התקשרנו לאחל יום הולדת שמח. תקנה משהו?
אסף חגג יום הולדת והטלפון לא הפסיק לצלצל. המברכים: הילה ממכון הכושר, סימה מהבנק, שאול מהביטוח, גילי מפלאפון ויעל מהכבלים. נשמע לכם מוכר?
ראשונה היתה הילה ממכון הכושר. הטלפון שלה העיר אותי קצת אחרי 9:00 בבוקר.
"היי, אסף! מזל טוב! יש לך יום הולדת!", המידע השגוי גרם לה אושר עילאי.
"כן, אבל רק מחר", פחדתי לאכזב.
"לא חשוב", היא צחקקה.
"מי זאת?", שאלתי.
"הילה מהמכון כושר!".
"מי?! מה קרה לרונית?"
"זאת הילה מהמכון כושר!", היא התעלמה מהשאלה. "שיהיה לך המון המון מזל טוב, מחר... ובכלל!"
מבולבל הודיתי לה והתהפכתי מתחת לשמיכה חזרה אל השינה. שאר היום עבר בשקט יחסי. חוץ מהודעת sms מרופא השיניים - לא נרשמו ברכות. "מיטב האיחולים", רשם הדוקטור ואני, אסיר תודה שכמותי, מיד איחלתי לעצמי לא להיפגש איתו בשנה הקרובה.
אם נוצר הרושם כאילו אני חס וחלילה מתלונן, אז חשוב לי להבהיר שהאמת לא יכולה להיות רחוקה יותר. נכון, הילה העירה אותי ורופא השיניים הסתפק בברכה כללית, אבל לפחות הרגשתי שאיכפת להם, דבר שאני לא יכול לומר על רשת בגדים מאוד גדולה שאני מעדיף לא להזכיר כאן את שמה.
"הרגשתי שממש אכפת להם ממני"
מייל, אלוהים ישמור(!), הם שלחו לי מייל-מזל-טוב ליום הולדת. אומנם בניגוד לשני הראשונים הם דייקו בתאריך ואף הציעו בנוסף לצרור הברכות גם סחורה ממשית (15% הנחה!!! - סימני הקריאה במקור - כולל כפל הנחות). אבל באמת, ככה מתנהגים? שובר מתנה במייל? אחרי כל מה שעברנו השנה עם תקרית המכפלת שהם קיצרו יותר מדי והרסו את המכנסיים.מה הפלא שכשסימה מהבנק התקשרה כבר הייתי מדוכדך.
"מזל טוב, אסף, אני רואה שיש לך יומולדת היום ורציתי להזכיר לך שאתה זכאי להלוואת אקספרס של 50 אלף שקל".
"לא תודה", עניתי ביובש.
"חבל", קולה היה רך ואימהי. "זו תוכנית מיוחדת עם תנאים ממש טובים, אתה לא רוצה לשמוע?".
"אולי פעם אחרת".
"קרה משהו?", היא שאלה.
"לא, לא קרה כלום", ניסתי לשווא להסתיר.
"אתה יודע שאתה יכול לספר לי הכל", היא לא ויתרה.
"עזבי, לא חשוב".
"זו שוב רשת האופנה הזאת", היא פגעה בול. "אני לא מאמינה, גם השנה הם שלחו מייל".
"כאילו אני אדם זר", התפרצתי אל הדלת שהיא פתחה עבורי.
"תדע לך שכבר אמרתי להם שזה לא מנומס, אבל הם פשוט לא מקשיבים. ועוד אחרי כל מה שעברת איתם השנה - הסיפור עם המכפלת והכל...".
סימה, חייכתי לעצמי, תמיד שם כשצריך. המשכנו לדבר עוד שעה ארוכה וקבענו שנהיה בקשר לקראת החגים. אחר כך סידרתי על המקרר את כל המגנטים שכל מיני בעלי מקצוע חביבים השאירו לי בימים האחרונים על הדלת. כשסיימתי התיישבתי בסלון לקרוא פליירים שהצטברו בתיבת דואר. זה היה חומר איכותי ומרתק. "נותרו ארבעה פנטהאוזים באם המושבות", הקופונים שיחסכו לך" ו"קיץ חם בגבעתיים", פשוט נשאבתי.
ברקע הטלפון לא הפסיק לצלצל. שאול מהביטוח, גילי מפלאפון, יעל מהכבלים - כולם רצו לאחל לי מזל טוב, לשמוח בשמחתי. הרגשתי שממש איכפת להם, אבל לא עניתי. שישאירו הודעה.
לבסוף, כשהתעייפתי מהעלונים, סגרתי את הטלפון שעדיין צלצל, הדלקתי את הטלוויזיה ונשענתי לאחור. "מזל טוב, אסף", קרצה אלי השדרנית. "יום הולדת שמח, ועכשיו נעבור לפרסומות".
לפנייה לכתב/ת 
טעיתם ביום!
צילום: index open
דווקא הוא לא התקשר. אובמה
צילום: רויטרס
מומלצים
