שתיקת המיליארדרים: בישראל יתרמו חצי מההון?
הטייקונים הישראלים משתתקים באי נוחות כשואלים אותם אם היו נענים ליוזמת וורן באפט וביל גייטס, הקוראת למיליארדרים בארה"ב לתרום מחצית מהונם: עופר, ורטהיימר, אריסון, סבן, תשובה, שטיינמץ ודנקנר - 7 מתוך 8 בעלי הון אליהם פנינו בנושא - סירבו להגיב. היחיד שהתייחס חלקית היה לבייב. בדיקת ynet
בין המיליארדרים שחתמו על ה"התחייבות לתת", נכללים ראש עיריית ניו יורק מייקל בלומברג, מייסד אורקל לארי אליסון, מייסד רשת סי.אן.אן טד טרנר והקולנוען ג'ורג' לוקאס. 40 השמות שהצטרפו ליוזמה מחזיקים יחד בהון מוערך של 230 מיליארד דולר, על פי פורבס. כלל 400 האמריקנים המופיעים ברשימת המיליארדרים של פורבס, לעומת זאת, מחזיקים בהון של 1.2 טריליון דולר, כך שאם כולם היו נענים ליוזמה היה היקף מחצית הונם שייתרם לצדקה מגיע ל-600 מיליארד דולר.
- 34 מיליארדרים יתרמו מחצית מהונם לצדקה פרויקט הצדקה של באפט וגייטס - מי בחוץ?
- מספר המיליונרים בישראל זינק ב-42%
ההתחייבות לתת היא מוסרית, ואינה מעוגנת בחוזה חוקי. יעד התרומה אינו ארגון או מטרה מסוימים, וכל בעל הון מחליט לאן לכוון את כספו.
היוזמה, שהחלה בארוחה סודית שקיימו גייטס ובאפט בשנת 2009 עם מספר מיליארדרים, פורסמה לציבור בחודש יוני האחרון. באפט הודה שייתכן שחלק מהתמריץ של בעלי ההון לתרום נובע משיקולי מס, אך העריך שזו לא הסיבה העיקרית: "מתוך כ-20 האנשים איתם דיברתי, ושחתמו, אף אחד לא דיבר על מסים. ייתכן שזה שיקול, אבל אני חושב שהמניע הולך הרבה, הרבה יותר רחוק".
בלומברג, שהשתתף אף הוא בשיחת הוועידה, אמר שלא הגיוני להוריש את כל הרכוש לילדיו ולתת להם לעבור את החיים כחברי "מועדון הזרע בר המזל". לדבריו, "אתה לא רוצה להשאיר להם כל כך הרבה כסף שהורס את חייהם. אתה רוצה ילדים שיכולים להסתכל אחורה ולומר: 'כן, משפחתי עזרה לי, אבל עשיתי משהו בעצמי'".
במכתב שכתבו מ-40 המיליארדרים, הסביר כל אחד מה הניע אותו להצטרף ליוזמה. "היוזמה הזו לא תפגע באורח חיי, ובזה של ילדיי", כתב באפט. "הם כבר קיבלו סכומים נכבדים לשימוש אישי, ויקבלו עוד בעתיד. הם חיים חיים נוחים ויצרניים.
"יש דברים חומרניים שהופכים את חיי למהנים יותר; דברים רבים אחרים, לעומת זאת - לא. אני אוהב להחזיק במטוס פרטי ויוקרתי, אבל בעלות על חצי תריסר בתים - היא נטל. לעיתים קרובות, רכוש רב מדי הופך להיות רכושני כלפי בעליו... אם נשתמש ביותר מ-1% מהנכסים שלי על עצמנו, האושר שלנו והרווחה שלנו - לא יעלו. מנגד, יתרת 99% תהיה בעלת אפקט עצום על בריאותם ורווחתם של אחרים".
בלומברג כתב במכתבו: "המציאות של בעלות על עושר רב, היא שאינך יכול לבזבז אותו, ואינך יכול לקחת אותו איתך. במשך עשרות שנים הייתי מחויב לתת חלק ניכר מהעושר שלי למטרות שקרובות ללבי וקרובות ללב ילדיי. כך אני בהתלהבות מצטרף ליוזמה, וכמעט כל ההון הנקי שלי יינתן בשנים הבאות, או יישאר לקרן שלי".
