מה, לקרליבך לא מגיע מחזמר?
16 שנה אחרי מותו, גם לרבי שלמה קרליבך יש הצגה שמבוססת על שיריו. "הרבי המרקד" שמת חסר כל, הפך מזמן למיינסטרים בממסד הדתי - והמחזמר עליו עוד יסומן כקאלט
לשלמה ארצי יש את "לילה לא שקט", לצביקה פיק היה את "מרי לו", לזוהר ארגוב את "המלך", ועכשיו גם ל"רבי המרקד" יש מחזמר משיריו: שש עשרה שנה אחרי פטירתו של רבי שלמה קרליבך מעלה תיאטרון היידשפיל את "קרליבך חי" - מחזמר המגולל בשירה ובסיפורים את קורות חייו של מי שמוגדר החלוץ והמחיה, בה"א הידיעה, של כל מה שקשור בתרבות המוזיקה היהודית בדורנו.
כמו לא מעט אמנים גדולים ומהפכניים, גם רבי שלמה קרליבך זכה לעדנה ולפופולריות העצומה שלו רק לאחר שפרש לעולם שכולו טוב. ב-16 השנים האחרונות עשתה דמותו של קרליבך את המעבר בין האלטרנטיבה שנתפסה לעתים כפריקית וכסהרורית בשל דמותו הססגונית, השיער הארוך האהבה שהרעיף לכל מי שסביבו, לבין המעבר אל חיבוקו הרחב של המיינסטרים הממסדי הדתי.
אחת האגדות שממחישות יותר מכל את הפער האדיר בין מקומו של קרליבך אז ובין מה שהיה יכול להיות היום, אם היה בחיים, הוא סיפור ההלוויה שלו. מסופר כי מסעו האחרון של הרב קרליבך אל עבר הר המנוחות בירושלים נדחה בכמה שעות, שכן לא היה מי שיממן את הלוויה. החיבור בין נדיבותו האינסופית, שכללה מתן תרומות רבות, לבין חוסר ההכרה בו, הביא לכך שהרב נפטר מחוסר כל. בסופו של דבר, הצליחו כמה מתלמידיו לגייס תרומות מספיקות. נסו להשוות את הסיפור הכלכלי הזה לאחד הזמרים החסידיים הפופולריים שאתם מכירים (יבדלו לחיים ארוכים, כמובן) - ותבינו היטב את ההבדל.
כאלף שירים ומנגינות השאיר אחריו קרליבך, שרבים מהם מושרים ומנוגנים עד היום ברחבי העולם הדתי, ובלא מעט ערבי שירה בציבור גם בעולם החילוני .
לא קלה הבחירה בין כל כך שירים, אגדות וסיפורים. שעה וארבעים דקות נראים לא מספיקים בעליל, אך נראה שהמשולש של המחזאי אבי קורן, הבמאי יואל זילברג והמנהל המוזיקלי דויד קריבושה, הצליח לייצר משהו שמאפשר לצופים להרגיש ולו במעט את האנרגיות שהרב קרליבך הצליח לתת בימי חייו.
הקאסט עצמו לא גדול, ומונה חמישה שחקנים בלבד. המוקד הוא לאו דווקא על המשחק עצמו, אלא יותר השירים והאינטרקציה שבין המוזיקה והקהל. לזכות צוות השחקנים ייאמר שיש תחושה שאף אחד מהם - לא שלומי גולדברג בדמות המספר, לא החזן ישראל רנד ולא גולן אזולאי שהופך להיות הממתק החדש של גל החוזרים בתשובה - הגיע לגנוב את ההצגה ועושה רושם שלא רק שהם נהנים, אלא שכולם גם מבינים שיש שליחות נוספת בהצגה, והיא המשך הדרך והמסורת של הדבר הזה שנקרא הרב קרליבך.
אמנם העובדה שהמחזמר מועלה על-ידי תיאטרון היידשפיל מעלה קונוטציות מסוימות לגיל ולסוג קהל שאמור להגיע, אך יהיה זה עוול אם בקהל לא יישבו לצד הדור המבוגר, שמכיר את דמותו של קרליבך ואת השירים מצעירותו, לא יהיו גם נציגים של הדור הבא, שגדל על מנייני הקרליבך ושיכול להפוך ערבים מהסוג הזה לקאלט.
לפנייה לכתב/ת 
