מפחדת להתחתן איתו, חוששת לצאת מניאקית
הם יחד מגיל 17, והיא יודעת שבקרוב הוא יציע לה נישואים. היא לא בטוחה שזה מה שהיא באמת רוצה ומחפשת פתח מילוט. איך להחליט מה מתאים לך כשלא מכירים שום דבר אחר?
שאלה:
אני נמצאת עם חבר שלי ארבע שנים, ואנחנו גרים יחד כבר שנה. הכל זורם בסדר בגדול, עברנו הרבה, התרגלנו לחיים יחד ואנחנו בסך הכל מסתדרים, הימים עוברים והכל רגוע. הוא בן 29, ואני אהיה בת 22. יש לי סיבות לחשוב ולדעת כמעט בוודאות שבעתיד הקרוב הוא מתכוון להציע לי נישואים.
אני לא יודעת למה, אבל אני לא בטוחה שאני לא רוצה, אלא יותר אני לא בטוחה שאני רוצה איתו. זאת אומרת, אני לא רוצה שהסיבה שלי להסכים להתחתן תהיה בשביל לא לצאת מניאקית, כי אחרי ארבע שנים ואחרי שגרים יחד די ברור שזה הכיוון, לא?
אני ממש מבולבלת. כל פעם שיוצא לי לשמוע דיבורים על הנושא ישירות או אפילו מסביב לו, אני מתחילה לעשות חושבים. אני לא יודעת מה אני רוצה, וככל שאני מנסה לברר את זה עם עצמי אני עדיין לא מצליחה.
הימים עוברים והכל כאילו רגוע, אבל ברגע שהוא עושה פתאום משהו שאני לא אוהבת - אני מתחילה לחשוב שוב. אני הולכת לישון עם זה הרבה בזמן האחרון ומתלבטת מה לעשות. אנחנו יחד מאז שהייתי בת 17, אני לא מכירה דברים אחרים.
בעיקרון יש לי יותר מדי על הראש בשביל לחשוב על זה, אבל השאלה היא אם זה לא הדבר הכי חשוב? האם אני לא צריכה לעצור את הכל ולהתחיל לפעול כדי להבין מה אני רוצה מעצמי, לפני שיהיה מאוחר מדי?
מידי פעם כשיוצא לנו לדבר והוא אומר "כשאני אציע לך נישואים", אני לא מתרגשת, אבל כשאני מגלה דברים מעצבנים בו או נלחצת פתאום. אני תמיד רוצה שתהיה לי את האופציה לקום וללכת, והמחשבה לוותר על זה משגעת אותי. מה זה אומר לדעתך? אני תמיד חושבת שיכול להיות לי טוב יותר, אבל איך אני אמורה לדעת, אם אני לא מכירה שום דבר אחר?
תשובה:
מכל מה שכתבת, הדבר הבולט הוא שקשה לך לעכל את העובדה שכאשר עושים בחירה, זה אומר שבאותו רגע מפסידים את כל האפשרויות האחרות. בינתיים, את מתנהלת כאילו אפשר לאכול את העוגה ולהותיר אותה שלמה: את בזוגיות יציבה וממושכת מגיל צעיר מאוד ומשחקת ב"כאילו" זוג נשוי.
שומעים בבירור את הספקות שלך, אבל בינתיים את מצליחה להסתיר אותם מבן זוגך ולחיות כאילו אין לך התלבטויות. תוכלי לקרוא בערוץ יחסים כל מיני כתבות שעוסקות בהתלבטות, וסיבות שונות בגללן אנשים מחליטים להתחתן. אבל מכל הסיבות, "לא לצאת מניאקית" לא נראית לי הסיבה ההגיונית ביותר לקשור את החיים שלך עם מישהו.
אילו אני הייתי בן זוגך, הייתי מעדיפה להיפרד מלחשוב שמישהי מבלה איתי את שארית חייה הארוכה רק כדי לא לצאת הרעה בסיפור.
אני מציעה לך לעשות מאמץ, ולשים את השיקול הזה בצד. כדי להיות הוגנת מוטב שתעצרי את הרכבת שנוסעת לה בנחת, ותחשבי אם את רוצה לרדת ממנה או לא. ואם לרדת, הדבר הכי הגון שאני יכולה לחשוב עליו הוא לעשות זאת יפה, מהר, ובאופן שלא ישאיר את בן זוגך שותת דם.
הזוגיות לבדה לא תענה לך על כל הצרכים
השיקולים הרלוונטיים יותר, שציינת במכתבך, הם נושא הגיל, והעובדה שהוא כבר מתחיל לעצבן אותך, והסקרנות להתנסות ולהכיר אנשים וקשרים אחרים. אלו לפי דעתי נקודות חשובות, כי הן עלולות להמשיך להטריד אותך ואולי גם להחמיר עם השנים.
פער הגילים בשלב זה של חייכם יכול להיות מאד מורגש. הוא כבר מתקרב לגיל 30, אולי חושב על הקמת משפחה, ואת ממש בתחילת השלב בו אדם מעצב את עצמו, בוחר כיוון, מתנסה ולומד על העולם. האם את יכולה לזהות פער כזה, בשלב ובמקום ההתפתחותי שלכם?
אני מצטטת ממכתבך: "ככה הימים עוברים והכל רגוע". חשבי בכנות עם עצמך, כמה רגוע? ממה מורכב הרגוע הזה? האם יש שם אהבה, עניין, עשייה משותפת, תוכניות לעתיד, משיכה ורגעים של אינטימיות? או שזה בעיקר הרגל וחשש לעצור ולהסתכל למציאות בעיניים?
רק את יודעת את התשובה, האם מה שיש לך עם בן זוגך הוא מספיק חזק וטוב כדי להיות בסיס לחיים משותפים לשנים רבות.
ובעניין אחר: האם יש לך עוד מקורות להכניס עניין והתפתחות לחיים? אם את מתחתנת עם אדם שאת מכירה מגיל 17, חשוב שיהיו בחיים שלך עוד דברים שיכניסו עניין, חידוש וגיוון כמו לימודים, עבודה מעניינת, קשרים חברתיים ותחביבים. אי אפשר לבנות על זוגיות שתספק את כל הצרכים הרגשיים והרוחניים. אם אתם מחליטים להמשיך יחד – כדאי לדאוג לחיים שיש בהם עניין, אתגר ופתיחות לצמיחה משותפת ושינוי.
בהצלחה בכל החלטה שתבחרי בה, וזכרי – אלו החיים החד-פעמיים שלך. את מאוד צעירה. אם אינך רוצה להתחייב להחלטה כה גדולה כמו נישואים, חכי כמה זמן שאת צריכה. תלמדי את עצמך, תרחיבי את המודעות שלך, דברי עם אנשים שמכירים אותך ונסי לזהות את התשובה העמוקה והאמיתית שיושבת אצלך בבטן.
בהצלחה!
עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות, ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.