"לא נעים לי לשאול"
יצאנו לבדוק האם בישראל יש סיכוי ליוזמה כזו: האם מישהו מהטייקונים המקומיים יהיה מוכן להרים את הכפפה ולתרום מחצית מהונו?
דירוג המיליארדרים ברחבי העולם, שפרסם המגזין פורבס בחודש מרס האחרון, כלל מספר מצומצם של ישראלים וכן אומדן מוערך של שווי נכסיהם. במקום הראשון בין הישראלים (מקום 109 בעולם) דורגו סמי עופר ומשפחתו, עם הון מוערך של 6.5 מיליארד דולר. אישים נוספים שנכללו בין היתר ברשימה היו סטף ורטהיימר ומשפחתו, עם שווי מוערך של 3.5 מיליארד דולר, שרי אריסון עם 3.4 מיליארד דולר, חיים סבן עם 3.3 מיליארד דולר, יצחק תשובה עם 2.1 מיליארד דולר, בני שטיינמץ עם 2 מיליארד דולר ולב לבייב עם 1.5 מיליארד דולר.
פנינו לשבעת אישים אלה, וכן לאיש העסקים נוחי דנקנר שאינו מופיע ברשימת פורבס, כדי לברר מהי עמדתם. אם נחבר את הונם המצרפי נגיע לסכום של למעלה מ-22 מיליארד דולר - ואם מחציתו תיתרם לצדקה במהלך השנים נגיע לסכום מכובד של 11 מיליארד דולר.
"רכוש רב מדי הופך להיות רכושני כלפי בעליו". וורן באפט ואיתן ורטהיימר
לא ציפינו להתגייסות המונית ומיידית לרעיון, אולם המבוכה, הלחץ ואי הנוחות בהן נתקלנו היו מפתיעות. שבעה משמונת האישים אליהם פנינו סירבו להגיב לכתבה: סמי עופר, איתן ורטהיימר, שרי אריסון, חיים סבן, יצחק תשובה, בני שטיינמץ ונוחי דנקנר. דובריהם חששו אפילו משמץ של התייחסות לנושא - שכאמור נלקח ברצינות רבה על ידי בעלי הון מכובדים מעבר לים.
תגובות הדוברים, שחלקם אף סירבו להעביר את השאלה להתייחסות הטייקונים, נעו בין "לא נעים לי לשאול אותם שאלה כזו", דרך "אנחנו כמעט ולא נוהגים להתראיין" או "לא ראוי לעסוק בנושא" וכלה בחוסר מענה מוחלט.
התופעה מוזרה בייחוד על רקע העובדה שאישים אלה כן נוהגים לתרום מהונם למטרות פילנתרופיה. כך למשל, תורמת אריסון 25 מיליון דולר בשנה באמצעות הקרן המשפחתית על שם תד אריסון הממומנת מכספה הפרטי, ושטיינמץ מבצע פעילות פילנתרופית מכספו הפרטי באמצעות קרן בני ואנייס שטיינמץ, הקרויה על שמו ועל שם אשתו. גם גורמים בסביבתו של תשובה מסרו כי הוא אישית, וגם קרן דלק של קבוצת דלק, תורמים סכומים לנושאים חברתיים כמו חינוך, בריאות ועוד.
פיקוח על התרומות כמו כל עסק אחר
בעל ההון היחיד שהסכים להגיב חלקית לשאלתנו היה לב לבייב. יועץ התקשורת שלו מסר כי היוזמה של באפט וגייטס היא יוזמה ברוכה, וכי כך לבייב נוהג בניהול פעילות הפילנתרופיה שלו כבר יותר מ-30 שנה, בזמנים טובים - ובזמנים פחות נוחים. בין היתר תורם לבייב מכספו הפרטי לפעילויות חינוך בישראל, ברוסיה ובמדינות חבר העמים, לסיוע לתושבי הפריפריה בתקופות של מתיחות ביטחונית, לקליטת בני נוער עולה, ועוד.
"לבייב לא מחכה לעתיד, אלא מדבר על לתרום עכשיו, ומדובר על פעילות שהחלה מהרגע שבו הוא הפך להיות אדם בוגר", מסר יועץ התקשורת שלו, "עוד כשהיה פועל הוא נהג להפריש מעשר לצדקה, ועשה את זה גם כשאשתו שאלה 'מאיפה אנחנו נאכל?' לצערנו יש כאלה שמתייחסים לתרומה כאל פעילות שיווקית, ותורמים כשיש הרבה פרסום, אבל אצל לבייב זה לא טרנד בשביל יחסי ציבור.
