שוק אספני התקליטים: נדיר עולה יותר

לפעמים קל לשכוח שהם נולדו על פס ייצור, במפעלים יעילים של חברות ענק עם מנהלים ממולחים ומחושבים, ונמכרו למיליונים כמוך. כל אחד מהם עמוס בזיכרונות ובסיפורים אישיים, החל מהנסיבות הספציפיות שבהן הוא הגיע לידך ועד לשריטות המעצבנות שהפכו עם השנים ועם ההשמעות החוזרות לגרסה ייחודית של השיר, שמתנגנת רק בראשך. לא פעם אתה מתפתה לחשוב על התקליט כעל חפץ אישי, כמו תמונה ישנה, ולא כעל מוצר שיושב כרגע, ביחידה זהה לחלוטין, על מדפם של אנשים רבים.

אבל למרות הסנטימנטים הרבים שמועמסים על צלחות הוייניל השחורות הללו, תקליטים הם מוצרי צריכה לכל דבר ועניין. יותר מכך: השילוב בין ההנאה החושית שמסיבים העטיפה הגדולה והמעוצבת והפלסטיק השחור והמסתובב, לבין התוכן המרגש שהם נושאים, הפך אותם למוצר ששורד היטב את תנודות הזמן.

גם היום, 20 שנה אחרי שיואב קוטנר הכריז בראיון טלוויזיוני - "יש לי 10,000 גוויות בבית" - יש אמנים המתעקשים להפיץ את יצירותיהם באלבומי וייניל. בצד השוק הזה, מתקיים גם שוק רוחש וערני של אספנים אשר נוברים בחנויות ובאוספים ישנים בחיפוש אחר אלבומים נדירים.

למכירה: "אבי רואד" במצב MINT, יד שנייה מרופא

כמה מהאספנים הללו מוכנים לשלם סכומים גדולים למדי עבור תקליט שנמצא אולי בקופסת קרטון בבוידעם שלכם והם גם יודעים להגיד מה הופך אותו ליקר יותר או פחות. היום כבר ניתן לומר, שהחידושים הטכנולוגיים דחקו אמנם את רגלי התקליטים מהעמדה של מוצר תרבותי המופק בכמויות מסחריות ומשווק להמונים. אך אלו נשאו את רגליהם לעמדה חדשה, הדומה לזו של הציורים והספרים העתיקים – העמדה של מוצר אספנות יוקרתי.

שמו של היריד, MINT, מגיע מעולם המושגים של אספני התקליטים והוא מציין דרגת איכות של תקליט שממנה נגזר גם שווי השוק שלו. אמנם, שוק התקליטים לא מאופיין עדיין בעקרונות נוקשים כמו אלה המכתיבים את טווח המחירים בעולם האמנות, אך ניתן לציין תשע דרגות של איכות עבור תקליטים ואלו הן (בסדר עולה):

• FAIR/POOR: תקליט שלא להשמעה, יכול להגיע אפילו שבור בחתיכות. נרכש לרוב עבור העטיפה.
• VERY GOOD MINUS.
• VERY GOOD PLUS.
• EXELLENT MINUS.
• EXELENT PLUS.
• NEAR MINT MINUS.
• NEAR MINT.
• MINT.
•  SEALED: תקליט שלא יצא מהניילון ומעולם לא הושמע.
  

דרגת האיכות של תקליט נקבעת הן משיקולים של איכות חומרית (מצב התקליט, מצב העטיפה, מספר הבעלים הקודמים, הקדשות אישיות עשויות להוריד את ערך התקליט) והן משיקולים של היצע וביקוש. ככל שתקליט הודפס במהדורה קטנה יותר, כך יעלה מחירו ותקליט המציג יצירה מוזיקלית מוערכת ואהובה, יעלה כמובן יותר מתקליט המציע יצירה שלאיש אין עניין להאזין לה.

אך מעצם טבעו, עולם אספני התקליטים פועל על פי חוקים שונים מאלה הפועלים בעולם מצעדי הפזמונים. בעולם זה, סיכוייו של תקליט שזכה לאפס תשומת לב כאשר הונפק לשוק לפני עשרות שנים, להפוך למוצר יקר ערך, גדולים דווקא מאלה של תקליט שנמכר במיליוני עותקים בשנת צאתו לאור.

"כישלונות במקור שהפכו להצלחה עם השנים הם מתכון נפוץ לפריט אספנים יקר", מסביר הדי-ג'יי עידן גבריאל, המחזיק באוסף של למעלה מעשרת אלפים תקליטים. "בכל העולם מוכר המקרה של ה'וולווט אנדרגראונד' - להקה שלא זכתה להכרה בימי פעילותה והיום התקליטים שלה נמכרים במיליוני עותקים ברחבי העולם. הגרסה הישראלית שלהם היא הצ'רצ'ילים. האלבום הראשון של הצ'רצ'ילים הודפס בשעתו בכמויות מזעריות, בגלל ההצלחה המועטה שלה זכתה הלהקה. היום אומרים שהוא שווה 2,000 דולר במצב MINT. לי, דרך אגב, יש עותק שלו שמצאתי בארגז של מישהו שלא הבין מה יש לו ביד והחליף איתי תמורת תקליט של הרולינג סטונס שלא שווה יותר ממאה דולר. היום לא הייתי עושה את זה למישהו אבל אז הייתי צעיר יותר והידיים היו זריזות בעניינים כאלה".

