עולם חדש: להוביל את ההורה שלך לחופה
בעולם בו שיעורי הגירושים הולכים וגדלים, יש יותר ויותר חתונות בהן דווקא הילדים הם אלו שזוכים, או נאלצים, לעמוד תחת החופה של ההורים. איך ההרגשה במקרים כאלה?
אנחנו רגילים לחשוב על חתונה כמעמד בו החתן והכלה יוצאים לדרך חדשה ועצמאית, כשהוריהם מוסרים אותם באופן סמלי לעבר הצעד הבא. ההורים עומדים נרגשים תחת החופה והאם מזילה את הדמעות שהאב מתקשה להחניק ללא הצלחה, על הזמן שעבר כל-כך מהר ועל הילדה שלהם, שרק אתמול עוד שיחקה בארגז החול ועכשיו היא כאן, מבוגרת ומוכנה להקים משפחה משלה.
אבל יש גם מקרים אחרים, בהם מי שמוסר לכאורה את החתן והכלה הם לא אחרים מאשר הילדים שלהם. בעולם בו עולה שיעור החד-הוריים והגירושים, הולכות ומתרבות החתונות בהן דווקא הילדים הם אלו שזוכים, או נאלצים, לעמוד תחת החופה של אמא או אבא.
הוריה של מיכל, בת 26, התגרשו לפני שלוש שנים. אביה, אדם דתי, ניסה לטעום מעט את חיי הרווקות, אבל עד מהרה החליט לשוב לחיק זוגיות חדשה ולמסד אותה כדת משה וישראל. "בתוך שנה מהגירושים, אבא פגש אלמנה שהיא עצמה אם לנער מתבגר, והם החליטו להתחתן", אומרת מיכל.
"האחים שלי ואני ביקשנו ממנו, כאילו היה נער פוחז בן 17, לחכות קצת ולנסות להכיר אותה טוב יותר, אבל הוא סירב להקשיב לנו. עד היום, כשמתעוררות ביניהם בעיות, אנחנו אומרים אומרים לאבא, כמו הורים ייקים: 'נו, אמרנו לך'. החתונה של אבא נערכה בשישי בצהריים, במסעדה שהוא מאוד אוהב. היו כ-120 אורחים. הכל היה מאוד לטעמו של אבא. מההיכרות שלי איתו, שיערתי שבטח הוא היה אחראי על כל הארגונים והקביעות ולא אשתו החדשה".
"אבא ראה שהעיניים שלי לא באמת מאושרות"
מיכל אומרת שההפתעה הגדולה ביותר, מבחינתה, היתה שמלת הכלה: "אני תופשת את אבא שלי כדוס אדוק, ופתאום אני רואה שכלתו לובשת שמלת גופייה ומעליה תחרה. 'זהו, אבא, אתה כבר לא תוכל להעיר לי על הלבוש שלי'. הטקס עצמו היה קליל. נראה לי שחתונה שנייה לרוב היא קלילה יותר, כי אנשים כבר לא מרגישים שזו פעם אחת ויחידה בחיים".
במהלך החתונה מיכל מצאה את עצמה הולכת לאיבוד בין התחושות האישיות שלה, לבין המבטים של האורחים. "היה לי ברור שכולם בוחנים כל צעד שלי. התפקיד שלי ושל אחיי היה בעיקר לחייך. היה לנו חשוב לכבד אותו להראות כאילו אנחנו שמחים בשבילו. מצד שני, חשבתי גם על אמא ושאולי זה לא מכבד אותה אם אני נראית שמחה מדי בחתונה של אבא. הרגשות שלי היו מעורבים. השתדלתי לרקוד, אבל אני חושבת שאבא ראה שהעיניים שלי לא באמת מאושרות. אחרי שנודע לאמא שאבא מתחתן, הם נפגשו במקרה אצל סבתא שלי. באופן מפתיע, לאמא היה חיוך גדול על הפנים והיא אמרה שהיא לא מקנאה. היא הבינה שאשתו החדשה של אבא היא בסך הכל בת-אדם, לא יפה או מוצלחת יותר ממנה. כיום, אחרי הגירושים שלהם, אמא כבר לא דתייה אדוקה ומרשה לעצמה הרבה דברים, שלא הרשתה לעצמה בחיי הנישואים שלהם".
מצד אחד מיכל הגיעה לחתונתו של אביה כאורחת לכל דבר, "הדבר הראשון שעשיתי היה לחפש את הקינוחים", מצד שני מצאה את עצמה באופן מפתיע מבצעת תפקיד מאוד חשוב: "למרות שהגעתי לחתונה כאורחת, מצאתי את עצמי מובילה את השובל של הכלה לחופה. בעיקרון, אחותה של הכלה היתה אמורה לשאת אותה, אבל היתה רוח חזקה והיא הסתבכה, אז התנדבתי לעזור".
