איזה שר דואג לכם יותר - ארדן או לנדאו?

כבר עם כינון ממשלת נתניהו, לפני כשנה וחצי, היה ברור שהשר להגנת הסביבה גלעד ארדן ושר התשתיות עוזי לנדאו צועדים לקראת התנגשות.

לנדאו, ח"כ ותיק ושר מנוסה, קיבל לידיו משרד עתיר כוח ונכסים סביבתיים עם אתגרים רבים לעתיד המדינה והדורות הבאים. ארדן לעומתו, שר צעיר ונמרץ, בחר במשרד להגנת הסביבה, הקטן והצדדי, כדי להוביל את המהפכה הסביבתית בישראל.

אך הפער העיקרי ביניהם נובע מהעובדה שהמשרד להגנת הסביבה אמון על המאבק במורד הזרם - זיהום האוויר במקרה הזה, ואילו משרד התשתיות אחראי על העניינים במעלה הזרם - משק האנרגיה. לב המחלוקת בין השרים היא הכוונה להקים תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון. לנדאו בעד - "כי אחרת יהיה פה חושך"; ארדן נגד - "כי אי אפשר להמשיך לשרוף פחם".

בגלל הויכוח הזה, התוכנית להקמת התחנה מוקפאת כבר תקופה ארוכה. ביום ראשון אמורה הממשלה להפשיר אותה. איזה שר יצא מחוייך מהישיבה?

התחנה הפחמית היא הסמל המרכזי למאבק בין ישראל של פעם לישראל של המחר; בין מדינה מתפתחת למדינה מפותחת, ובין מדינה שפועלת מתפיסה של הישרדות לכזו שמתכננת את עתידה. העובדה שארדן גדל באשקלון, הופכת את הענין למלחמה על הבית עבורו. גם ארגוני הסביבה והתקשורת הפכו את התחנה הפחמית לאבן המבחן האמיתית של ממשלת נתניהו. רבים מהם אף טענו שכהונתו של ארדן תלויה ביכולתו לעצור את התחנה הפחמית החדשה.

לאחרונה, כשהתגלו מצבורי גז מול חופי ישראל, לרגע נדמה היה שהירוק חזר ללנדאו לעיניים. הוא הכריז שחברת החשמל תבחן ברצינות אפשרות שהתחנה באשקלון תוקם כתחנה משולבת של גז ופחם, שהפחם ישמש רק כגיבוי למקרה של תקלה באספקת הגז, וחשף תוכנית להתייעלות אנרגטית שתביא לחסכון משמעותי בחשמל.

אבל בשבוע שעבר, בתפנית חדה, ביקש לנדאו מהממשלה למהר ולאשר את הקמת התחנה במתוכנת הנוכחית - כלומר כתחנה פחמית - ורק אחר כך ימשיכו לקדם את המהלך התכנוני של הפיכתה לתחנה שתפעל בגז. ארגוני הסביבה זעמו. "ידענו שזה מה שיקרה", הם אמרו. ארדן מיהר למחות והדיון בממשלה נדחה בשבוע.

זה היה שבוע חם במיוחד, וצריכת החשמל שברה שיאים. זו הייתה הזדמנות מצויינת עבור משרד התשתיות להראות עד כמה דחוף להקים תחנה מהר וללא דיחוי, ושכל עיכוב - למשל קבלת אישורים תיכנוניים להקמת תחנת גז - יהיה בגדר חוסר אחריות. ארגוני הסביבה נזעקו: חייבים לעגן את הקמת תחנת הגז בהחלטת הממשלה. אי אפשר לסמוך על הבטחות השר ש"בהמשך נשלב גם גז. תחנה פחמית, הם אמרו, תישאר פחמית גם בעתיד.

אתמול, לקראת ישיבת הממשלה ביום ראשון, הבהיר לנדאו: התחנה שאני רוצה להקים היא משולבת - גז ופחם. הוא עדיין סבור שאסור לישראל לבסס את כל משק החשמל שלה על גז, אבל לא יכול להתעלם מהיתרונות של מציאת הגז הטבעי הישראלי מול חופי ישראל. ועדיין, לנדאו סבור שאסור להתעכב ולהסתבך בביורוקרטיה, ולכן צריך להתחיל בפחם. אחר כך נוסיף את הגז. זה כאילו שהוא מבקש "סמכו עלי. יהיה בסדר".

ביום ראשון נדע - אולי - איך הוצג הנושא לשרים: האם ביקשו מהם לאשר תחנה פחמית או תחנה משולבת? והאם בתום הישיבה הם יאשרו תחנה פחמית "כי חייבים", או שמא יחשבו לטווח רחוק קצת יותר? האם אנחנו יכולים לסמוך על השר לנדאו? איזה שר דואג לנו יותר - זה שרוצה להבטיח שהאור יידלק או זה שרוצה להבטיח שנוכל להמשיך לנשום אוויר נקי?

ועוד משהו:

במדינה מתוקנת, פרויקט בקנה מידה כזה צריך להיות מטופל על פי אג'נדה לאומית - ולא בהתבסס על מחלוקת בין עמדת משרד זה נגד עמדת המשרד האחר. בהעדר אג'נדה כזו, ראוי היה שנושא כה חשוב יטופל על ידי שני המשרדים במשותף, תוך הבנה של הצרכים ההדדיים. ובכלל - חבל שהנושא הזה מטריד רק את לנדאו וארדן. חבל שאיכות הסביבה של תושבי מדינת ישראל לא עומדת לנגד עיניהם של כלל השרים בממשלה.