מרכיב חשוב נוסף בקביעת ערכו של תקליט הוא הפורמט שבו יוצר. "פורמט נדיר יכול לעלות המון", אומר גבריאל. "7 אינץ' של Staying Alive, למשל, לא עולה כלום אבל האמריקן פרומו (מהדורות מוגבלות של סינגלים שיוצרו עבור תחנות רדיו בארה"ב, א.ל) שלו, ב-12 אינץ', יכול לעלות 100 דולר, שזה פי עשר מהעלות הממוצעת של תקליט 12 אינץ'. בכלל, לכל שיר מוכר יש את 'הגביע הקדוש שלו' – פורמט מסוים שיצא במהדורה מאוד מוגבלת ומהווה מעין אבן בוחן למידת האהבה של האספן לשיר הזה".

איפה למכור - ב-Ebay או בחנות?

אז כיצד תדעו כמה כסף לדרוש עבור אוסף התקליטים שהוריש לכם הדוד? יש מדריכים כתובים שיסייעו לכם בכך, אבל גבריאל מציע להסתייע באתרי האינטרנט. "בשוק הישראלי צריך להתחבר למישהו שיסביר לך אבל בחו"ל אפשר להבין מה המחיר רק מלעשות ממוצע של כמה מכירות של מוצרים זהים באתרים ברשת". אך יש לזכור כי המכירות ברשת מתבצעות לרוב בשיטת המכירה הפומבית וכאן יכולות לקרות כל מיני הפתעות – נעימות יותר ופחות.

"כבר קרה שקיבלתי ב-4 דולר תקליט ששמתי עליו 200 דולר כי אני הייתי המציע היחיד", נזכר גבריאל. "קרה גם ששמתי תקליט למכירה במחיר התחלתי של דולר ובסוף הוא נמכר ב-100 דולר כי שני משוגעים לדבר רבו אחד עם השני והעלו את המחיר, ובכלל היה מדובר ברמיקס לשיר Boys Boys Boys של סברינה שרציתי להיפטר ממנו כי לא היה לו שום ערך עבורי. הפריט שעליו קיבלתי את הסכום הגבוה ביותר היה בוקס-סט של דפש מוד. לפני כמה שנים עבדתי ב-NMC ויום אחד הכיסא במשרד התגלגל אחורנית ונתקל בקופסא שבתוכה הוא ישב. בחברה אישרו לי לקחת את הבוקס-סט ומכרתי אותו ב-350 דולר לחנות בחו"ל".

לא כל האספנים ממליצים על מכירה דרך האינטרנט וישנם אלו הטוענים כי מי שאינו מבין בתחום – אל לו להיכנס למכירות פומביות ומוטב שימכור את מרכולתו לחנות שבה יקבל אולי תמורה נמוכה יותר, אבל לא יהיה חשוף כל כך לתנודות בהיצע ובביקוש. "מרכיב התזמון הוא חשוב מאוד במכירת תקליט משומש", מסביר אבידן וייס, מוכר בחנות תקליטים.

וייס, שמגדיר את עצמו כ"אספן צעיר וקטן יחסית - בסביבות אלף תקליטים", רוכש תקליטים בעיקר בחנויות ומשתדל להימנע מרכישה באינטרנט. "אני אוהב את החוויה החושית. לדפדף בין התקליטים במדפים ולהרגיש את העטיפה. חוץ מזה יש בעיה עם התמחור באתרים כמו Ebay. אין שם חוקים ולרוב התקליטים מוצעים במחירים שלא משקפים את ערך השוק האמיתי שלהם. לפעמים אפשר למצוא ברשת תקליט שנמכר על ידי מישהו שלא ידע מה יש לו ביד ואז המחיר נמוך, אבל גם יש מקרים לא מעטים של מחירים מנופחים".

ביסודו, שוק התקליטים אינו שונה היום משוקי אספנות אחרים: כמו אלו של מכוניות, ציורים, ספרים ובולים. כמו שוקים אלו הוא נשען על ההנאה האסטטית והערך הסנטימנטלי האמיתי שמפיקים הצרכנים מהמוצר, ועל אופייה של התעשייה שבמסגרתה הוא נוצר, תעשייה הרוויה במבקרים המדרגים את איכות המוצרים ובאמנים המפנים אל יצירות מהעבר וגורמים להתעניינות מחודשת של הקהל בעבודות שנשכחו.

מרכיב נוסף ומשמעותי ביותר המשותף לשוקי האספנות הוא הערך הרב שמיוחס למוצרים נדירים. ההערכה בקרב צרכנים של מוצרי עבר לנדירות עולה לעתים על כל שיקול אחר בקביעת מחירו של המוצר.