"הנדבנים בישראל לא רוצים לגעת בעוני"
"מבחינת לבייב, הפעילות הפילנתרופית שלו מנוהלת במלוא הרצינות וההתייחסות. הוא מקפיד לפקח על פעילות התרומות שלו, להפקיד עליה מנהלים ראויים, ולבדוק במדדים איך התרומה היתה אפקטיבית למטרתה. כשם שהוא אישית נפגש עם כל מנכ"ל חברה שהוא בעל המניות שלה, כך הוא גם נפגש תקופתית עם הנהלת כל ארגון פילנתרופי כזה.
"גם במסגרת היוזמה של באפט וגייטס, הם מתחילים להבין שלא מספיקה רק הכרזה שנותנים מחצית מהכסף, ושיש חשיבות לאיך מנהלים את הכסף - כדי שהנזקקים יקבלו הכי הרבה מההון שנתרם, וכדי שתכליתו של הארגון לא תהפוך להיות הקיום שלו עצמו".
"הנדיבים מחפשים תרומות בתחומים סקסיים"
פנינו לפרסומאי ולפעיל החברתי, דודי זילברשלג, המשמש כיו"ר המגזר השלישי בשולחן העגול, בו יושבים גם נציגי הממשלה ונציגי המגזר העסקי. שאלנו אותו, מה היה ניתן לעשות עם סכום אדיר של 11 מיליארד דולר שהיה מועבר לטובת מטרות צדקה.
"ברבע מהסכום אפשר לפתור את כל בעיות העוני בישראל, ובמתכונת של לתת לנזקקים חכות - לא דגים", קבע זילברשלג, "אפשר לתרום תרומה אדירה למלחמה בעוני באמצעות הכנסת אנשים למעגל התעסוקה על יד העצמה וכלים נוספים וכן באמצעות סיוע להקמת עסקים קטנים.
"הבעיה היא שהנדיבים בישראל לרוב מחפשים תרומות בתחומים סקסיים - לא כל דבר מתאים להם. הם לא רוצים לגעת בעוני, הם חושבים שזה תפקיד המדינה. הם מעדיפים ללכת למקומות שיש בהם יותר ניצוץ - כמו חינוך, היי-טק, או מחשב לכל ילד. כל זה הוא כמובן חשוב מאוד, אבל כשאתה בונה בניין, אתה צריך קודם כל לבנות את התשתיות. יש לי הרבה ניסיון בעניין, ואם הולכים שלב-שלב מגיעים גבוה מאוד".
זילברשלג טוען כי תחומים רבים הזקוקים לטיפול פילנתרופי בישראל מוזנחים כליל, למרות שבהשקעה "זעומה" יחסית להונם של המיליארדרים הישראלים, ניתן היה להשיג תוצאות משמעותיות. "תבדוק למשל כמה פרויקטים בישראל עוסקים באלימות במשפחה בעדה האתיופית - כלום. המדינה מתנערת, וזה המקום שבו נכנסת האחריות של הקהילה. בהיקף עלות של כמה מאות אלפי שקלים אפשר להרים כאלה פרויקטים - אבל אלה תחומים שאין בהם ברק, וזה הכאב פה".
זילברשלג מציין, עם זאת, כי הבדל מרכזי בין ישראל לארה"ב נעוץ בעובדה שבישראל היקף הטבות המס עבור תרומות מוגבל משמעותית לעומת ארה"ב, והטבות המס האמריקניות מעניקות לבעלי ההון שם מוטיבציה גבוהה יותר לתרום.
"מנגד, בישראל שיקולים פוליטיים ואג'נדות", הוא מזכיר, "אבל שום דבר לא פסול במעשה הטוב, גם אם יש לו מטרות נוספות. אתה נבחן על המעשה ולא על הדרך".
מה הסיכוי לכך שמיליארדרים ישראלים יסכימו להתחייב לתרום מחצית מהונם?
"לדעתי הנותנים הוותיקים ימשיכו לתת, ואלה שהיו קמצנים - יעמדו במרים". ומה באשר להתחייבות המיליארדרים בארה"ב לתרום לפחות מחצית מרכושם? כאן מפתיע זילברשלג ואומר: "אני מאמין גדול בתורת ישראל שקבעה מנגנון של מתן מעשר לצדקה. מבחינתי זה נראה לי מספק".
לפנייה לכתב/ת 
