בעד הפועלים, נגד האיגודים: הכלכלה של היטלר

נאצים. אנחנו משתמשים בשם הזה כל כך הרבה, אבל לא כולנו יודעים שזה שם קיצור. ובכן נאצי הוא קיצור של נציונל סוציליסטי-לאומי-חברתי, או בשמה הרשמי של המפלגה: מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית-סוציאליסטית. ובגרמנית Nationalsozialistische Deutsche Arbeiterpartei. לאומית אנחנו יודעים. על סוציאליזם דיברנו בעקיפין כשהזכרנו את מרקס באחד הטורים האחרונים. אבל הנאצים? חברתיים? מפלגת פועלים? על הדברים האלה לא שמענו.

• כשההוויה קובעת את התודעה: על קרל מרקס
• המרקנטיליסטים: האנשים שרצו רק זהב
• למי אפלטון היה נותן להכריע בשאלת התקציב?
  

בביקור בעיירה הנידחת האמפי (Hampi) שבמדינת קרנטקה שבהודו אנחנו ניגשים לחנות ספרים, ושם בין ערימות של רומנים קלסיים - ג'יין אוסטן, דיקנס, בלזק, פלובר ואחרים אנחנו מוצאים את מיין קאמפף, המלחמה שלי, מאת אדולף היטלר. מהדורת 2005. כריכה רכה וצבעונית. "ספר ששום ספריה ביתית לא תהיה שלמה בלעדיו". ואולי זאת הזדמנות לקרוא, בתרגום לאנגלית, על כמה מהדברים שעליהם רק שמענו.

יש בספר כ-600 עמודים ומה שאנחנו קוראים הוא משעמם ומתיש. מהתוכן אנחנו למדים שמה שיש בספר זה המון היסטוריה של הקמת המפלגה מנקודת ראות אישית, וניתוחים אישיים של מלחמת העולם הראשונה, התמוטטות הקיסרות הגרמנית-פרוסית וגם השקפות פוליטיות-מוסריות הכתובות באופן פרקטי כדי שיוכלו להתרגם מיד לפעולות פוליטיות בשטח.

אנחנו קוראים כמובן את הקטעים הרלוונטיים לנו היהודים. מה שאנו מוצאים הוא גזענות ביולוגית מהסוג הפרימיטיבי ביותר. לא מתוחכם. פשטני. מבין האנטישמים הגדולים בטח שאין מדובר בחכם ביותר.

מפלגת הפועלים

בחלק השני אנחנו נתקלים בפרק קצר שנקרא "הבעיה של ארגוני העובדים". זאת ההזדמנות ללמוד מה היתה הכוונה במתן השם למפלגה. איך מיישב היטלר את המושג של איגוד מקצועי ביחד עם שנאתו הידועה למרקסיזם ולקומוניזם.

ובכן, ההתחלה היא פרקטית לגמרי: היטלר, הפוליטיקאי, רוצה לגייס את ההמונים, אבל נתקל במפלגות אחרות שמפריעות לו. לאוכלוסיות העובדים דואגות, בראש ובראשונה, המפלגות הסוציאליסטית והקומוניסטית שמחזיקות בדעות שונות. ואכן, הן עושות עבודה לא רעה, היטלר כותב. הן שולטות באיגודים המקצועיים ואלה דואגים לתעסוקה, נלחמים באבטלה, ומשיגים שכר הוגן עד כמה שאפשר.

כל אלה הם דברים חשובים וטובים, לדעת היטלר. אז מה עושים אם איגוד עובדים הוא דבר טוב, אבל מרקסיזם (שהיה בין הדוחפים להקמת איגודים מקצועיים) הוא דבר רע? ואיך בונים שיווי משקל בין בעלי הון לעובדים במדינה לאומית-חברתית? היטלר מנסה לענות.

הבורגנים, אלה שעומדים בצד של ההון ושל ההשקעות, אלה שמרקס "יצא נגדם" - לא יכולים להיות שותפים לפתרון הבעיה. כל מה שמעניין אותם הוא הכסף שלהם, והם ישמחו לנצל את הפועלים. והמרקסיסטים? אלה ששולטים באיגודים? הם נתונים בידי היהודים ומטרתם היחידה היא להרוס את הכלכלה ולשלוט בהון הבין לאומי.