בימים אלו ממש עומדת מיכל עצמה להינשא. למסיבת האירוסים, שנערכה בביתה של אמה, הגיעו אביה ואשתו החדשה. "אמא ואבא עמדו במפגש יפה. ראיתי שאבא נרגש לראות את הבית שהשתנה ואת החתולה שלנו, שנשארה עם אמא. עכשיו רק נותר לראות איך הם יתנהגו בחתונה שלי".
"אמא התחתנה וזכיתי במשפחה חדשה"
בניגוד למיכל, שמצאה עצמה נקרעת בין אמה לאביה, תום בת ה-16 עמדה מתחת לחופה של אמה והזילה דמעות של אושר והתרגשות. מבחינתה, היא קיבלה אבא במתנה, כי תום גדלה לאם חד-הורית, בלי שהיה אב בתמונה.סיפורם של אמא של תום ובן זוגה נשמע כמו סיפור מהאגדות: הם הכירו כשהיו בני 13 והפכו לזוג, אבל בשלב מאוחר יותר של החיים התפצלו דרכיהם. הוא התחתן פעמיים ונולדו לו שלושה ילדים. היא מעולם לא נישאה, אבל הביאה לעולם את תום. בכל השנים האלה הם נותרו בקשר, ולאחר גירושיו השניים הם עברו לגור יחד. לפני שנה הם מימשו את חלום הילדות שלהם ונישאו.
"כשבן הזוג של אמא עבר לגור איתנו, היתה לי תחושה קצת מוזרה. בבת אחת נכנסו לחיי גם דמות אב וגם שלושה אחים. הרווחתי משפחה שלמה ב'בום' " אומרת תום.
תום מעידה שהשינוי החיובי היה כרוך גם בקושי. "משתי נשים, הפכנו למשפחה בת שש נפשות, כולל ארבעה בנים. הבית הפך להיות הרבה יותר עמוס ומבולגן. בהתחלה היה קצת קשה להכניס אנשים זרים הביתה ולקבל אותם כמשפחה מדרגה ראשונה, אבל כיום האווירה בבית יותר ביתית, חמה ואוהבת. מרגישים שכל הזמן יש בבית תזוזה וחיים".
תום חיכתה לרגע הזה בעצמה: "כשהם הודיעו לי הייתי בשמיים. תמיד היה ברור שהם יתחתנו בסופו של דבר, זה משהו שנועד לקרות. החתונה נערכה בחצר של דודה שלי, עם 200 מוזמנים. אמא שלי, שאוהבת להיות שונה, לבשה שמלה כסופה מהממת. מתחת לחופה עמדנו אני, האחים שלי וסבתא שלי, שהתרגשה בטירוף. שיר החופה החל להתנגן והתריס של היציאה למרפסת נפתח לאט לאט. אמא ובן זוגה עמדו מאחורי התריס והחזיקו ידיים. בהתחלה נחשפו הרגליים שלהם, אחר-כך הגוף, הידיים והפנים, ומשם הם צעדו יד ביד אל עבר החופה".
הייתי מעין תחליף חתן
מבלי להיות מודעת לכך, תום תיארה את מעמד החופה של אמהּ כפי שלרוב מתארת אם את החופה של בתהּ: "היה מרגש לראות את אמא עומדת מולי ועושה צעד כל-כך משמעותי בחיים שלה. הדמעות עמדו לי בגרון. במהלך החופה כבר התייפחתי, וגם סבתא שלי הזילה דמעות".
היא נזכרת בסמל מיוחד ונוגע ללב: "על השידה בבית של סבתא שלי יש מדף עם התמונות של הילדים שלה ובנות זוגם מיום החתונה שלהם. רק התמונה מהחתונה של אמא היתה חסרה, במקום זה היתה שם תמונה שלה איתי. אני הייתי מעין חתן. סבתא שלי חיכתה הרבה זמן לשים תמונה של אמא שלי ככלה, וסופסוף, כשאמא בת 45, היא זכתה לכך".
"אמא שלי היא החברה הכי טובה שלי", מוסיפה תום. "היום תשומת הלב שלה נחלקת לשניים, אבל אין לי שום תחושת פספוס, להיפך – מבחינתי הרווחתי עוד הורה".
ועוד אנקדוטה לסיום: לפני כמה שנים הוזמנתי לחתונתה של אמא של ידיד טוב שלי, שבדומה לאמהּ של תום, היתה חד-הורית. בתום החופה הייתי חייבת לשאול את הידיד אם היתה לו תחושה מוזרה, לעמוד ליד אמא שלו כשהיא כלה. הידיד הביט בי בחיוך ואמר לי: "מי עוד יכול לעמוד לידה היום, אם לא אני?"
- באדיבות אתר מתחתנים
לפנייה לכתב/ת 
