היה ז'אנר שולי וכמעט-ניסיוני הפך בתוך שנים לדבר הכי חם, כשגם אמנים חילונים מהשורה הראשונה רוכבים על הגל. אבל לא רק במוזיקה חל שינוי משמעותי. גם הספרות היהודית זכתה לעדנה בשנים האחרונות, ותחרות "אגדתא 3" של ynet ובני עקיבא היא עוד חלק קטן בפסיפס המרשים הזה.   

הספרות היהודית של השנים האחרונות משקפת מציאות חדשה-ישנה. מדפי הספרים התמלאו בכותרים שעוסקים בזמן הזה, אך יונקים מהימים ההם. כך נולדו בזה אחר זה יצירות מאת הרב חיים סבתו, מיקי שיינפלד, שהרה בלאו, גילית חומסקי, טלי וישנה ורבים אחרים. בהתאמה, נולדו גם גיבורים ספרותיים חדשים, מן הסוג שחי בינינו תמיד, אך כמעט ולא זכו לייצוג, לאמירה או לקול. אחד האנשים שאחראי להוצאה של לא-מעט ספרים מהזן החדש הוא דב איכנולד, מנכ"ל "ידיעות ספרים". 

"גם ספרות זו תפילה"

"200 שנות חילון השפיעו על הספרות, והפער רק הלך והעמיק. הפוליטיקה הישראלית הגיעה גם אל נכסי צאן הברזל של העם היהודי לדורותיו," אומר איכנולד, "אבל בעשור האחרון התכנסנו יותר לדון בעצמנו, במה שמעבר ליומיום המלחמתי, הביטחוני והכלכלי. אני רוצה להאמין שכל הזרמים היהודיים התת-קרקעיים נמצאים בדי-אן-איי של העם הזה. הספרות לא התחילה היום. שורשיה יונקים מהחותמות הגנטיות שמוטבעות בעם היהודי".

"אסוציאטיבית? הרב חיים סבתו, שהוציא את הגיבור משבילי הקיבוץ, ונטע אותו בבית המדרש. הוא הוריד את כובע הטמבל מ'שרוליק' המיתולוגי, הלביש לו את הגלבייה ונטע אותו במעברות. סבתו מערבל את כל החברה הישראלית, ויוצר גיבור אותנטי. זוהי ספרות יהודית במיטבה. זהו הרף העליון.

"אך לא פחות מזה תרם עשהאל לובוצקי, שכתב על בן ישיבה – כולו מפוחד מאימת הקרב, שיוצא למלחמה מבית המדרש, ומתאר באמונה מאוד חזקה את מה שעובר עליו. זה קידוש ה' בעיניי, זה כמעט כמו תפילה, אם מישהו יוותר על מנחה ויקרא את ספרו של לובוצקי. זוהי אמונה, לא פחות.

"ועוד לא הזכרתי מיקי שיינפלד, שמתאר את עולמו של ההסדרניק, את עולם בית המדרש. ויש גם פריחה בספרות הילדים והעיון, עם ספריה של רונית לוינשטין-מלץ, ובני לאו בסדרת 'חכמים' שלו. ובכלל, ספרות יהודית זו ספרות שניתן להתחבר אליה ולהזדהות עימה בכל מקום, משום שהיא פועלת על עולם אסוציאציות משותף, ויונקת מאותם שורשים".

27 ספרי חובה

לא פעם שויך איכנולד לז'אנר המו"לים המזהים את טעם הקהל, אך לא מעצבים אותו. הוא עצמו הצהיר בראיונות כי הוצאת ספרים - כל הוצאת ספרים - אינה גורם משפיע, ולכל היותר היא עונה על דרישות הקורא הפוטנציאלי. אלא שהבחירות הספרותיות של איכנולד ושותפיו לעשייה אינן דווקא פופולריות גרידא.

לאחרונה הושלמה סדרת הדגל המדוברת של ידיעות ספרים – "עם הספר", הכוללת 27 כרכים של מה שראו שם כ"ספרי החובה" שצריכים לקשט כל ספרייה יהודית - מהתנ"ך והמשנה ועד כתבי הציונות. בימים אלה יוצאת סדרה של 20 ספרים נוספים, המלקטים את מיטב הספרות הישראלית.

"למעשה, עם הספר כוללת את עיקר הספרות היהודית לדורותיה, מתוך רציונל שהכל יונק מזה", אומר איכנולד. "התנ"ך, ספרות המוסר והשולחן ערוך נחים על מדף אחד, לצד עמוס עוז, גרוסמן ומאיר שלו. ניסינו לתת רצף היסטורי ספרותי - אם עד לפני מאתיים שנים זה היה בעיקר ספרות קודש, מאז יש עושר של ספרים".

