לא לתורה שפורצת משנאה

"במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב".הנה ציינו שלושים להסתלקותו של הרב יהודה עמיטל זצ"ל, ובהיעדרו מוטל עלינו, תלמידיו, למחות נגד רשלנותה של ההנהגה הדתית-לאומית. הלוואי ולא הייתי צריך לכתוב את השורות הבאות, אבל לאחר התכנסות הרבנים אמש (יום ד') איני יכול לידום.

על הרב ליאור אין לי השגות. דרך הנהגתו אינה מפתיעה אותי. הפעם האחרונה ששמעתי דברי תורה מהרב דב ליאור הייתה לפני כ-30 שנה. בזמן הפסקת האש הראשונה במלחמת לבנון (82'). הוא הגיע לבקר אותנו - פלוגת צוערים של בה"ד 1, בפיקודו של אפי איתם - ונשא בפנינו דברי חיזוק ועידוד. ממש כמו "כהן משוח מלחמה", העומד לפני המחנה ומעודד אותם ביציאתם לקרב.

לא אוכל לזכור את כל הדברים שלו, שנאמרו בלהט רב, אך את השנאה שבה הוא דיבר על ה"גויים", לא אוכל לשכוח. באותם רגעים ידעתי שתורה שפורצת משנאה לא תיכנס לחדרי לבי. אני משער שפסיכולוגים יפרשו את השנאה הזו בכך שהרב ליאור חווה על בשרו, כילד בן ארבע, את אימי השואה, את הגירוש ואת השמחה לאיד של שכניו הגויים.

שנאה מחלחלת

לו היה הרב ליאור מנהיג את ישיבתו בקרית ארבע היא חברון, לא הייתי מגיב כלל. אך כמו באפקט הדומינו, אנו עדים להשפעתו ההרסנית על כל מערכת החינוך הדתית-לאומית. השנאה שלו לגויים מתפרטת לפסקי הלכה ומתירה את דמו של מי שאינו יהודי.

רק לפני חודשים ספורים פרצה מחאה נגד הרב שלמה אבינר, על שהעז להתיר לזוג לקבל תרומת זרע של גוי לצורך הגדלת המשפחה. את המאבק הוביל איש חברון, עידו אלבה, שלקח לעצמו את התפקיד למרר את חייו של הרב אבינר. לצידו של אלבה עומדים (כמו בספר תורת המלך) הרב יעקב יוסף (בנו של הרב עובדיה) והרב דב ליאור, רבה של קרית ארבע. הקשבה לשפת המאבק מגלה את מה שבדרך כלל אנו יודעים בתחושת הלב, אלא שהפעם מקבלים ההרגשות אישוש וחיזוק. השנאה לגוי מחלחלת לעומקה של הלכה ומונעת מזוג ערירים להפוך למשפחה.

ישיבה היא לא אקדמיה

לטענת ראשי הישיבות, עולמה של התורה אינו אקדמיה! הישיבה מבקשת לעצב דעות של לומדים כדי שהתורה תתבטא בעולם המעשים: "לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא" (להעמיד את השמועות לפי ההלכה). ספר הלכתי שיוצא עם הסכמות, לעולם ימצא אוזן קשבת בעולם המעשים. רבנים המשווים את ישיבתם ואת

תורתם לאקדמיה מבקשים להפסיק את חוט הקשר בין עולם הלימוד ועולם המעשה. זוהי התנתקות חד צדדית מההנהגה הציבורית.

אם הרב אריאל והרב דרוקמן מעדיפים להנהיג את האקדמיה הדתית - יואילו נא לומר זאת. אך הם מיוצבים בקידמת הבמה הציבורית של ההנהגה הדתית הלאומית. אי אפשר לאחוז בחבל בשני קצותיו. תנועת בני עקיבא גדלה על ברכי הנהגתו של הרב דרוקמן במשך עשרות שנים. הוא ה"קומונר" הבכיר של כל הרבנים, אנשי הציבור והמחנכים. ארגון צהר הכתיר את הרב יעקב אריאל כנשיא הארגון. שני הארגונים מסמלים יותר מכל את דגל המעורבות בחברה הישראלית.

הרב ליאור, גדול בתורה ככל שיהיה, אינו שייך להנהגה הזו. אנו זקוקים למנהיגות אחראית שמודעת לכוחם של מילים ומסוגלת להשתחרר מסולידריות מגזרית לטובת אחריות כלל ישראלית.