חוץ מזה היטלר חושב שהמרקסיסטים מפלגים את העם. הם מחלקים את העולם לפי מעמדות: פרולטריון (העובדים), והבורגנים (בעלי הרכוש הקטן והגדול), ומדברים על מעמד עובדים עולמי שידאג לעצמו ללא קשר לשייכות לאומית. את זה היטלר הלאומן הגרמני לא אוהב. הפועלים שלו אינם "מעמד", הם בראש ובראשונה חלק מהעם. אז מה עושים?

המון מלים

כאן מגיעה האכזבה. סוציולוג של הכלכלה לא יכול באמת ללמוד על הפתרון שהציעו הנאצים לבעיות כלכליות. לפחות לא מהספר הזה. היטלר לא נותן פתרונות, אלא משתמש כאן באוסף של סיסמאות חבוטות. למשל, "הכל עניין של חינוך". היטלר רוצה פועלים שמרוויחים טוב ומוגנים, ובשביל זה צריך לחנך טוב את הקפיטליסטים הבורגנים, אבל גם את העובדים.

חינוך זה הכל. הנה קלישאה ראשונה. אם החינוך לשיתוף פעולה לאומי ולשמירה על אינטרסים של כולם לא יצליח, המערכת הפוליטית כלכלית עלולה להיקלע לחוסר יציבות, ולכן אין תחליף לאיגוד מקצועי. אבל היטלר כמו היטלר.

חינוך, הוא מבהיר, לא יכול להתקיים בספירה תיאורטית לימודית עיונית. חינוך כזה לאזרחות חברתית לאומית יוכל להגיע רק באמצעות מאבק; מאבק יום-יומי. ואיך עושים את זה? ומי נלחם במי? ואיך? היטלר לא מסביר.

הוא כותב על פרלמנט כלכלי שמורכב מנציגי בעלי המקצועות השונים. אך מה בדיוק משמעותו של פרלמנט במדינה שאינה דמוקרטית? מה תפקידו? היטלר לא מסביר לעומק. הוא מסביר לרוחב. התפקיד של הפרלמנט הזה יהיה לנהל באופן שוטף את הקונפליקטים הכלכליים השונים. להגיע לפשרות, לדאוג גם לעובדים ולפועלים.

כמו פוליטיקאי טוב הוא נשאר ברובד של הסיסמאות. העובדים צריכים להבין שפריחה כלכלית תביא לשגשוג שלהם. המעסיקים צריכים להבין שחיים הוגנים לפועלים ישמרו על הסדר הציבורי הלאומי. אפילו קצת אדם סמית ודרווין נכנסים לפה. צריך לאפשר חופש כלכלי, כדי שתהליך הסלקציה של המפעלים הטובים ביותר יצליח. זה מצד אחד, אבל, מצד שני, שביתה מותרת רק עד שתקום המדינה הלאומית חברתית. או אז המדינה תסדר את הכל בעזרת הפרלמנט הכלכלי.

אז מה למדנו? על כלכלה נאצית לא הרבה. על מה זה "חברתי-לאומי" גם לא. נתקלנו בסיסמאות ריקות, וזה אומר שהספר האידיאולוגי הזה הוא לא המקום הנכון לחפש בו את התשובה.

איאן קרשו, ההיסטוריון והביוגרף של היטלר, טוען שעמימות אינה זרה להיטלר. אחד העקרונות העיקריים שקרשו מדבר עליהם הוא עקרון הפעולה של הכפופים להיטלר; לכוון לרצונו של הפיהרר. לנסות לעשות את מה שהוא היה רוצה, אילו היה מדבר.

זה בוודאי נכון בקשר לפתרון הסופי, ואולי נכון גם לגבי הכלכלה. ולכן, בטורים עתידיים, נראה מה עשו כלכלנים נאציים בפועל; אולי גם הם כיוונו לרצונו.

מילת סיום

אי אפשר לסיים מבלי להזכיר את העקרון החשוב שהיטלר מזכיר בספרו. מה שחשוב, הוא כותב, הוא שטובת המדינה קודמת לטובת המפלגה. אין חדש תחת השמש.