"לא. בהחלט יכול להיות גיבור ישראלי שהוא לא פחות יהודי. אמונה לא מתבטאת רק בסוג מסוים של טקסט כזה או אחר בתפילה. האמונה בעם ישראל היא יהודית לא פחות. כל ספרות השואה היא ספרות יהודית בעיניי. ככל שהעושר והרוחב הידיעה של הסופר גדול יותר – הוא מצליח להעביר חוויה מכוננת יותר, וזה נכון גם ביצירה של סופר ישראלי, ששואב מאותם מקורות היסטוריים משותפים, אם אתה מרגיש שיש בה את אותם זרמים תת-קרקעיים הנעים בין השורות ומעשירים את החוויה".

כבוד הרב

חיבה מיוחדת רוכש איכנולד לרב חיים סבתו, שבעיניו הוא שהוביל את מגמת השינוי בתפישת הגיבור הישראלי בפרוזה: גיבוריו של סבתו ממעברת בית מזמיל מחליפים את גיבוריו של עגנון מן העיירה היהודית בוצ'אץ'.

עגנון, זוכה פרס נובל, נחשב בעיניי רבים כסופר היהודי ביותר, אך איכנולד סבור אחרת: "בעיניי סבתו משמעותי יותר מעגנון, משום שהוא פורץ דרך", הוא אומר. "עגנון פעל בתקופה שבה היו כולם יוצאי בית המדרש, והשפה שהוא דיבר בה היתה מוכרת להם. כשזכה בפרס נובל, אף הודה שכל ענקי הספרות בארץ ובעולם מניחים כי שאב השפעה מספרות העולם, אך למען האמת, הוא ניזון מבית המדרש. מן הבחינה הזו, סבתו עשה כאן משהו יותר דרמטי: בתקופה שבה הקול היהודי מבית המדרש כמעט ולא נשמע בסיפורת הישראלית, הוא הנגיש אותו לציבור. לצערי, לציבור הדתי בעיקר. זה לא חצה את כל הגבולות ואני חושש שבציבור הכללי רבים לא ידעו על מי מדובר".

האם ההשפעה של הסיפורת היהודית, של מה שכינית "שרוליק עם הכיפה", כבר מתחילה להיות מורגשת בציבוריות הישראלית, או לפחות בשדה הספרותי שלה?

"שמעתי פעם את הרב סבתו אומר שדורות על דורות היו מברכים ב'שבת שלום', והנה עכשיו אומרים 'סוף שבוע נעים'. הוא עמד על ההבדל שבין הברכות, ופירק את המימרה 'שבת שלום' לעומקיה. והנה, ביום ו' האחרון קיבלתי מסרון מקרן פלס שכתבה לי 'שתהיה שבת טובה ומוארת', ואז נזכרתי בדבריו של סבתו, שטען שכשנחזור ל'שבת שלום' שלנו, נבין את המשמעות של שלום בהלכה ובמדרש. אז כעת אפשר להגיד שעשינו איזשהו ציון דרך, לפחות בחלק הראשון של הביטוי - השבת".

בית המדרש המודרני

"ידיעות ספרים" על הוצאות הבת שלה, מוציאה כ-300 כותרים בשנה, 80 מתוכם – ספרי פרוזה. על אף הלבלוב בכתיבה היהודית, איכנולד מבהיר כי אחוז היוצרים הדתיים עדיין נמוך.

"במגזר הדתי-לאומי הכבוד והיראה למילה הכתובה עדיין משתקים", הוא אומר, "וגם אם יש כשרונות – לא מטפחים אותם. יש עדיין סוג של שיתוק. הרב סבתו התחיל משהו שבעקבותיו באו מיקי שיינפלד, חיותה דויטש, אליישיב רייכנר ועוד, אבל זה לא מספיק. אני עדיין מאמין ומחכה שגם מישיבות סלובודקה או פוניבז' יגיע כתב יד טוב".

אמרת בעבר שאתה מאמין שה"עמוס עוז" הבא בסיפורת הישראלית יהיה הסדרניק. מדוע?

"אני חושב שהחבר'ה של ההסדר בפרט והציונות הדתית בכלל, נטועים בכל העולמות: בעולם הישיבה, באקדמיה ובעולם העשייה. אתה

מוצא אותם בכל מקום בחיי היומיום, והיכולת להתמודד עם הבעיות שהמורכבות הזו יוצרת, תוליד את הדבר הבא. אני בהחלט מאמין שלכל הפחות, בשלב הראשון, בטווח 15 השנים הבאות, תצא השדרה הבאה של סופרי המקור מתוך הציונות הדתית".

האם לא מדובר בטרנד בר חלוף, בדומה לכל סיפורת שיש בה ניחוח זר ואמירה חדשה, עד לאמירה הבאה?

"המגמה הזו כאן כדי להישאר, והיא רק תגבר. אם הצלחנו להביא את 'פרקי אבות' לחנויות 'סטימצקי', ואם את ספרו של הרב ישראל מאיר לאו, 'אל תשלח ידך אל הנער', רוכשים אנשי ספר מכלל הציבוריות הישראלית - זה כבר הרבה מעבר לטרנד של כאן ועכשיו. אלה הזרמים שהתחבאו בנקיקי הסלע".

• ביום ראשון יסתיים שלב שליחת הסיפורים ל"אגדתא 3". מהרו לשלוח את היצירה שלכם.